המפקח על הביטוח במשרד האוצר, ידין ענתבי, שוקל לבטל את תיק הפנסיה הכללי, שהוא תיק החיסכון הפנסיוני המוביל כיום בישראל, ולחייב את קופות הגמל, חברות הביטוח וקרנות הפנסיה לצאת במקום זאת עם תיקי חיסכון המותאמים לגיל החוסכים. הפיקוח על הביטוח באוצר החל בבדיקת רפורמות ברוח זו שנערכו בעולם, כאשר המודל שנתפס כמוביל הוא הרפורמה שנערכה בצ'ילה. הבדיקה נמצאת בתחילת דרכה, ולא התקבלו עדיין החלטות בפיקוח אם לאמץ את מודל צ'ילה.
כמעט כל כספי הפנסיה של הישראלים מנוהלים כיום במסגרת של קופות גמל, פוליסות ביטוח או קרנות פנסיה כלליות. המאפיין את התיקים הללו הוא הכלליות שלהם - אין בהם כמעט מגבלות השקעה (שיקול הדעת ההשקעתי של מנהל הקופה הכללית הוא עצום), ואין בהם גם התאמה לצרכים ספציפיים של החוסכים (קופת הגמל הכללית מכוונת את עצמה לחוסך ממוצע כלשהו).
כתוצאה מכך, באותה קופה מנוהלים כספי הפנסיה של חוסכים צעירים בני 25 ושל חוסכים מבוגרים בני 65, וזאת על אף שצורכי ניהול ההשקעות שלהם שונים זה מזה בתכלית. כישלונה של שיטת ניהול כוללנית זאת נחשף במלוא חומרתו בחודש האחרון, כאשר קופת הגמל הכללית חרמון מקבוצת פריזמה הסתבכה בהפסד של 8% בחודש יחיד - לאחר שכנראה בחרה להשקיע בנכסים פיננסיים מסוכנים מאוד. השקעה מסוכנת אולי יכולה היתה להיחשב לסבירה מבחינת הצרכים של חוסכים צעירים, אבל היא בלתי נסבלת מבחינתם של חוסכים מבוגרים לפני גיל פרישה. על אף זאת, חרמון הסתבכה בהשקעה כזאת, מאחר שגמישות ההשקעה של הקופה הכללית איפשרה לה לעשות זאת.
בעיתוי כמעט נבואי הוציא הפיקוח על הביטוח בדצמבר נייר עמדה שבו התייחס לבעייתיות של קופות הגמל הכלליות. מנייר העמדה עולה כי מדינות רבות עמדו על הבעייתיות של תיקי הפנסיה הכלליים, שאינם מותאמים לטעמי הסיכון של החוסך הפנסיוני ולגילו, ולכן הנהיגו מדיניות של מסלולי פנסיה.
משמע, במקום תיק פנסיוני אחד כולל לכל החוסכים בכל הגילאים, נפתחו שורה של תיקים פנסיוניים, שכל אחד מהם מותאם לקבוצת גיל אחרת של חוסכים.
יש לרפורמה כזו גם חסרונות, כמו הקושי שמוטל על החוסך המבולבל לבחור לעצמו את המסלול המתאים לו (עם הסכנה שהוא יבחר במסלול לא נכון) וכן הגדלת העלויות של הניהול הפנסיוני, בשל הפיצול של תיקי החיסכון הגדולים לכמה תיקים קטנים יותר.
צ'ילה - מובילה במדיניות הפנסיונית
מבין הרפורמות הרבות בעולם בהקשר זה, המפקח על הביטוח בוחן מקרוב בעיקר את המודל של צ'ילה, שנחשבת למדינה מובילה כיום בעולם במדיניות הפנסיונית שלה. בצ'ילה חויבו מנהלי ההשקעות של החיסכון הפנסיוני של הציבור להציע לחוסכים חמישה תיקי חיסכון פנסיוני. התיקים, ברמות A עד E, נבדלים זה מזה ברמת הסיכון שלהם, ולכן כל אחד מהם מתאים לגיל חוסכים אחר. החוסכים הצעירים מתאימים לתיק A המסוכן, מאחר שהשקעה מרבית בנכסים מסוכנים בדרך כלל מוכיחה את עצמה לאורך שנים. החוסכים המבוגרים צריכים לבחור בתיקים המסוכנים פחות.
החוסך לפנסיה בצ'ילה צריך לבחור לעצמו את המסלול המועדף עליו. אם הוא אינו בוחר, בצ'ילה מפנים את כספיו אוטומטית למסלול הנחשב למתאים לגילו. בכך, אגב, המודל בצ'ילה שונה מזה הקיים במדינות אחרות, שם מסלול ברירת המחדל הוא בדרך כלל מסלול המותאם לחוסך הממוצע, או המסלול הנחשב להכי פחות מסוכן.
בנוסף, בניגוד למדינות אחרות, אפשרויות הבחירה הניתנות לחוסך בצ'ילה אינן חופשיות לחלוטין. חוסכים מבוגרים, למשל, יוגבלו מראש לבחירת אחד משלושת המסלולים המסוכנים פחות. במדינות אחרות בעולם נהוגה מדיניות ליברלית יותר, והחוסך יכול לבחור בכל מסלול בכל גיל - ובתנאי שהוא מבין את הסיכון שהוא בוחר לקחת על עצמו.
שיווק של התוכנית בצ'ילה הביא לכך שלאורך שנים מספר החוסכים הבוחרים לעצמם את המסלול המועדף עליהם עולה. עוד התברר כי הנטייה של החוסכים בצ'ילה היא דווקא לבחור במסלולים מסוכנים יחסית, עם אחוז מניות גבוה (יותר מ-50%). בחירה זו עולה בקנה אחד עם הגיל הצעיר יחסית של האוכלוסייה בצ'ילה. עם זאת, ייתכן שהבחירה הזאת נבעה גם מהגאות הארוכה שידע שוק המניות בצ'ילה בשנים האחרונות.
גם בישראל, יש לציין, קיימות כיום קופות גמל וקרנות פנסיה מסלוליות, האמורות להיות מותאמות לגיל החוסך ולצרכיו. עם זאת, על אף שמבחינה מספרית הקופות המסלוליות מהוות כשליש מכלל הקופות, בפועל רק 2% מתיק החיסכון הפנסיוני הישראלי מופקדים בהן. המסלולים בישראל, אם כן, אינם מצליחים להתרומם מעצמם, מה שמחדד את הבדיקה שעורך כיום הפיקוח על הביטוח - האם יש מקום לעבור למודל הצ'יליאני, המבטל את תיקי הפנסיה הכלליים ומחייב את החלפתם בתיקים מותאמי גיל. הפיקוח, כאמור, שוקל את ההצעה ברצינות, אבל עדיין לא התקבלה החלטה בנושא.