אימפריה שהתחילה ב-25 דולר

אימפריה שהתחילה ב-25 דולר



ג'ו, ראלף ואבי נקש
גיל: 65, 64 ו-62
מגורים: ניו יורק
בארה"ב: יותר מ-40 שנה
עוד משהו: היו אחראים על פרסומת שעוררה שערורייה: אשה חשופת חזה רכובה על סוס







ב-45 השנים שחלפו מאז הגיע יוסף נקש לארה"ב עם 25 דולר בכיסו הקימו האחים לבית נקש קבוצת אופנה מצליחה, וצברו השקעות בנדל"ן, מלונאות ותעופה.



יוסף, 65, נחת בארה"ב ב-1963, ואחריו הגיעו רפי ואבי ב-1966. יוסף נהפך לג'ו, רפי לראלף, והכל היה מוכן לקריירה אמריקאית.



האחים התחילו עם חנות בגדים צנועה בברוקלין. לאחר שהצליחו לחסוך 300 אלף דולר, החליטו השלושה בסוף שנות ה-70 להתחיל לייצר מכנסי ג'ינס, והקימו את חברת ג'ורדאש. הזינוק של החברה התרחש בעקבות מהלך שיווקי נועז. ב-1979 השיקה החברה פרסומת טלוויזיה שבה הופיעה אשה חשופת חזה הרכובה על סוס. מה שהיה מתקבל כיום במשיכת כתף היה בסוף שנות ה-70 לא פחות משערורייה. שלוש רשתות שידור דחו את הפרסומת, אבל כאשר תחנה עצמאית בניו יורק הסכימה לשדר אותה היא נהפכה ללהיט והקפיצה את החברה לתודעת הציבור.



מותג הג'ינס של ג'ורדאש זכה לפופולריות רבה בשנות ה-80 והאחים נהפכו למיליונרים. ב-1983 נכנסה ג'ורדאש לשותפות של 50% בחברת גס, שהידרדרה בהמשך לסכסוך ממושך וקשה בינם לבין שותפיהם בגס, האחים מרציאנו. הצדדים הגיעו לבית המשפט וב-1989 פסק חבר מושבעים בקליפורניה לטובת האחים מרציאנו, אך עוד לפני שנקבעו הפיצויים הגיעו הצדדים לפשרה והקשר בין החברות נותק.



בשנות ה-90 דעך מעט כוכבה של הרשת, והאחים החלו להתמקד יותר בתחומים אחרים, כמו הלבשת ילדים, איפור ומזוודות, ופיתחו תחומי השקעות חדשים, כמו נדל"ן, מלונאות ובנקאות.



החברה משווקת כיום מותגים רבים, בהם יו.אס פולו, מוריס ששון וג'ורדאש. לחברה יש כיום אחזקות נדל"ן בניו יורק, ניו ג'רזי ובוסטון וכן בישראל.



האחים נקש גם רכשו את הבעלות על חברת אמפא נדל"ן הישראלית ב-2004. בנוסף, הם מחזיקים בישראל במלון אורכידאה שבאילת ונמצאים בהליכי בנייה של מלונות חדשים בתל אביב, יפו וטבריה. ב-2005 צורפה גם חברת ארקיע לרשימת האחזקות המתארכת של האחים בישראל, הכוללת בין היתר את מפעל ייצור שמן הזית חלוצה שבקיבוץ רביבים. על שם האחים רשומה גם השקעה אחת מוצלחת פחות: בשנות ה-80 הם רכשו את בנק צפון אמריקה, שהתמוטט כמה שנים לאחר מכן בעקבות מעילות ענק.



המטרה: וול סטריט



אורית פרידמן-ויסמן
ראש דסק ישראל ושותפה בגולדמן-סאקס
גיל: 44
מצב משפחתי: נשואה + 1
מגורים: ניו יורק
בארה"ב: 19 שנה
עוד משהו: החלה דרכה כעו"ד







בגיל 25 הגיעה אורית פרידמן-ויסמן מרמת השרון לתפוח הגדול, ללימודי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק. כיום - 19 שנה לאחר מכן - היא נמצאת בין הישראלים הבכירים בוול סטריט. פרידמן-ויסמן היא שותפה בבנק ההשקעות האמריקאי גולדמן-סאקס.



הבחירה הראשונה של פרידמן-ויסמן היתה אמנם לימודי משפטים, אבל כבר במהלך ההתמחות במשרד עו"ד היא הבינה שעולם העסקים מושך אותה יותר. במהלך לימודי התואר השני היא ידעה שברצונה להגיע לוול סטריט, וסימנה את המטרה: גולדמן-סאקס.



