בעקבות פרשת קרדן - קנת מן לזוהר גושן: "רשות ניירות ערך צריכה לעשות חשבון נפש"

מאת הילה רז ועמית בן-ארויה



"בארה"ב ניתן לפסול אנשים מלכהן במשרותיהם מבלי לנהל הליכים פליליים נגדם. כאן רצים יותר מדי מהר להליך פלילי משום שאין כלים אחרים. כך הגענו למצב של כלום או הליך פלילי" - כך אמר פרופ' קנת מן, ראש הסניגוריה הציבורית לשעבר, שייצג את אחד הנאשמים בפרשת קרדן.



בעלי השליטה בקרדן, יוסף גרינפלד, יצחק גרוסמן ואיתן רכטר, זוכו שלשום מעבירות של שימוש במידע פנים בחברות והשפעה בדרכי תרמית על מניות החברה ב-98'. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, זיוה הדסי-הרמן, מעלה חשש כי השימוש הנרחב של הפרקליטות בהליך הפלילי עלול להצר את צעדיהם של אנשי עסקים בכל הנוגע לשימושם במידע פנים. את התיק ניהלה יעל אלמוג.



כמו בתיקי צווארון אחרים, אין מחלוקת אמיתית על העובדות. השאלה היא משפטית: כיצד מוכיחים עבירה של שימוש במידע פנים בשוק ההון.



"נקודת המוצא של השופטת היתה שאם העבירה לא התגבשה בנקודת זמן מסוימת - אפריל 98' - אז אין העבירה היא משוללת יסוד", אומר אדם המכיר היטב את התיק. "מה שהשופטת אומרת זה 'שברת שילמת', כלומר, אם לא הוכחת שהתגבשות העבירה היתה באפריל - אין כתב אישום". לדעתו, גם השופטת הבינה כי מאוגוסט עד נובמבר 98' החלה להיסלל התוכנית לשימוש במידע פנים, אם דרך דיון בדירקטוריון או בישיבת מנהלים.



אחרים שקשורים לתיק מסבירים כי השופטת לא הבינה את הכוחות המניעים את שוק ההון כשקבעה כי מידע פנים צריך להיות מגובש ומוצק.



מן, שייצג יחד עם עו"ד יוסי אברהם את רכטר, מציין כי "המטרה של התובעים בתיק היתה להפוך פעילות כלכלית לגיטימית לפעילות כלכלית פלילית. מבחינת עבירת התרמית שיוחסה לגרינפלד ורכטר, בית המשפט קבע שמדובר בעסקות אמיתיות בשוק ההון. הבקשה שלהם לקנות מניות היתה לטווח ארוך. בית המשפט אמר שהיה היגיון כלכלי ברור לרכישות שנעשו. "הם לא מכרו את המניות מוקדם כדי להרוויח מתנודות מיידיות. גם באישום של שימוש במידע פנים בית המשפט יוצא נגד מגמת התביעה להרחיב תחומים בפעילות כלכלית ולומר שזה אסור".



מן, שהתחנך על התרבות המשפטית האמריקאית, מאבחן את שורש הבעיה בהגבלות החוקיות החלות על רשות ניירות ערך ועל הפרקליטות. "הרשות מסתמכת יותר מדי על הליכים פליליים כדי לאכוף נורמות על חברות ציבוריות ועל פעילות של מכירת מניות.



"בארה"ב קיימות סנקציות אחרות שאינן פליליות, ואם הרשות לניירות ערך האמריקאית מחליטה לצמצם פעילות של חברה או לשנות את התנהגות האנשים היא מקיימת פגישות עם בעלי תפקידים בחברה, מסבירים להם ומזהירים אותם - מטילים קנסות מנהליים. הרשות האמריקאית יכולה להורות לחברה להוציא לה דו"חות או לערוך חקירות פנימיות בתוך החברה, כאשר המטרה היא שהחברה תקבל על עצמה באופן רצוני את ההגבלות".



מן מציין כי "ככלל, הרשות צריכה לעשות חשבון נפש, ולחשוב איך לא לעמוד במצב שהם נאלצים ללכת להליך פלילי. הייתי קורא לפרופ' זוהר גושן לשים זאת גבוה ברשימת התוכניות שהוא רוצה לקדם, ויש לי יסוד להניח שיהיה לו אוזן קשבת בעניין".