דירוג BdiCode 2008 קובע: 4.3% מהמנכ"לים והיו"רים הן נשים

בשורה נעימה למנהלות ישראליות בכירות מתפרסמת בסקר המיוחד שערכה חברת המחקר BdiCoface, לקראת כנס "על נשים ועסקים" של מגזין TheMarker Women. מהנתונים המפורסמים כאן לראשונה, עולה כי 4.3% מהמנהלים הבכירים (מנכ"ל ויו"ר) של החברות המובילות בישראל הן נשים.



נכון, תקרת הזכוכית עדיין לא נפרצה, ומספר המנהלות הבכירות השנה זהה כמעט למספרן ב-2007, אך המגמה ברורה. "ב-2006 תפסו המנהלות הבכירות בישראל רק 3.2% מכלל המנכ"לים והיו"רים בחברות המובילות במשק", אומרת תהילה ינאי, מנכ"לית חברת המחקר. "אין לי ספק שבמשך הזמן נראה עלייה משמעותית נוספת במספרן. תחומים רבים שהיו מעוז גברי מסורתי, כמו שוק ההון, כלכלה, חשבונאות, מדעי המחשב ואחרים - הולכים ונכבשים על ידי נשים, הן באוניברסיטאות והן במקומות העבודה", אומרת ינאי. "המודעות ליכולות הניהול של נשים עלתה בעשורים האחרונים, בד בבד עם נכונותן של נשים לקבל על עצמן את האחריות המתבקשת בתפקידים הבכירים. השילוב של שני הגורמים הביא לעלייה של ממש בכוחן של נשים בדרגות הבכירות ביותר".



נתוני הסקר מצביעים על מגמה מעניינת: דווקא בתחומים שנחשבים "גבריים" יותר - שוק ההון, למשל - מככבות נשים רבות; ואילו בתחומים "נשיים", כמו השמה או כוח אדם, הנשים דומיננטיות פחות.



נתון נוסף ומפתיע טמון בהשוואה שבין ישראל לארה"ב: ניתן היה לצפות שדווקא בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות נשים רבות יכהנו בתפקידי מפתח, אך למעשה, לפי דירוג 500 Fortune, מסתכם מספר הנשים האמריקאיות בתפקידים הבכירים ב-2.6% בלבד.



שוק הון והמסחר מובילים



רוב המנהלות הבכירות בישראל (17%, ראו גרף) משתייכות לחברות העוסקות בפיננסים, בנקאות, אשראי ושוק ההון - תחומים שהיו כמעט נטולי נשים באופן מובהק עד לאחרונה.



בין המנהלות הבולטות: גליה מאור מנכ"לית בנק לאומי, סמדר ברבר-צדיק מנכ"לית הבנק הבינלאומי, זהבית יוסף כהן מנכ"לית איפקס, ענת קינן שעמדה עד לאחרונה בראש בנק דיסקונט למשכנתאות וחוה פרידמן-שפירא מנכ"לית חברת הביטוח AIG.



נתח גדול נוסף (12%) תופסות נשים מתחום המסחר. הבולטות שבהן: אילנה קופמן מנכ"לית רשת גולף ואתי רוטר בעלים ומנכ"לית משותפת של רשת האופנה קסטרו. על יהודית ברוניצקי, מייסדת ומנכ"לית חברת אורמת, עברה שנה עסקית קשה, אך רשימת נשים-מנהלות בולטות לא תצא לדרך בלעדיה.



בענף התקשורת מכהנות 8% נשים בתפקידים בכירים. הבולטת שבהן היא סטלה הנדלר מנכ"לית חברת קווי זהב סמייל, שאוחדה השנה עם אינטרנט זהב. בענף הבנייה ניתן למצוא שיעור דומה של בכירות, כשהמינוי הבולט הוא של רוית בר-ניב, יו"ר מועצת המנהלים בחברת שיכון ובינוי אחזקות של קבוצת אריסון. אכן, שרי אריסון ידועה כמי שמקיפה את עצמה בנשים בכירות ובאחרונה אף מונתה אורנה אנג'ל, לשעבר מנכ"לית נמל תל אביב, לסמנכ"לית לתכנון בר-קיימא בחברת שיכון ובינוי.



בכל אחד מענפי התוכנה, החומרה והפרמצבטיקה מכהנות 6% נשים בתפקידי מפתח. בין הבולטות שבהן ניתן למצוא את בינה רזינובסקי, המנכ"לית הוותיקה של סיסקו; מקסין פסברג, מנכ"לית החדשה של אינטל-ישראל; יהודית ריכטר, מייסדת ומנכ"לית משותפת במדינול; ג'ורג'ט אלגרבלי, מנכ"לית רקח; נאוה רביד, מנכ"לית לוריאל; וסיגל פירסט מנכ"לית כצט. דווקא בתחום ההשמה, שם היינו מצפים למצוא רוב של נשים מכהנות, רק 6% מתפקידי המפתח מאוישים על ידי נשים. החברה הבולטת היא מנפאואר, המעסיקה את דליה נרקיס-יוסף בתפקיד יו"ר מועצת המנהלים ואת אורנה סגל בתפקיד המנכ"לית.



הגיל הממוצע: 52



הפרופיל האישי של המנהלת הישראלית הבכירה מעניין לא פחות מתפקידיה. גילה הממוצע הוא 52, אך יש גם מנהלות צעירות יותר: טווח הגילאים של כמחצית מבין המנהלות נע בין 20 ל-50, ו-60% מהן בנות 60 ויותר. בנוסף, מרבית המנהלות מצליחות להתפנות גם לחיי משפחה: כ-76% מהמנהלות נשואות ואמהות לשני ילדים לפחות. אזור המגורים של רוב המנהלות הוא, כצפוי, המרכז. 50% מהן מתגוררות בתל אביב רבתי וכ-15% מהן בחרו לגור בהרצליה. רק 8% מהמנהלות הבכירות מתגוררות בעיר הבירה והשאר (27%) מגיעות מיישובים אחרים.



הבשורה הרעה - כוח עבודה נמוך



אם נתוני הסקר העלו חיוך של שביעות רצון בקרב נשות ישראל, הרי שחלקו השני משמח הרבה פחות. מתברר כי שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה הכללי בישראל הוא מהנמוכים בעולם.



ב-2007 היה שיעור הנשים המועסקות, מתוך סך כל הנשים בישראל בגילאי העבודה, כ-47% בלבד.



בהשוואה למדינות אחרות בעולם, ממוקמת ישראל בתחתית הטבלה כששיעור הנשים המועסקות באוסטרליה הוא כ-65%, בארה"ב כ-66% ובקנדה כ-68%. איסלנד הקטנה מובילה את הטבלה עם אחוזי השתתפות של כ-81% מהנשים בשוק העבודה.



כלכלני BdiCoface מסבירים כי משאב כוח העבודה הנשי בישראל אינו מנוצל בצורה המקסימלית וכי אחת הסיבות לכך היא השתייכותן של חלק מהנשים למגזרים שעל פי טבעם מגבילים את אפשרותן של נשים לצאת לעבודה.



מגמה זו משתנה בשנים האחרונות: נשים ערביות, חרדיות, בדוויות ודרוזיות, שבאופן מסורתי תיפקדו כעקרות בית, מתחילות לקבל על עצמן משרות מחוץ לבית בעידוד ממשלתי והענקת תמריצים למעסיקים.