בקיבוץ עברון שבגליל המערבי החברים מסתובבים בין השבילים עם שקיות בד. כך שאם פתאום הם ירצו לקפוץ לחנות הכלבו של הקיבוץ ולקנות גבינה ולחם - יהיה להם במה לסחוב את המרכולת הביתה. לפני ארבעה חודשים החלו בקיבוץ לגבות שקל בעבור כל שקית ניילון, ורוב החברים מעדיפים לחסוך את התשלום ולסחוב את הקניות בשקיות בד רב-פעמיות.
מאז שהתקבלה ההחלטה ברוב סוחף באסיפת הקיבוץ (180 בעד, 40 נגד), כבר נחסך השימוש ב-22 אלף שקיות. "בעבר הייתי מזמינה מדי חודש 6,000 שקיות", מספרת נאוה רפאל, מנהלת הכלבו. "כעת חלפו כבר ארבעה חודשים ועדיין לא נגמרו 2,000 שקיות. מדובר בחיסכון כספי של עשרות אלפי שקלים בשנה ובחיסכון של 90% בשימוש בשקיות". יש לזכור שהחיסכון המדהים במספר השקיות הוא ביישוב המונה כ-800 תושבים בלבד. בכל מרכול גדול בעיר עוברים מספר רב יותר של לקוחות מדי יום.
"זה תהליך של שינוי בדפוסי החשיבה", אומרת עירין ענבר אייזינגר, רכזת צוות איכות הסביבה בקיבוץ, שהניעה את המהלך. לפני שהוחלה התקנה בקיבוץ, נערך מסע הסברה שכלל גם מכתבים מחברי הכנסת דב חנין ואסתרינה טרטמן, שמקדמים הצעת חוק בעניין זה, וכן מכתב מיו"ר ועדת איכות הסביבה בכנסת, אופיר פינס. עוד לפני שהחלו לחייב את החברים בתשלום בעבור שקיות ניילון, כבר חולקו לחברים שקיות רב-פעמיות. ענבר מספרת שכבר אז החלו החברים להסתובב עם התיקים הרב-פעמיים ולהגיע עמם לכלבו.
הפנמה מהירה
אייזינגר, 37, עו"ד ובוגרת תכנון ערים בטכניון, מודה שגם כיום "לא כולם מבסוטים ויש אנשים שזה קשה להם, אבל השינוי ניכר". אחת החברות שהצביעה נגד ההחלטה מספרת כי התרגלה לשינוי תוך שבוע, כי "לדברים טובים מתרגלים מהר".
אייזינגר מספרת שההפנמה היתה מהירה משחשבה: "עוד לפני שהתחלנו לגבות כסף בעבור השקיות, חברים כבר סיפרו לי שהם מרגישים אשמה כשהם לוקחים שקית בכלבו, אם במקרה הם שכחו את השקית הרב-פעמית בבית. הבנתי שהדבר חדר למודעות כשראיתי חברים יוצאים מהכלבו עם מוצר אחד שאותו הם מחזיקים ביד, ולא בתוך שקית".
רפאל, מנהלת הכלבו, מספרת כי בתוך שבוע היא מכרה 100 שקיות רב-פעמיות לנשיאת מצרכים. כעת היא לא מחזיקה שקיות כאלה בכלבו, ומי ששוכח לבוא עם השקית לא יכול לרכוש שקית חדשה. לדבריה, 80% מהחברים מגיעים עם השקיות, היתר משתדלים להימנע מלרכוש שקיות ניילון, שמים בכיסים או לוקחים שקיות שהם מוצאים. ואולם, יש גם כאלה, אנשים ספורים לדבריה, שעדיין לא מבינים במה העניין.
אייזינגר אומרת כי ההיענות מדהימה במיוחד דווקא משום שמדובר בקיבוץ שיתופי. "בעיר אנשים רגילים שהם צריכים לשלם על כל דבר. פה בקיבוץ הכל בחינם, הכביסה, הקפה במועדון והצגות הילדים. ועל אף שרגילים כאן שהכל בחינם, החברים הסכימו לשלם על משהו שמחוץ לקיבוץ הוא עדיין בחינם. זה שינוי חשיבה מאוד גדול ומגיע להם כל הכבוד".
"משמח אותי שהניסוי בקיבוץ עברון עובר בהצלחה ותוצאותיו דומות למה שצפינו", אומר גלעד אוסטרובסקי מהמחלקה המדעית בעמותת אדם, טבע ודין, המקדמת הצעת חוק בעניין. "יש כאלה שאומרים שזה קל יותר בקיבוץ ושזה לא דומה לשום דבר אחר. אך כאחד שגדל בקיבוץ אני יודע שדווקא שם זה יותר קשה - כי הקניות נעשות תוך כדי פעילויות אחרות, לעומת העיר שבה הקניות בסופר מתוכננות יותר ואפשר להצטייד מראש בשקיות רב-פעמיות".