כיבוש היעד לא היה קל. אחרי מאמצים והפגנת נחישות יוצאת דופן - שכללה שליחה של 12 מכתבים לאחראי על גיוס כוחות חדשים בבנק - היא הצליחה להשיג ראיון שאחריו הגיעו עוד שניים, ולבסוף התקבלה לתפקיד שרצתה - בתחום המיזוגים והרכישות.



פרידמן-ויסמן החלה לעבוד בגולדמן-סאקס ב-1993 ומאז היא שם, מתקדמת. אחרי כמה שנים היא התבקשה להקים את הדסק של ישראל ולעמוד בראשו. בניגוד לבנקי השקעות אחרים כמו סיטי, דויטשה בנק או מריל לינץ', אין לגולדמן-סאקס סניף בישראל והפעילות מתבצעת מניו יורק. ב-2002 היא עברה לקבוצת הבריאות של הבנק וב-2005 חזרה לעמוד בראש הדסק הישראלי.



לפני שנה וחצי נהפכה פרידמן-ויסמן לשותפה בחברה. תהליך הבחירה לקבלת שותפים חדשים נמשך למעלה משבעה חודשים, והיא הישראלית היחידה ששותפה בבנק.



האיש שהביא את הבנקים לאינטרנט



צבי גל
עד לאחרונה המנהל הטכנולוגי הראשי של דויטשה בנק, עומד להצטרף לקרן הון סיכון
גיל: 48
מצב משפחתי: נשוי + 3
מגורים: ניו יורק
בארה"ב: 24 שנה
עוד משהו: הביא את בשורת הרינגטונים לארה"ב







עד לפני שבועות אחדים, היה צבי גל מהישראלים הבכירים בוול סטריט. גל היה המנהל הטכנולוגי הראשי של בנק ההשקעות דויטשה בנק, ובמסגרת תפקידו היה ממונה על 1,600 עובדים. "אחרי שלוש שנים החלטתי לעזוב", אומר גל, ומוסיף: "התפקיד התחיל לשעמם אותי. עשיתי כל מה שרציתי לעשות. עכשיו אני מחפש ריגושים חדשים. אני בן 48, ובגיל כזה, או שאתה עובר את משבר גיל המעבר - או שאתה יוצר אותו".



גל אכן לא מתכוון לשבת בבית. הוא עומד להצטרף לקרן הון סיכון המנהלת 2.5 מיליארד דולר, אך בשלב זה אינו יכול לפרט באיזו קרן ובאיזה תפקיד מדובר. לשאלה אם יהיה לקרן קשר לישראל, הוא משיב: "כן, אבל רק בעקיפין".



את הקריירה שלו בתחום ההיי-טק החל גל בצה"ל ב-1976. הוא שירת שש שנים ביחידת המחשב ממר"ם, וב-1984, בעצת חבר, החליט לצאת לארה"ב, והיה בין מייסדי הבנקאות המקוונת כשעבד בבנק וולס פרגו, שעסק בבנקאות אוטומטית ואינטרנטית. לאחר מכן מילא שורה של תפקידים בבנק אוף אמריקה, בבנק ABN אמרו ובמריל לינץ'. לאחר מכן עבד בוורנר מיוזיק, שם עסק במכירת קבצי מוסיקה באינטרנט ביחד עם אפל, והיה הראשון שהכניס את הרינגטונים לארה"ב. הוא הספיק לשמש גם נשיא AT&T דוט קום.



חושבים על חזרה



אלעד שרגא
אחראי על תחום הנכסים הלא סחירים בדויטשה בנק
גיל: 37
מצב משפחתי: נשוי + 3
מגורים: ניו יורק
בארה"ב: חמש שנים
עוד משהו: בעל תואר במתמטיקה







המסלול שעשה אלעד שרגא לצמרת דויטשה בנק שונה מהדרך שעברו רוב הישראלים אשר הגיעו לעמדות בכירות בבנקי השקעות זרים. רובם עבדו בישראל, נסעו ללימודי תואר שני במינהל עסקים בחו"ל ואז נשאבו לעבודה שם. שרגא הגיע לדויטשה בנק בדרך אחרת. הוא נולד בהרצליה וכשהיה בתיכון עברה משפחתו לקנדה, שם סיים תואר ראשון במתמטיקה. בגיל 25 חזר לישראל, שירת שנה בצה"ל והחל לעבוד בבנקים ישראליים כסוחר מט"ח. ב-2000, כשהיה סוחר ראשי בבנק לאומי, פנו אליו מדויטשה בנק והציעו לו להצטרף למשרד בישראל כמנהל פעילות המסחר.



