היחימוביצ'ים, צבא ההגנה לישראל וארצות הברית

1. היחימוביצ’ים



שלי יחימוביץ' היא הסמל לכל אותם חברי כנסת טובים ומיטיבים שתמיד רוצים להגדיל
הוצאות, תמיד רוצים לחלק, תמיד מוכנים לתת לכו-לם: לעולים החדשים, לחד הוריות,
לחלשים, לתעשיינים, לשכר, לחינוך, לביטחון, לבחורי הישיבה, לסטודנטים, למרצים ¬
למי לא.



הם מגישים כל הזמן, באופן רצוף, הצעות חוק המגדילות הוצאות או מקטינות מסים. אבל
אף פעם הם לא מציעים דבר קטן אחד: מקור לכסף. מהיכן לקצץ. את הנטל של מי להעלות.
כי זה כבר לא פופולרי. זה לא התפקיד שלהם. הם רק בצד ההוצאות. הם רק מהטובים.



ואם התוצאה תהיה חריגה בתקציב, ירידה בדירוג האשראי של ישראל והתפרצות
אינפלציונית שתפגע דווקא בחלשים? זו כבר לא בעיה שלהם. כאשר זה יקרה, הם יפנו
אצבע מאשימה לשר האוצר ויכריזו, "הוא נכשל". כי מי יזכור שזו בעצם עבודה שלהם.



איך לנצח: להפוך את הכלכלה למקצוע חובה בתיכון, כך שכל נערה ונער ילמדו מה קרה
למדינה בשנות ה80- הראשונות, כאשר היחימוביצ'ים השתוללו. כל אחד יבין ויפנים איך
הם הובילו את המדינה לקטסטרופה של היפר-אינפלציה, אובדן רזרבות ומשבר עמוק. כך
הפופוליזם לא יעבור.



2. התעשיינים



ב-10 בפברואר יצאו התעשיינים לקרב על הדולר. TheMarker פירסם ידיעה בלעדית,
ולפיה התעשיינים מארגנים לובי לשינוי חוק בנק ישראל, במטרה לאלץ את הנגיד להוריד
ריבית על אפו וחמתו, מה שיגרור פיחות של השקל ויציל את היצוא.



נניח שהם היו מצליחים. מעמדנו בעולם והאמינות שלנו היו סופגים מכה ניצחת. סטנלי
פישר היה מתפטר. היציבות במשק היתה נעלמת. משקיעים זרים היו בורחים. האינפלציה
היתה מרימה ראש - ונגיד חדש היה נאלץ להעלות את הריבית לשמים כדי לבלום את
ההידרדרות.



זו לא הפעם הראשונה שהתעשיינים רואים לנגד עיניהם רק את האינטרס שלהם. גם על
הנגידים יעקב פרנקל ודוד קליין הם לחצו להוריד ריבית. הם עשו להם את המוות. תקפו
אותם אישית. השמיצו. אך מה לעשות, פרנקל וקליין צדקו. בזכותם אנו נהנים כבר עשר
שנים מאינפלציה אפסית.



כך קרה גם במאבק הגדול שניהלו התעשיינים נגד פתיחת המשק ליבוא מתחרה. זה קרה
ב-1991, כאשר התעשיינים רצו להמשיך ולחיות במשק סגור ומפגר, שמגן על התעשיות
המקומיות. היום אפילו שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, מודה בטעות.



איך לנצח: אסור לשכוח דבר אחד: התעשיינים הם גורם מרכזי וחשוב במשק. הם היזמים
שלוקחים סיכון, הם שמספקים עבודה, הם שמצעידים את המשק קדימה. לכן ראוי לבקש מהם
רק דבר אחד: חבר'ה, בבקשה, קצת יותר צניעות.



3. החקלאים



אם תעשו משאל רחוב, תגלו ש-99% מהאנשים בטוחים שיש לנו בעיית מים קשה. רוב מוחלט
יענה שיש סכנה שהכנרת תתייבש - ואנחנו איתה. הרי כל היום דופקים לנו בראש שאין
מים, שצריך לחסוך במים, שחבל על כל טיפה.



אך האמת קצת שונה.



אין לנו כלל בעיית מים. יש לנו בעיית מחיר. מאז קום המדינה שולטים החקלאים במשרד
החקלאות ובמשק המים. יש להם הלובי הכי חזק בכנסת. הוא חותך את כל המפלגות. התוצאה
היא שבעוד הציבור הרחב והתעשייה משלמים את מחירם המלא של המים, החקלאים מקבלים את
המים במחיר מסובסד, בערך במחצית המחיר. והחוק הכלכלי הבסיסי ביותר הרי קובע: אם
המחיר נמוך משיווי משקל, נוצר בזבוז.



כאן הבזבוז מתבטא בבחירה של גידולים עתירי מים, כאילו היינו נורווגיה, במקום לגדל גידולים עתירי שמש וחסכוניים במים. אילו שילמו החקלאים לאורך 60 שנות קיומה של המדינה את מחיר המים האמיתי, לא היה נוצר גירעון במשק המים. האקוויפרים היו במצב טוב והכנרת לא היתה מאיימת.



איך לנצח: גם החקלאים חשובים. גם הם ראויים להערכה. אבל ראוי להשוות מיד את מחיר
המים לכולם. שישלמו כמו התעשיינים ומשקי הבית. ממש כמו שקורה במשק החשמל.



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון מרץ של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250