"הפרשה מעיקה הרבה מעבר למקרה הפרטני, ותורמים לה לא רק המערער, עורך דין ותיק ומנוסה, אלא לא פחות מכך גם חברת הביטוח עצמה" - כך נחתם פסק דין של בית המשפט העליון שדחה ערעור של עו"ד משה קפלנסקי לשכר טרחה של 10 מיליון שקל מחברת הביטוח מנורה.
קפלנסקי נחשב לאחד מעורכי הדין המובילים בישראל בתחום הנזיקין והביטוח. הוא תבע ממנורה שכר טרחה לאחר שייצג אותה בתביעה של 33 מיליון שקל נגדה שהגישה חברת נ.ס.נ.ר בעקבות שריפה במפעלה. במארס 2000 נדחתה התביעה.
כתוצאה מכך שלח קפלנסקי למנורה דרישה לתשלום 2 מיליון דולר המגיעים לו לטענתו, לפי הסכם שכר טרחה שסוכם בעל פה. מנורה שילמה לו 275 אלף דולר וסירבה לפרוע את יתרת החשבון. בינתיים הגישה נ.ס.נ.ר ערעור לעליון, אשר גם בו ייצג קפלנסקי את מנורה. לאחר דחיית הערעור, הסכימה מנורה לשלם לקפלנסקי מיליון דולר נוספים. ואולם קפלנסקי טען כי שכר טרחה זה שולם לו בעבור הייצוג בהליכי הערעור, ועדיין מגיעים לו כ-10 מיליון שקל בגין הייצוג בבית המשפט המחוזי. עו"ד יגאל ארנון ניסה לגשר בין הצדדים לאחר ששולמו לקפלסנקי מיליון הדולר הנוספים.
דרישה חסרת בסיס
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה בן עמי, דחתה באפריל 2007 את תביעתו וקבעה כי הדרישה חסרת בסיס. על כך עירער קפלנסקי לעליון. לטענתו, לפי ההסכם שנחתם בינו לבין מנורה, שיוצגה על ידי סמנכ"לה דאז ראובן כפתורי, הוא זכאי לתמריץ של 7.5% ולבונוס של 5% מכל סכום ש"יוחזר" למנורה. לטענתו, הוא חסך לה 3 מיליון דולר - הערכת הסיכון של מנורה בתביעה.
השופט יוסף אלון דחה את הטענה. לדבריו, תצהירו ועדותו של קפלנסקי ואלה של כפתורי, בדבר כוונותיהם בניסוח הסכם שכר הטרחה מנוגדות לנוסח ההסכם וכן לכל היגיון. זאת מפני שלשיטתו, אם נ.ס.נ.ר היתה זוכה בתביעה ב-2 מיליון דולר, עדיין היה זכאי הוא לבונוס של כ-8 מיליון שקל.
השופט מצא לנכון לסיים את פסק דינו במלות תוכחה כלפי קפלנסקי וכלפי מנורה, שיוצגה על ידי עורכי הדין רם כספי וגד טיכו: "עדויות המערער וסמנכ"ל המשיבה (לשעבר), כפתורי, מותירות טעם מר ומעלות הרהורים נוגים בדבר תום הלב".
לדברי השופט, קפלנסקי לא נרתע מהגשת תביעה של יותר מ-3 מיליון דולר וחצי בעבור ייצוג בתביעה שאת סיכונה העריך בכ-3 מיליון דולר, וסמנכ"ל מנורה שיתף עמו פעולה בכך. "סכומים אלה נתבעו מחברת ביטוח שכספיה והונה מקורם בתשלומי הפרמיות של רבבות מבוטחים. הקלות הבלתי נסבלת בה מסוכמים הדברים, שיתופי האינטרסים הסמויים והגלויים וסכומי העתק המתגלגלים בכל אלה כלאחר יד - הם שהובילו אותנו לאותם הרהורים נוגים".
השופטים אילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן הצטרפו לדבריו. פרוקצ'יה הוסיפה: "הסכמי שכר טרחה החורגים מאמות מידה הוגנות וסבירות, אפילו אם הם נתונים לאוטונומיה של רצון הפרט כשמדובר בלקוח פרטי, אינם קבילים כשמדובר בגופים מפוקחים, בעלי אופי ציבורי, אשר מקורותיהם הכספיים באים מהציבור הרחב. היד הקלה בקביעת תשלומי שכר הטרחה, הנובעים בעיקרם מכספי הפרמיות של ציבור המבוטחים במדינה, אינה יכולה להתקבל כפרקטיקה ראויה ותקינה שיש להסכין עימה.
השופטת ביקשה להעביר עותק מפסק הדין לעיונו של המפקח על הביטוח, שידון בשאלה אם יש מקום לנקוט בצעדי פיקוח בנוגע לאופיים של הסכמי שכר טרחה בין חברות ביטוח לעורכי דינן.
קפלנסקי מסר בתגובה: "פסק הדין מדבר בעד עצמו. טוב עשתה השופטת פרוקצ'יה שהעבירה את פסק הדין לטיפולו של המפקח על הביטוח כדי שיבחן את השאלה אם יש מקום לנקוט בפיקוח על הסכמי שכר טרחה בין חברות ביטוח לעורכי דין המייצגים אותן".
עו"ד כספי מסר בתגובה כי "פסק הדין של השופט אלון הוא נכון, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. למשמע תגובתו של עו"ד קפלנסקי (שערעורו נדחה) דומה כאילו הוא לא היה צד להליך. הביקורת של בית המשפט על שיעור שכר הטרחה ששולם לו בפועל ושמעבר לו הוא דרש סכום נוסף היא ביקורת ראויה ונכונה. יגאל ארנון, כאשר קבע את שכרו של קפלנסקי, היה נדיב מעבר לדמיון ולו זה היה תלוי במנורה, היא לא היתה מסכימה לשלם את הסכום". (ע"א 4849/06)
שופטי העליון נדהמו משכר המיליונים ששילמה מנורה לעו"ד קפלנסקי
נורית רוט
28.2.2008 / 9:12