קופות הגמל הכלליות צריכות להיעלם מהעולם

"מה שקורה כאן זה עליהום של התקשורת. טעויות קורות" - כך אמר שלשום בן גביזון, מנהל ההשקעות המושעה של קופת הגמל חרמון ל-TheMarker, וחשף את חוסר הבנתו שלו. טעויות אכן קורות, ואין מנהל השקעות החסין מפני טעויות. ואולם הפסד של 8% בחודש אחד לתיק חיסכון פנסיוני, וכשמדובר בתיק חיסכון המוגדר כבעל פרופיל סיכון בינוני (חרמון היא קופת גמל כללית, ולא קופה שהוגדרה מראש כמסוכנת במיוחד) - אינו יכול להיחשב כטעות. הוא יכול להיחשב רק כחוסר הבנה של מהן המטרות של חיסכון פנסיוני וכיצד יש לנהל את החיסכון הזה.

עם זאת, גביזון צודק בנקודה אחת - העליהום התקשורתי שכוון בעיקר נגדו אינו במקומו. גביזון, להזכיר, לא ניהל את קופת חרמון לבד, ומי שצריך לעמוד במוקד תשומת הלב של התקשורת הוא לא גביזון עצמו, אלא כל המערך הניהולי שהיה אחראי על קופת חרמון - המנהלים לשעבר של בית ההשקעות סולומון, בראשותו של עזרא עטר, והמנהלים בהווה של בית ההשקעות פריזמה, שקנה את הבעלות על סלומון לפני כשנתיים. חרמון היא קופה ותיקה ומצליחה. למעשה, בשנים האחרונות היא היתה אחת מקופות הגמל הטובות ביותר בשוק ההון הישראלי.

בדירוג TheMarker לחיסכון הפנסיוני ל-2002-2006 (דירוג של קופות הגמל, חברות הביטוח וקרנות הפנסיה), דורגה חרמון שנייה ברמת התשואות שלה עם תשואה נומינלית נטו ממוצעת של 10.7% בחמש השנים שנבדקו, ודורגה רביעית במדדי הסיכון שלה. כלומר, משתי הבחינות חרמון היתה קופה מצטיינת בהישגיה לאורך שנים.

דווקא משום כך התקלה שאירעה בחרמון צריכה להדאיג. קופת גמל עם קבלות מוכחות על יכולתם של מנהליה, וכשהמנהלים האחראים עליה הם מוותיקי שוק ההון - לא צריכה היתה ליפול למלכודת של ניסיון להשיג תשואה גבוהה ומהירה תוך סיכון גבוה. למרות זאת, חרמון נפלה במלכודת הדבש הבוגדנית הזאת. מדוע? אפשר לנסות ולהעריך כי הדבר קשור לכך שאחרי שנים ארוכות של הצלחה, חרמון סיימה את 2007 עם תשואה מאכזבת ונמוכה. מנהליה, ניתן להניח, היו בלחץ לשפר את התשואות, ובהקדם.

אפשר לנסות ולהעריך גם כי חרמון היתה נתונה ללחץ הכללי שבו נתון בית ההשקעות פריזמה, המאבד נכסים בקצב מהיר בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל האחרות שלו. שני סוגי הלחצים פעלו על מנהליה של חרמון כולם, ולא רק על גביזון, ולכן יש להניח כי אווירת ה"תשואות בכל מחיר" לא נבעה מגביזון לבדו.

בכל מקרה, התוצאה היתה שבית השקעות גדול, המנוהל בידי אנשי השקעות ותיקים ומנוסים, כשל בבקרות ובפיקוח על ניהול ההשקעות בתוכו. אם זה יכול היה לקרות בפריזמה, ועוד בקופת גמל המנוהלת בידי מנהלים ותיקים, כמו אלו המנהלים את חרמון - זה יכול כנראה לקרות בכל בית השקעות ובכל קופת גמל אחרת.

אלא אם מישהו יתחיל להסיק את המסקנות המבניות הנדרשות - בראש ובראשונה, לשפר את תפקודן של ועדות השקעה בישראל, כדי שאלו ייהפכו לגורם פיקוח אפקטיווי יותר על מנהלי ההשקעות. המפקח על הביטוח במשרד האוצר, ידין ענתבי, מתכוון אכן להכביד את ידו על ועדות ההשקעה, ובין השאר לחייבן להשתמש בכלים לניהול סיכונים מודרנים ומוקפדים יותר.

ואולם בכך לא די. הבעיה שנחשפה בפרשת חרמון היא חוסר השקיפות הקיים לגבי ניהול ההשקעות בקופות הגמל (או חברות הביטוח וקרנות הפנסיה), וחוסר ההתאמה של ניהול ההשקעות לצורכי הלקוח - החוסך הפנסיוני. קופת הגמל הכללית, שהיא הסוג של תיק החיסכון הפנסיוני המוביל בישראל, צריכה לסיים את דרכה.

התפישה של הקופה הכללית היא של תיק חיסכון גמיש, משמע תיק שניהול ההשקעות בו כמעט שאינו מוגבל, ונתון בלעדית לשיקול דעתו של מנהל ההשקעות. בנוסף, מתאפיינת קופת הגמל הכללית בכך שהיא מנסה להתאים עצמה באופן כללי לכולם - כל סוגי החוסכים, בכל הגילאים ועם כל הצרכים. כך יוצא שאותו תיק השקעות פנסיוני מטפל גם בצרכיו של חוסך צעיר בן 25, חובב סיכון, וגם בצרכיו של חוסך מבוגר בן 59, שונא סיכון.

בניסיון לענות על הצרכים של כולם, הקופות הכלליות שואפות פעמים רבות לממוצע כלשהו, ובדרך כלל ממוצע בינוני מאוד בהישגיו. לחלופין, מנהלי השקעות נמרצים הרוצים לבלוט מעל הממוצע נוהגים "לתפוס כיוון" בניהול הקופה, ובכך מעדיפים אינטרס של חלק מסוים מחוסכי הקופה על פני האינטרס של האחרים. כך בדיוק קרה בחרמון - מנהל ההשקעות הנמרץ בחר לחשוף את נכסי הקופה לסיכון גבוה, סיכון שיכול להתאים לחוסך צעיר, אבל שעלול להיות מזיק מאוד לחוסך מבוגר.

המציאות הזו אינה יכולה להימשך. הגיע הזמן שקופות הגמל הכלליות ייעלמו מהעולם, ובמקומן ייוולדו קופות גמל ממוקדות לגיל החוסך ולטעמי הסיכון שלו.

הגיע הזמן גם שקופות הגמל יחשפו את מדיניות ההשקעות שלהן ביתר פירוט, ובעיקר יתחייבו מראש על מדיניות השקעות. אילו חרמון היתה קופה שהגדירה את עצמה כקופה עם סיכון גבוה, לא היתה כל בעיה בבחירת ההשקעות של גביזון. הבעיה נוצרה משום שחרמון הוגדרה כקופה כללית, עם סיכון בינוני, דבר שלא מתיישב עם הפסד של 8% בחודש אחד. התחייבות מראש על מדיניות השקעה מסוימת, למשל עם או בלי אופציות ומכשירים פיננסיים, היתה הופכת את חרמון לקופה שקופה יותר, שאינה מתקילה את עמיתיה עם סיכונים לא ידועים מראש.