הוצאות בתי כלא בארה"ב זינקו ל-50 מיליארד דולר; עלו על ההוצאות להשכלה גבוהה בכמה מדינות

ההוצאות של 50 מדינות ארה"ב על כליאת אסירים בתחומן זינקו ליותר מ-49 מיליארד דולר בשנה שעברה, לעומת פחות מ-11 מיליארד דולר בשנת 1987 והן צפויות לנסוק ל-75 מיליארד דולר עד שנת 2011; כך עולה מדו"ח חדש של מרכז המחקר פיו (Pew Center) בארה"ב.



13 מדינות בארה"ב מוציאות מדי שנה יותר ממיליארד דולר על כליאת אסירים. הוצאות הכליאה של ארבע מדינות - מישיגן, קונטיקט, ורמונט ואורגון - עולות על הוצאותיהן על השכלה גבוהה.



מדינת קליפורניה, העומדת בפני גירעון תקציבי של 16 מיליארד דולר, הוציאה בשנה שעברה סכום שיא של 8.8 מיליארד דולר על כליאת אסירים. בממוצע, היווה תקציב בתי הסוהר במדינות ארה"ב 6.8% מכלל התקציב.



הגידול בהוצאות על בתי סוהר בארה"ב נרשם בעקבות נסיקת מספר האסירים. בשנה שעברה, לראשונה בתולדות ארה"ב, יותר מ-1% מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב היה כלוא או נתון במעצר. נכון לתחילת שנת 2008, היו בכל בתי הכלא למיניהם בארה"ב 2.32 מיליון אסירים, או אחד מכל 99.1 מבוגרים במדינה. אחד מכל תשעה אמריקאים שחורים בגילאי 20 עד 34 כלוא בבית סוהר.



מספר האסירים בארה"ב הוא הגדול מכל ארץ אחרת בעולם - כולל סין, שאוכלוסייתה גדולה פי ארבעה ויותר, ואשר בה נמצאים מאחורי סורג ובריח 1.5 מיליון בני אדם. קרוב לרבע מבני האדם הכלואים כיום בעולם, הם בארה"ב, אשר אוכלוסייתה מהווה פחות מ-5% מכלל אוכלוסיית העולם.



ארה"ב היא גם המובילה העולמית במונחי מספר אסירים לנפש, עם 750 אסירים לכל 100 אלף תושבים - פי 9 מאשר בצרפת, פי 8 מאשר בגרמניה ופי 12 מאשר ביפאן. במקום השני במונחי מספר אסירים לנפש נמצאת רוסיה, עם 628 אסירים לכל 100 אלף תושבים.



מרכז פיו ייחס את הזינוק במספר האסירים להחמרה בעונשים שגוזרים בתי משפט בארה"ב על עבריינים מאז אמצע שנות ה-80. מומחים אחרים מצביעים על כך שההחמרה בענישה התרחשה במקביל לתהליך הפרטת שירותי הכליאה בארה"ב, אשר יצר לדבריהם תמריץ כלכלי להגדלת מספר האסירים.



מאז נפתח בית הסוהר הפרטי הראשון בשנת 1984, מספר האסירים בארה"ב קפץ ב-240% - זאת למרות ירידה שנרשמה בפשיעה אלימה ובעבירות רכוש בארה"ב מאז שנות ה-90. כך למשל, במדינת קנטאקי, נרשמה עלייה של 3% בלבד בשיעור הפשיעה במהלך 30 השנים האחרונות - אולם מספר האסירים במדינה זינק ב-600%.



במדינת פלורידה, גדל מספר האסירים ב-75% מאז 1993, בעוד ששיעור הפשיעה האלימה נפל ב-41% באותה התקופה. מספר האסירים במדינת ניו יורק ירד באותה התקופה ב-2%, לצד נפילה של 59% בפשיעה אלימה.



הפרטת בתי סוהר בארה"ב נעשית באחת משתי דרכים עיקריות: בנייה של בתי סוהר חדשים על ידי חברות פרטיות וכליאת אסירים בהם, תמורת תשלום יומי עבור כל אסיר על ידי המדינה; או על ידי העברתם של בתי סוהר קיימים לניהולה של חברה פרטית, גם זאת תמורת תשלום מהמדינה.



כשני שלישים ממתקני הכליאה הפרטיים בארה"ב הם מהסוג הראשון, וכשליש הם מהסוג השני. הריכוזיות במגזר בתי הסוהר הפרטיים היא גבוהה ביותר, וכשלושה רבעים משוק זה נשלטים על ידי שתי חברות: קורקשנס קורפוריישן אוף אמריקה ו-ווייקנהאט קורפ.



חברות המפעילות בתי סוהר פרטיים בארה"ב - בהם כלואים כיום קרוב למאה אלף בני אדם - מעסיקות בתפקידי ניהול ושתדלנות מספר רב של עובדי ציבור בכירים לשעבר, משפטנים וסוהרים (ובכלל זה שר משפטים אחד לשעבר של ארה"ב, והמקבילים לנציבי שב"ס לשעבר ממספר מדינות) - הפועלים לקידום חקיקה לענישה פלילית מחמירה יותר.



הלובי שמפעיל המגזר הצליח בעשור החולף להביא לכך שיותר מעשרים מדינות בארה"ב אימצו חוקים הקובעים כי אחרי שלוש עבירות, גם אם העבירה השלישית היא זניחה, העונש הוא מאסר עולם, מבלי שלבית המשפט תהיה אפשרות לשקול כל מקרה לגופו.



דו"ח שפירסם ארגון "רופאים לזכויות אדם" הראה כי הניסיון בעולם בהפרטת בתי כלא מצביע על פגיעות קשות בזכויות האסירים וברווחתם, בין השאר בתחומי החינוך והבריאות - וכן על התעללות, הזנחה, ניצול פיסי ומיני, אלימות מצד הסגל ותקיפות של אסירים בידי אסירים.



מניע הרווח מביא קבלנים לקצץ בשירותים שהם מספקים ולשאוף לתפוסה מקסימלית בבתי סוהר, נכתב בדו"ח. הדבר משפיע על תוכניות השיקום שהם אחראים להן, יוצר אצלם אינטרס פוליטי בענישה מחמירה ומביא אותם לשכור כוח אדם זול וחסר הכשרה, הסובל מתחלופה גבוהה.



מנגד, האסירים הקשים יותר נותרים בדרך כלל בטיפול מערכת הכליאה הציבורית, מה שמטיל עליה עומס יתר, שגורם בתורו לפגיעה באיכות השירותים שהם מקבלים בה.