למי שייך אתר החרמון?

מאת עידו סולומון ונורית רוט



בקשה לצו מניעה זמני שהגישו לפני שבועיים מפעילי אתר החרמון העלתה מעל פני השטח, או במקרה זה 2,020 מטר מעל פני הים, מלחמות עזות המתנהלות בין הנהלת אתר החרמון לבין כל מי שמנסה להשיג דריסת רגל בתעשיית הסקי המשגשגת.



בשטח האתר, שיכול לקלוט כ-12 אלף מבקרים ביום, מחזיקות 32 משפחות מושב נווה אטי"ב, ללא כל הסכם המקנה להן זכויות קנייניות במקום, ומבלי ששילמו למדינה בעבור השימוש בקרקע כבר יותר מעשור. במינהל מקרקעי ישראל טוענים שבתחילת שנות ה-80 הוצא שטח האתר מהסכם המשבצת של המושב וכי באוקטובר 96' הסתיים חוזה החכירה הכולל של שטחי המושב, ומאז לא חודש.



המינהל והמושב אומנם מנהלים בשנתיים האחרונות משא ומתן לחידוש החוזה, אך זה טרם נחתם, ככל הנראה בשל דרישתו של המינהל לחתום על חוזה נפרד, בתנאים שונים, שיעסוק בשטח אתר החרמון.



חברת הר חרמון שירותי ספורט ונופש באיזור הר החרמון, המפעילה ומנהלת את האתר, וחברת סקי חרמון, שבבעלות חברי מושב נווה אטיב שלה זיכיון להפעלת בית הספר לסקי באתר, מבקשות למנוע מאסנת חיות ובועז קניאל, אלוף ישראל לשעבר בסקי, לבצע הדרכות סקי באתר החרמון.



לטענת החברות, השניים מנהלים עסק שלא קיבל את רשות האתר, ונעשה ללא פיקוח ו"תוך הפקרות מוחלטת". מהבקשה עולה כי חיות עבדה באתר החרמון מ-2004 בהדרכת סקי, ולימים אף שימשה כסגנית מנהלת בית הספר לסקי. אלא שבעונה הנוכחית החליטה להתחרות במפעילי האתר והקימה בית ספר פרטי.



לטענת החברה, חיות מעבירה את שיעורי הסקי מבלי ליידע את החברות המפעילות, "והכל תוך הפקרות מבחינת הסיכון לנזקי גוף ממשיים לתלמידיה". החברה טוענת כי פעולתם של חיות וקניאל עלולה לגרום לאדם להיפגע, ואף להביא למותו של גולש, וזאת "כתוצאה מעשרות סיבות הקורות יום-יום באתרי סקי



שעשוע מסוכן



חרף כל מה שמוסבר לבית המשפט, באתר האינטרנט של אתר החרמון אין מלה אחת על הסיכונים הכרוכים בגלישה ובסקי. הבקשה מלמדת כי ככל הנראה מדובר בשעשוע מסוכן למדי.



האתר מפרט לבית המשפט כמה סיבות אפשריות העלולות לגרום לפגיעה ואף למוות של גולשים: הקבוצות של חיות וקניאל יוצאות להדרכה מבלי לדווח לבסיס האם; ללא אמצעי קשר המרושתים אל המערכת ומבלי שקיבלו מידע אודות מצב המסלולים ותנאי מזג אויר; קבוצות הסקי שלהן עלולות להימצא בהתנגשות עם קבוצות סקי אחרות; לקבוצות שלהם אין ידע מיידי על צוותי ההצלה והכוננות באתר; הקבוצות שלהם אינם מקבלות דיווחים על המצב הבטחוני בגבול הצפון ועלולות למצוא את עצמן מעברו השני של הגבול, או לא לדעת על אירוע ביטחוני שארע; קיימת סבירות שגולשים של הקבוצה יעלמו ויהיה צורך לחפשם.



טענה אחרת של מפעילי האתר היא שמדובר בחברה פרטית שנושאת בכל עלויות ניהול האתר, וכי חלק ממקורות הכנסותיה במתן שיעורי והדרכות סקי, ולכן לא יעלה על הדעת שחיות וקניאל יתחרו בה בחצריה שלה.



יש מקום לתחרות



קניאל דוחה בתוקף את הטענות. הוא מכנה את התנהלות מנהלי האתר "מערב פרוע". "אין דין ואין דיין", הוא אומר. "הם מנסים להתנכל לנו ולכל מי שניסה בעבר להכניס תחרות לענף". לדבריו, הוא שוקל לתבוע את מנהלי האתר בתביעת דיבה. במקרה אחד, הוא מספר, הם איימו על מדריך שלו שישלכו אליו משטרה, ובכמה מקרים אמרו ללקוחותיו כי השירות שניתן על ידו מסכן את חייהם.