היתה זו תקופה קשה במשק הישראלי, שהתמודד עם השפעות האינתיפאדה השנייה, אך למרות זאת הציג שרגא תוצאות טובות. "אף שאלה היו שנים קשות, עם יציאה של זרים ועלייה בסיכון של ישראל, הצלחנו ליצור מותג ולשמור על נוכחות בישראל", הוא מספר.



ב-2003 יצא המשק מהמיתון, ושרגא קיבל הצעה לעבור לניו יורק ולנהל פעילות חדשה: שימוש בהון של הבנק כדי להשביחו. "זה היה המשך לוגי מבחינתי", הוא אומר. "היקף הפעילות בישראל היה גדול ודומיננטי, והיה קשה לשמר את המומנטום".



שרגא, שהיה אז בן 32, קיבל את ההצעה - ונסע לניו יורק כשהוא משאיר מאחור את בתו ואשתו, שהיתה בהריון עם תאומים. לאחר חצי שנה המשפחה הצטרפה אליו, ומאז הם שם.



כיום אחראי שרגא בבנק על תחום הנכסים הלא סחירים בצפון אמריקה, ומחזיק בתואר Managing Director. היחידה שאותה הוא מנהל אחראית על איתור הזדמנויות השקעה בעולם כדי לייצר רווחי הון מכספי הבנק. "ההזדמנויות אינן הומוגניות", הוא אומר. "זה יכול להיות הקמה של חברת ביטוח להוריקנים, בניית בתי חולים בקנדה או קניית חוב מורכב ומוזר של חברות שנתקלו בקשיים".



עם שרגא עובדים בניו יורק ישראלים נוספים, בהם גד כספי שעבד אתו גם בדויטשה בתל אביב. את העבודה בחו"ל הוא רואה כהזדמנות חשובה מבחינה מקצועית וכלכלית. "הדבר הכי מהותי כאן הוא עומק השווקים", הוא מספר. "כמעט בכל תחום יש עומק שמאפשר הזדמנות להכיר וללמוד".



הוא נמשך למורכבות שבעבודה. "צריך להחליט לבד מה הערך של דבר מסוים. אין לך שוק. צריך להרכיב ערך מפקטורים בסיסיים וזה מאוד מאתגר. יש גם הרבה יצירתיות. אם תחפש פתרון בצורה הרגילה - תפספס".



שרגא מגדיר עצמו כמנהל שאומר לאנשים מה הוא חושב ומה הם צריכים לעשות - "ולא ברמיזות קלות, כמו שהאמריקאים אוהבים". לדבריו, הוא מתגעגע לנגישות ולישירות של הישראלים. "פה זה לא קיים. אתה יכול לעבוד עם אדם ארבע שנים ותדע עליו רק דברים בסיסיים", הוא אומר.



במשפחת שרגא, שמתגוררת בווסטצ'סטר שבניו יורק, כבר חושבים על חזרה לישראל. "כיף לנו כאן, אבל יש לי תאומים בני ארבע וילדה בת שמונה, שאני לא רוצה שייהפכו לאמריקאים", הוא מסביר. "אני מניח שכשהילדה תהיה בת 10 כבר נהיה בישראל. באנו לכאן למטרה מסוימת ואנחנו ממשיכים הלאה. אנחנו לא מתכוונים לבנות פה חיים".



מקריבים הרבה, אבל זה שווה



מיכל כץ
אחראית על קבוצת התוכנה בבנקאות להשקעות, ליהמן ברדרס
גיל: 40
מצב משפחתי: נשואה + 2
מגורים: ניו יורק
בארה"ב: 27 שנה
עוד משהו: הבחירה הראשונה שלה היתה לימודי משפטים







מיכל כץ עובדת בבנק ההשקעות ליהמן ברדרס מזה 12 שנה. לפני שלוש שנים קודמה למנהלת (Managing Director), והיא אחראית על תחום התוכנה בבנקאות להשקעות.



