רמת הריבית בישראל עלולה לעלות - בעקבות דרישה של המפקח על הביטוח

חוזר שהוציא המפקח על הביטוח במשרד האוצר, ידין ענתבי, מאיים לחולל זעזוע במשק ובשוק ההון. החששות הם כי בעקבות החוזר עלול כל סולם הריביות של מדינת ישראל לעלות - החל בריבית על איגרות החוב של המדינה וכלה בריבית שישלמו החברות המגייסות אשראי באמצעות איגרות חוב בשוק ההון או הלוואות בבנקים. כתוצאה מכך קיים סיכוי סביר כי הבנקים וחברות הביטוח בישראל יידרשו להשלמות הון גדולות, בהתאם לדרישות של כללי באזל 2.



הזעזוע המשקי הזה עלול להתרחש בעקבות טיוטת החוזר של ענתבי, שבמסגרתו הוא ביקש להשוואות את סולם הדירוג של איגרות החוב בישראל לסולם הדירוג העולמי. מדינות וחברות הבאות לגייס הון בשוקי העולם מגייסות את החוב על פי רמת הסיכון שנקבעה להן על ידי חברות הדירוג. ככל שהסיכון של מדינה או חברה הוא גבוה יותר, כך הריבית שידרשו ממנה המשקיעים תהיה גבוהה יותר.



כיום מדינת ישראל מדורגת בדירוג בינלאומי A. משמע, הדירוג של ישראל נחשב לנמוך בארבע דרגות מהדירוג של איגרות החוב של ארה"ב, הנחשבות לנטולות סיכון. בתוך מדינת ישראל, לעומת זאת, איגרות החוב של מדינת ישראל מדורגות כנטולות סיכון. כתוצאה מכך קיים פער קבוע של שלוש או ארבע דרגות סיכון בין איגרות החוב הנסחרות בישראל ובין איגרות חוב ישראליות הנסחרות בעולם. לדוגמה: הבנקים הישראלים הגדולים נסחרים בתוך ישראל בדירוג המרבי של AAA, ואילו בעולם הם נסחרים לפי דירוג של A בלבד - הבדל של שלוש דרגות סיכון.



הפער הזה בדירוג הסיכון מביא לכך שרמות הריבית הנדרשות עבור איגרות חוב בישראל נמוכות משמעותית מהריביות הנדרשות על איגרות חוב ישראליות בעולם. במונחים של ענתבי - החוסכים לפנסיה בישראל משלמים מחירים גבוהים מדי עבור איגרות החוב שהם רוכשים, משום שהם קונים את איגרת החוב של סיטיבנק באותו מחיר כמו איגרת חוב של קבלן ישראלי גדול, אף כי בעליל בין שתי האיגרות צריך היה להיות פער מחירים גדול.



כדי לתקן את העיוות הזה ביקש ענתבי כי מעתה הדירוגים של אג"ח ישראליות יושוו לדירוג הבינלאומי הרלוונטי להן - שיהיה כמובן נמוך באופן משמעותי. החוזר מחייב רק השוואה של הדירוגים של האג"ח בין ישראל ובין העולם, ואינו דורש דבר לגבי המחיר המשולם על האג"חים.



ואולם, לא ברור עדיין איזו השלכה תהיה להשוואת הדירוג על המחיר שיידרש לאיגרות חוב בישראל. חלק מהמשקיעים בשוק ההון טוענים כי השוק משוכלל, מודע לכך שקיימים פערי דירוג גדולים בין ישראל ובין העולם - וכי השוק מוכן לשאת בפערים הללו. משמע, משקיעים ישראלים מוכנים לקנות אג"ח ישראליות בריביות נמוכות יחסית, תוך שהם יודעים כי הם מקבלים ריבית נמוכה ואין להם בעיה עם זה.







משקיעים אחרים, עם זאת, טוענים כי השוק אינו משוכלל, ואינו מבין את פערי הדירוג ואת פערי המחירים הנגזרים ממנו. לפי הטענה הזו, ברגע שהשוק ייחשף לפערי הדירוג, הוא יהיה חייב לעבור גם תהליך של תיקון פערי המחירים. המשמעות של תיקון כזה הוא עליה חדה בכל סולם הריביות הישראלי - החל בריבית שתצטרך מדינת ישראל לשלם על איגרות החוב שלה בשוק הישראלי, וכלה בריבית שתשלם כל חברה ישראלית על איגרות החוב שלה.



בהנחה שהריביות בשוק ההון יעלו, הרי שגם הריביות על ההלוואות שמעמידים הבנקים יצטרכו להתייקר. כמו כן עלולים הבנקים וחברות הביטוח לתאם את רמות הסיכון של ההלוואות שלהם לפי הדרישות של תקנות בזל 2, דבר שעלול לחייב אותם להשלמות הון גדולות.