"האינטרס הציבורי הוא שתהיה תחרות, שהציבור ישלם פחות וירוויח יותר, ושיקבל שירות יותר טוב כשהוא מבקר בחרמון", אומר קניאל, שסבור שיש להוציא למכרז את כל השירותים הקשורים באתר החרמון. "שהנהלת האתר תגבה את ה'סקי פאס'", הוא אומר, אבל שיהיה מכרז על גביית דמי כניסה לאתר, על הפעלת המזנונים ועל הדרכת סקי, כך שכל אדם בעל תעודת מדריך סקי יהיה רשאי להדריך באתר.



לדבריו, אם בית משפט יאמר את דברו ויסרב להעניק את צו המניעה, "תהיה פה פריצת דרך, זה יהיה יום העצמאות של כל מדריכי הסקי. זה יפתח פתח בפני קיום מכרז על ההר".



מי שממתין בקוצר רוח לתוצאות המאבק המשפטי בין האתר לקניאל הוא סעד שופי, עובד לשעבר באתר וכיום מפעיל חנות להשכרת ציוד סקי במג'דל שאמס ובגושרים.



לשופי חשבון ארוך עם מנהלי האתר. ב-2004 נעצרו ארבעה ממנהלי האתר בחשד שקשרו קשר להצית את חנותו במג'דל שמס, המתחרה בהם. לטענת שופי, מאז ועד היום אנשי האתר מתנכלים לו וללקוחותיו, מונעים מהם גלישה באמצעות הציוד שהשכיר ואף מאיימים עליו ועל לקוחותיו. לדבריו, הפרקליטות החליטה לסגור את התיק, ועל כך הוא עומד להגיש בג"ץ.



"הגשתי מיליון תלונות במשטרה נגדם וזה לא עוזר". לטענתו, "הם חושבים שצריכה להיות מכולת אחת במדינת ישראל. אני חושב שזה לגיטימי שתהיה תחרות עסקית, זה יותר טוב לצרכנים, ועובדה שבזכות התחרות שלנו ירדו השנה מחירי הציוד ב-30%-40%".



גם שופי משתמש במונח "מערב פרוע" כדי לתאר את המלחמה שמנהלים נגדו מפעילי האתר. "הם היו מונופול ונשארו מונופול", הוא אומר, "האתר הזה שייך לכל המדינה, לא רק לנווה אטי"ב. זה מקום ציבורי, אבל הם לא מוכנים שאף אחד יכניס לשם רגל".



שופי לא היה הראשון עמו נלחמו מפעילי האתר. לפני כ-14 שנה היה זה אילון קלמן שפתח חנות להשכרת ציוד סקי במג'דל שמס ועורר את זעמם של אנשי האתר. בענף מספרים כי אנשי האתר מנעו מלקוחות שרכשו ממנו ציוד להיכנס לאתר, ובכמה מקרים ההתקלויות בין אנשי המושב לבין הלקוחות הגיעו עד לכדי אלימות. בסופו של דבר נכנע קלמן ללחצים וסגר את החנות.



האתר מכחיש את כל טענותיו של שופי.



רשות ההגבלים העסקיים לא מתערבת



הרשות להגבלים עסקיים, שאליה הגיעו תלונות לפני כשלוש שנים על כך שאתר החרמון הוא מונופול, בין היתר בתחום הדרכת הסקי, בדקה את הנושא, אבל החליטה שלא להתערב בעניין.



מהרשות נמסר כי "לאחר בדיקה הוחלט במאי 2007 שלא לפתוח, בשלב זה, בהליך הכרזה על חברת הר חרמון כמונופולין. יש לציין כי הכרזת מונופולין על ידי הממונה היא צעד דקלרטיווי, ואין בו כדי לשנות או לגרוע מחובותיה של חברת הר חרמון על פי דיני ההגבלים העסקיים."



עו"ד מאיר הפלר, המייצג את התובעים אמר: "החברה קיבלה זיכיון מהמדינה ב-75' ומאז השקיעה כסף רב בפיתוח האתר. פתאום כל אחד יוכל לבוא ולמכור את מרכולתו במקום, ואנשים ללא הכשרה מתאימה ידריכו אחרים. צריך להבין שפוליסת הביטוח של האתר לא תכסה לקוחות של עסק אחר".



על הטענה כי האתר הוא מונופול אומר הפלר: "האתר מנוהל על ידי חברות פרטיות, לא שייך לציבור ולא היה של הציבור עשרות שנים, בדיוק כמו חמת גדר". בנוגע לקשיים מול המינהל אומר הפלר כי "ל-90% מבעלי זכויות החכירה במדינה יש בעיות כאלה. אם ירצו להוציא אותנו יצטרכו לשלם לחברי נווה אטי"ב מאות מיליוני דולרים על השקעות העבר ועל אובדן רווחים עתידי".



על כך אמר קניאל: "95% מהאנשים גולשים בחרמון ללא הדרכה, ועוד לא קרה שעברו את הגבול לסוריה. בנוסף, האתר חייב בביטוח לכל אדם שנכנס וגולש בו, ללא כל הבחנה".