כץ, ילידת חיפה, עברה עם משפחתה לניו יורק כשהיתה בת 13. "זו היתה אמורה להיות שהות של שנה, שנהפכה ל-27 שנה", היא מספרת. הבחירה הראשונה שלה דווקא היתה משפטים. היא סיימה את התואר באוניברסיטה של ניו יורק וכשעבדה במשרד עורכי הדין סקאדן - בייצוג חברות אמריקאיות וישראליות בהנפקות ומיזוגים ורכישות - התוודעה לליהמן מקרוב.



לדברי כץ, "ליהמן זה מקום שמעריך אנשים שרואים הזדמנויות. בכל הזדמנות אני שמחה לעבוד עם קרנות הון סיכון וחברות ישראליות ולזהות חברות חדשות בתחומים חדשים. עם זאת, הכיסוי שלי הרבה יותר גלובלי".



במסגרת עבודתה, מבלה כץ יומיים בשבוע במשרד ואת שאר הזמן בנסיעות, בדרך כלל בתוך ארה"ב. "אנחנו בשוק שחשוב להיות בו לפני הקליינטים. העבודה מתישה, אבל זה נכון לגבי כל מי שעובד בבנק השקעות יוקרתי. אמנם מקריבים הרבה אבל זה שווה".



כץ אומרת כי בקבוצת הטכנולוגיה עובדים עוד שלושה ישראלים. "ישראל היא אחת המדינות המובילות בטכנולוגיה בעולם. כשיוצא לי לעבוד עם ישראלים אני מאוד מתרשמת מהמקצועיות שלהם", היא מעידה.



העבודה בוול סטריט בתקופה הנוכחית סוערת במיוחד, לנוכח תנודתיות חריפה בשווקים וחששות ממיתון. כץ אומרת כי לא ברור אם הסערות כבר שככו, והשוק עדיין מתנהג בזהירות. "עברתי כבר שנים קשות וגם זו הולכת להיות שנה עם אתגרים. אבל בכל אתגר יש הזדמנויות וצריך לחפש אותן. המחירים יורדים וימשיכו להיות מיזוגים ורכישות", היא מסכמת.



ההצעה שהטיסה אותו לניו יורק



דיוויד (דיקי) קוסטמן
אחראי על קבוצת האינטרנט של ליהמן ברדרס
גיל: 43
מצב משפחתי: נשוי + 2
מגורים: ניו יורק
בארה"ב: 14 שנים
עוד משהו: ב-2006 חזר לליהמן אחרי שעבד שש שנים בורטיקלנט ודלתא גליל







אחרי שדיוויד (דיקי) קוסטמן סיים לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב ועבד כמה שנים במשרד הביטחון הוא החליט, בגיל 27, לפנות ללימודים בבית הספר היוקרתי למינהל עסקים Insead שבצרפת. כבר אז הוא ידע שהוא רוצה לגור כמה שנים בחו"ל. הוא רק לא שיער ש"כמה שנים" ייהפכו ל-16.



אחרי הלימודים עבד קוסטמן שנתיים בבנק ההשקעות רוטשילד שבלונדון, וב-1994 קיבל הצעה שהטיסה אותו לניו יורק. "הכרתי את רון לובש, שהיה אחראי על הקבוצה הישראלית בליהמן ברדרס. הוא פנה אלי יחד עם הרווי קרוגר והם הציעו לי לעבור לליהמן ולהיות מפוקס על ישראל".



בשנות ה-90 עבד קוסטמן בליהמן עם חברות היי-טק ישראליות רבות והיה מעורב בהנפקות, בעסקות מיזוגים, ורכישות בינלאומיות. ב-1999 הוא מונה לאחראי משותף על קבוצת האינטרנט ול-Managing Director.



שנה לאחר מכן לקח פסק זמן של שש שנים מליהמן, במהלכן היה משנה למנכ"ל חברת האינטרנט הציבורית ורטיקלנט ומנכ"ל החברות הבנות של דלתא גליל בארה"ב. "ב-2006 חזרתי לליהמן והיום אני אחראי על קבוצת האינטרנט", הוא מספר.



קוסטמן ממליץ לישראלים בתחום הפיננסים לבלות כמה שנים בעבודה בחו"ל. "לפחות בשנים הראשונות חשוב לרכוש את הבסיס. זה יכול להיות בלונדון, ניו יורק או הונג קונג - ולאו דווקא בעבודה מול השוק הישראלי", הוא אומר. את החברות האמריקאיות הוא מאפיין כ"יותר מובנות מאשר החברות הישראליות, עם דגש רב יותר על תהליכים", אבל לדבריו החברות הישראליות נהפכות ליותר ויותר גלובליות וגם ההבדלים מיטשטשים.