גם בקיבוצים נוספים באזור
ההצלחה של התוכנית בעברון מסקרנת מאוד גם את הקיבוצים האחרים באזור. אייזינגר הוזמנה על ידי סגן ראש המועצה האזורית מטה אשר, אבי אובנטל, גם הוא חבר קיבוץ עברון, להרצות בפני יישובי המועצה. אחרי ההרצאה, מספרת אייזינגר, פנו אליה מזכירי קיבוצים שכנים שמתכננים כעת מהלך דומה.
קיבוץ אחד כזה הוא אפק. שם מספרים כי כבר הזמינו שקיות רב-פעמיות משופרסל ובקרוב יתחילו במסע הסברה בקיבוץ. גם במועצה המקומית שהם אישרו באחרונה חוק עזר עירוני שמטיל איסור על חלוקת שקיות ניילון חד-פעמיות בחינם במרכולים ובחנויות למוצרי צריכה ויאפשר מכירה שלהן בשקל. ראש מועצת שהם, גיל ליבנה, המכהן גם כיו"ר ועדת איכות הסביבה במרכז השלטון המקומי, הסביר: "הצרכן הישראלי התרגל לשימוש בזבזני וחסר אחריות בניילון. עלינו מוטלת האחריות למצוא את החלופות להרגל זה".
הצעת חוק העזר העירוני של שהם תוגש לאישור משרדי המשפטים והפנים. בינתיים מתקיימת במועצה פעילות הסברה בבתי ספר, ובסניף מגה בעיר הוצב מתקן אלקטרוני שמוציא שקית אחת בכל פעם. בעקבות התקנת המתקן צריכת השקיות הצטמצמה ב-11%.
430 מיליון שקיות בחודש
>> שקיות הפלסטיק מהוות בעיה אקולוגית קשה. בישראל נצרכות מדי חודש כ-430 מיליון שקיות פלסטיק ברשתות השיווק - כשתי שקיות ליום לאדם.
שקיות הפלסטיק מהוות כ-28% מנפח הפסולת המושלכת בישראל ו-7% ממשקלה. הן מהוות מפגע סביבתי חמור - הפלסטיק שממנו עשויות השקיות הוא חומר שאינו מתכלה, אינו מתפרק בטבע ואינו ממוחזר בישראל. הצטברותו מזהמת שטחים פתוחים, מסכנת בעלי חיים ופוגעת בצמחים ובקרקע.
שקיות הנייר אינן תחליף מוצלח, מכיוון שהן טומנות בקרבן רעות חולות שקשורות בתהליך ייצורן מכריתת עצים, ותהליך מיחזור יקר ומזהם. בעולם מצאו כי הפתרון האמיתי לבעיית שקיות הפלסטיק הוא מעבר לשימוש בשקיות רב-פעמיות וצמצום ייצורן.
הצעת החוק ממתינה לקריאה ראשונה
היוזמות של קיבוצי המועצה האזורית מטה אשר ושל המועצה המקומית שהם מקדימות את החקיקה הישראלית, אך זאת קורמת עור וגידים.
עמותת אדם, טבע ודין מקדמת, בשיתוף סטודנטים מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, הצעת חוק להפחתת השימוש בשקיות ניילון שמטרתה צמצום משמעותי בשימוש בשקיות הפלסטיק והגברת השימוש בשקיות רב-פעמיות העשויות מחומרים ידידותיים לסביבה. ההצעה מבוססת על המודל הקיים באירלנד, שבה צרכן שמעוניין להשתמש בשקית ניילון נאלץ לשלם בעבורה. כל הכסף שנאסף מקניית השקיות החד-פעמיות מועבר על ידי בית העסק לקרן ייעודית. בעקבות החוק חלה באירלנד ירידה של יותר מ-90% בכמות השקיות הנצרכת כבר בתום השנה הראשונה מיום התחלת החוק.
על פי הצעת החוק, כל בית עסק שמוכר מצרכי מזון (פרט למזון שנצרך במקום), יחויב לגבות שקל בעבור כל שקית ניילון חד-פעמית, ובמקביל להציע למכירה שקית רב-פעמית במחיר נמוך של כארבעה שקלים. שקיות ניילון חד-פעמית ללא ידית, כמו אלה שמשמשות לאריזת ירקות ופירות, לא יחויבו בכסף וימשיכו להינתן בחינם.
החוק מקודם על ידי חברי הכנסת אסתרינה טרטמן ודב חנין ועבר בוועדת השרים לענייני חקיקה וקריאה טרומית בכנסת. המשרד לאיכות הסביבה ביקש ארכה של שלושה חודשים לבחון בפירוט את ההשלכות כדי לקבוע אם הוא תומך בהצעת החוק, רוצה להציע תיקונים או מתנגד לו. השלב הבא הוא דיון בוועדה לקראת קריאה ראשונה.
יש ערימה של שקיות בד על הדשא: בקיבוץ עברון נפרדו משקיות הניילון
אביבית שיין
4.3.2008 / 10:11