מגזר פרטי מצוין עם ממשלה גרועה

המדיניות המאקרו כלכלית של ישראל נהנית ממחמאות רבות מקרן המטבע הבינלאומית ומממשלות זרות, הגירעון קטן, האינפלציה נמוכה, החוב לאומי קטן והאבטלה יורדת. ולמרות זאת, הבעיה של ישראל היא בחולשת הממשל שלה. המגזר הפרטי הוא בין המתקדמים בעולם בעוד שהמגזר הציבורי שלנו הוא בין החלשים שבקרב המדינות המפותחות. לפי נתוני מדד התחרותיות העולמי של הפורום הכלכלי העולמי, ב-2006 המגזר הפרטי בישראל דורג במקום השמיני בעולם מבחינת רמת התחכום של הכלים הפיננסיים שלו, זמינות כוח אדם איכותי או רמת הניהול. לעומת זאת, המגזר הציבורי ממוקם בתחתית רשימת המדינות המפותחות, במקום ה-29.



משמעות הנתונים האלה ברורה: המנוע של הצמיחה והשגשוג בישראל הוא המגזר הפרטי. המגזר הציבורי הוא המעצור. הפער ביניהם הוא הגדול ביותר בהשוואה לכל המדינות המפותחות. גודלו היחסי של המגזר הציבורי מחריף את הבעיה עוד יותר. למרות הצטמקותו בשנים האחרונות, הוא מהווה יותר מ-45% מן התוצר. במלים אחרות, רמת החשיפה של ישראל לחולשות של המגזר הציבורי שלה היא גבוהה ביותר. הפער בין המגזר הציבורי לפרטי בא לידי ביטוי בהיי-טק. ישראל ממוקמת במקום הראשון בעולם במו"פ. רובה הגדול של השקעה זו נעשה על ידי המגזר הפרטי. אבל חלק גדול מן הידע שמפותח בישראל נהפך לתעשייה במדינות אחרות. נכון שהיות ישראל רחוקה מהשווקים הבינלאומיים היא סיבה מרכזית לכך, אך גם חוסר היעילות של המגזר הציבורי תורמת להחלטתם של יזמים רבים שלא לתרגם את המצאותיהם לתעשייה שמעסיקה רבים.



דוגמה נוספת למשמעויות מרחיקות הלכת של חולשת הממשל היא בעיית שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה. התוצר הממוצע לנפש בישראל הוא מהנמוכים במדינות המפותחות, אלא שהפריון לעובד בישראל גבוה למדי. שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה הוא בעיה פוליטית בעיקרה שפתרונה ברור: יש להעלות את שיעור המועסקים בקרב החרדים והערבים.



המיוחד בישראל הוא שגם בלב לבו של המגזר הציבורי קיימת ספקנות ביחס ליכולת הממשלה לקבל החלטות ולבצען ביעילות. מה המכנה המשותף בין הטיפול בעוני, חולשת הפריפריה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במגזר הערבי והחרדי, משבר החינוך ואכיפת החוק? התשובה היא שכל הנושאים האלה מחייבים שיתוף פעולה בין זרועי של הממשלה וסוכנויותיה בתכנון, קבלת החלטות ובביצוע, ונדרשים שינויים מערכתיים בסדרי עדיפויות ובתבניות התנהלות. ללא חיזוק היכולת למשול, ישראל תתקשה לקפוץ מדרגה. אם חפצי שגשוג אנחנו, עלינו לשנות את שיטת הבחירות כדי להבטיח קדנציות ארוכות ויציבות יותר, ולצמצם את הפיצול בזרוע המחוקקת והמבצעת. עד אז, עלינו לשפר את התנהלות משרדי הממשלה תוך שאנו מנטרלים את חשיפתם לחוסר היציבות הפוליטי.



הכותב הוא מייסד ומנכ"ל מכון ראות