"גם אצלכם יש בעיות פוליטיות, ובכל זאת אתם עושים עסקים" - אומר רג'נדרה ק. קטאן, יו"ר קטאן גרופ, אחת משלוש קבוצות הענק השולטות בשוק הנפאלי. למרות גילו הצעיר, 37, חולש קטאן על קבוצת חברות המגלגלת מאות מיליוני דולרים בתחומי הבנקאות, הביטוח, הפטרוכימיקלים, המזון ואחרים. "נכון", הוא אומר. "קשה פה לפעמים, אבל כמו בכל מדינה מתפתחת, יש בנפאל הזדמנויות שאין במקומות אחרים. ודרושים לנו יזמים חיצוניים שירצו לנצל את ההזדמנות הזו".
הביטוי "קשה פה לפעמים" הוא עניין סובייקטיווי למדי. ממשרדו המרווח שבלב קטמנדו נראה כי קטאן - נצר לאחת מארבע המשפחות העשירות בנפאל ובעליו של בנק לאקשמי וחברת הביטוח הימלאיה - במצב לגמרי לא רע: הוא לא עומד בתורי הענק המשתרכים בתחנות הדלק, בביתו לא שוררת חשיכה עשר שעות ביום בשל הפסקות חשמל יזומות, הוא גם לא סובל, כמו 42% מהאוכלוסייה המקומית מאבטלה מנוונת. אלא שלקטאן, יזם סדרתי, נשיא מועצת היזמים הצעירים בנפאל וגם קונסול הכבוד של פורטוגל, יש צרות משלו.
כבר שנים סובלת המדינה היפיפייה הזו ממאבקים פנימיים משסעים ולעתים עקובים מדם: המאואיסטים רוצים את חלקם ונלחמים במפלגת השלטון, אנשי המחוזות המזרחיים (הטראי) דורשים בכוח אוטונומיה, המלך מנוטרל ואיש לא מאמין לממשלה. גם המדיניות הכלכלית מקשה לעתים. האזרחים משבשים את חיי היום יום באמצעות פגיעה במכליות הדלק שמגיעות מהודו לקטמנדו - מה שיוצר מחסור גדול בדלק בבירה, והממשלה החלשה, שתקציבה מסתכם ב-2.6 מיליארד דולר (התקציב של ישראל, לשם השוואה, הוא כ-79 מיליארד דולר), לא מצליחה לשכנע אותם להפסיק בכך, ומצד שני מצרה את צעדי היזמים הפרטיים ביד ברזל.
"הממשלה שלנו לא מאפשרת לחברות נפאליות להשקיע בחו"ל, וגם לא מעודדת הענקת זיכיונות בתחומים שבהם אינה יכולה להשקיע בעצמה", נאנח קטאן. "הממשל הנפאלי סגור בחשיבתו, ואנחנו, אנשי העסקים הפרטיים, לוחצים עליו להיפתח. באחרונה אנחנו נוחלים יותר ויותר הצלחות. מדובר בפרויקטים השווים עשרות מיליונים".
באילו תחומים למשל?
"אחד התחומים המשוועים לפיתוח בנפאל הוא שוק הטלקום, בעיקר הנייד. רק שני מיליון איש מחזיקים כיום בטלפונים סלולריים ומשרתים אותם שני מפעילים פרטיים. חייבים לזכור שמדובר במדינה הררית שהגישה למקומות רבים בה קשה מאוד. נדרשת טכנולוגיה על-קווית שתפתור את הקשיים. אני יודע שאתם הישראלים מומחים בתחום. פה יש שוק, לכם יש טכנולוגיה, למה אתם לא באים?"
אולי בגלל הקשיים שהזכרת.
"הממשלה שלנו, כמו בכל מקום בעולם, אחראית להענקת רישיונות התקשורת, אך מבינה את הצורך בפיתוח התחום. חברה שתגיע עם מוצרים חדשניים ונדרשים, תיצור קשר עם שותף מקומי חזק ותוכיח מחויבות - תזכה לאוזן קשבת גם אצל יזמים פרטיים וגם אצל פקידי הממשלה. לקבוצה שלנו יש שיתופי פעולה עם חברות סיניות, הודיות, דניות ובריטיות. מאוד היינו רוצים שיתוף פעולה גם עם חברות ישראליות".
אך מי שמגיע לכאן, נתקל בהפגנות, מחסומים, מכוניות שנתקעות כי אין דלק, הפסקות חשמל ומתנגדי משטר שמאיימים להשתלט על הבירה.
"ואצלכם אין בעיות פנימיות ופלשתינאים שמאיימים להתפוצץ? ובהודו אין טרור ובכל זאת לא מהססים לעשות אתה עסקים? לכל בעיה יש פתרון, גם לזו. העסקים חייבים להימשך. זה מנוע הצמיחה שלנו".
