רק אם נפסיק לפחד

פסק הדין בעסקת הטיעון של הנשיא לשעבר משה קצב יצא לאור ונשות ארגוני הנשים מציפות את המדיה ביללות רמות. "השתקה!" הן זועקות מעל כל במה. "סתמו לנו את הפה! הרסו לנו את המסר! נשים לא יתלוננו יותר, ואנה אנו באות?"



בדיקה מושכלת של כלי התקשורת מגלה כי כו-לם, על פי האג'נדה הפמיניסטית, לא בסדר: המטריד, פרקליטיו ויחצניו, היועץ המשפטי, בית המשפט והתקשורת. כולם לא בסדר, מלבד הנשים עצמן.



כן, הן בסדר גמור - גם אלה שידעו הכל ולא פתחו את הפה, גם אלה שסבלו מנחת זרועו של המואשם ונשארו במקום העבודה, גם אלה שהוטרדו ונזכרו להתלונן רק אחרי שחלה התיישנות על המעשה. הן בסדר. בסדר גמור אפילו, בסך הכל מפחדות.



אתמול שמעתי ראיון עם אחת האלפיות מפרשת הנשיא. מדובר באשה אינטליגנטית שלא סיפרה לאיש כיצד הוציא הנשיא לעתיד את איבר מינו בפניה והתחנן לנגיעה. גם לבעלה היא לא סיפרה. פחדה, נו.



עדותה שווה כיום כקליפת השום, אבל אף אחד לא בא אליה בטענות והגברת מאחד הארגונים מסבירה כי מדובר בתהליך נפשי קשה ומורכב, וכן, היא מבינה אותה לחלוטין.



אז זהו, שלא. באלף השלישי הגיע הזמן שנשים יקומו ויגידו לנשים: מספיק ודי. השמיעו את קולכן. פוחדת? אז מה. אמרי לעצמך בדיוק את מה שאת אומרת לבתך בת השלוש שחוששת לעלות על הנדנדה: "תתגברי". הגיע הזמן להפסיק להבין - ולהתחיל לדרוש. אף אשה לא יכולה ליילל שהיא מקבלת שכר נמוך מהגברים שעובדים לצדה, אם היא לא מסוגלת להפעיל כל כלי אפשרי כדי לדרוש שוויון. אף אישה לא יכולה לדרוש לטפס בסולם הדרגות בעבודתה כשהיא שומרת על תכונותיה "הנשיות", ונזהרת מלהפעיל גם אסרטיוויות "גברית" כשהיא נדרשת לכך.



אף אשה לא יכולה להצליח בעולם הזה, כשהיא משמרת לעצמה את זכותה המובנית להיות קורבן.



קל להאשים עולם ומלואו, במיוחד כשהוא בנוי מממסד גברי, שוביניסטי, מדכא וכל סופרלטיב נשי לוחמני אחר.



קל מאוד להתראיין תחת כל עץ רענן, לצאת להפגנות מחאה ולהיות מזועזעות. קשה יותר לעשות מהפכה.



כשישקע האבק, חייבות קואליציות השדולות והמרכזים למיניהם לפתוח בהליך ארוך של חשיבה. במקום לעודד את האומללות והקושי, יש לתת להם לעבור מן העולם. כל הנשים המצוינות האלה צריכות לכוון את מרצן לחיזוק ולהעצמת נשים כבר מגיל הגן. יש בנות שמקבלות את זה מהבית; רבות מאתנו עדיין לא. נשים הן עם חזק, רק צריך להזכיר להן את זה לפעמים, ורצוי מוקדם ככל האפשר.



מטרידים סדרתיים תמיד יהיו, גם אנסים, פדופילים ושאר פסיכים שמסתובבים ברחובות. גם בוסים נצלניים לא ייעלמו מן העולם, ופגיעתם הרעה תפחת רק כשנחזיר לעצמנו את הכוח. רק אם נפסיק לפחד.