טלקום, חקלאות ותשתיות
יזמים ישראלים לא ממש סופרים את נפאל. דני סתיו, שגריר ישראל בקטמנדו, חושב שהיחס המזלזל משהו מקורו פשוט בחוסר מודעות. "זו לא הודו או סין - מדובר בשוק קטן, מרוחק פיסית, ללא טיסות ישירות, שסובל גם מיחסי ציבור לא טובים בשל בעיות פנימיות ומדיניות כלכלית קצרת טווח", הוא אומר. "הקשר הדיפלומטי עם ישראל כונן כבר ב-1960, אך עוד לא הצלחנו לכונן יחסי סחר משמעותיים. לצערי, גם כשאנחנו מעבירים הזדמנויות עסקיות טובות לחברות ישראליות (ותשאלו את גילת או את אי.סי.איי), לעתים פשוט לא טורחים להתייחס".
נפאל נתפשת בישראל כמדינה הרחוקה ההיא, שצעירים אחרי צבא מגיעים אליה כדי לעשות טרקים.
סתיו: "בניגוד למיתוס הרווח, נפאל מציעה הזדמנויות רבות, ויש גם עם מי לעשות עסקים. יש פה שכבה משמעותית של משכילים מקומיים שרכשו השכלה בחו"ל, ולצדם אנשי עסקים בעלי הון וקשרים שאתם ניתן לפתח שיתופי פעולה רווחיים לשני הצדדים. חשוב לדעת שבתחומים החשובים לה - הממשלה מקלה על הביורוקרטיה".
באילו תחומים, להערכתך, יכול יזם ישראלי להשתלב?
סתיו: "הטלקום הוא כמובן התחום הראשון, בעיקר מכיוון שהחברה הממשלתית Nepal Telecom עוברת עכשיו תהליכי הפרטה. משקיעים פה הרבה מאמץ בשדרוג קווי טלפונים ניידים, לוויינים ושדרוג הרשת הקווית. במקביל, עסוקים הנפאלים בשדרוג דרכי התעבורה. התשתית היבשתית מחפירה ממש (אין רכבת ורשת הכבישים חלשה במיוחד), גם בשל מחסור בתקציב וגם בגלל המבנה ההררי של המדינה. מסיבה זו משקיעים כיום בתחום התעופה האזרחית.
"מכיוון שמשדה התעופה של קטמנדו לא יכולות לצאת יותר משלוש טיסות בו-זמנית, נשקלת הקמת שדה תעופה נוסף באזור לומביני (מקום הולדתו של בודהה ואתר עלייה לרגל חשוב בדרום נפאל). שדה התעופה ייבנה בשיטת ה-BOT: יזם פרטי ישקיע עד 80% מההקמה תמורת זיכיון ל-25 שנים. במקביל להקמת שדה התעופה החדש, נפתחים בתי ספר לטיסה אזרחית הזקוקים הן למשקיעים והן למדריכים, ולאנשי תחזוק, חלפים וכל הקשור בתחום. חברת התעופה המקומית ייטי איירליינס המצליחה הוקמה בהשקעה סעודית. לצדה כבר פועלות בנפאל כמה וכמה חברות תעופה מקומיות".
תחום פוטנציאלי אחר הוא החקלאות: פרויקטים של טיהור מים והקמת מתקני אנרגיה חלופיים. הנפאלים מתמודדים עם בעיית ייצור חשמל, אבל שמש ונהרות שוצפים יש שם בשפע. הממשלה גם מעודדת מעבר מחקלאות מסורתית לחדשנית. לדברי סתיו, יכולים יזמים ישראלים להשתלב היטב בתחום הזרעים לירקות, הפרחים, הקמת רפתות לייצור חלב ואחרים. "אחד התאגידים הנפאליים שלח בקשה לחברה ישראלית גדולה לייצור זרעים, ואפילו לא קיבל תשובה ראשונית במייל", הוא אומר. "קשה לעשות ככה עסקים משותפים".
באחרונה הכריז הבנק העולמי על הענקת מלגות בסך 253 מיליון דולר לפרויקטים בארבעה תחומים עיקריים: חינוך, השקיה, סלילת דרכים באזורים כפריים ושיפור תנאי החיים. לדברי סתיו, "יש תקציבים, יש נכונות, יש שוק ויש צורך, יש כוח עבודה זול ומקצועי, יש שגרירות שמוכנה תמיד לסייע. רק אל תפסלו מראש. קודם תבדקו".
yazam@themarker.com
לידיעת היזמים: נפאל - לא רק טרקים לצעירים
טלי חרותי-סובר
2.3.2008 / 9:49