בריטים, תנו לזרים לחיות

נדרשו ללונדון 30 שנה כדי לבנות לעצמה מוניטין של עיר מפלט לעשירי העולם ושל מרכז מסחרי מוביל. כמה זמן לוקח להרוס את זה? פחות 30 שבועות.



באוקטובר הודיע שר האוצר הבריטי, אליסטר דרלינג, על תוכנית להטלת מס שנתי של 58 אלף דולר על ה"נון-דומים" (domicile-non), כפי שמכונים תושבי החוץ של בריטניה הגרים בה לצורכי מס בלבד. מאז, זכתה התוכנית להתקפות עזות מצד הממסד הפיננסי. אפילו שר המסחר דיגבי ג'ונס אמר כי התוכנית פוגעת באטרקטיוויות של לונדון בעיני תושבי חוץ.



ההשלכות של תוכניתו של דרלינג עלולות להיות הרות אסון. המתקפה של ממשלת בריטניה על תושבי החוץ משולה למתקפה של גרמניה על תעשיית כלי הרכב, או של ונציה על התיירים. אחד הענפים המכניסים ביותר של בריטניה הוא השירותים שהיא מספקת לעשירים. אין לה מה להרוויח מהניסיון לשנות זאת כעת - אבל יש לה הרבה מה להפסיד.



תחת חוקי המס של בריטניה, תושבים שנולדו מחוץ למדינה יכולים להגיש בקשה לקבל סטטוס של "נון-דום". הם אינם נאלצים לשלם מסים על נכסיהם בעולם, רק על הכסף שהם מרוויחים בבריטניה, או מכניסים למדינה.



כתוצאה מכך, נהפכה לונדון לעיר מפלט לעשירים. בלונדון הם יכולים לחיות כמעט בלי לשלם מסים כלל באחת הערים המרגשות בעולם. אנשי עסקים מארה"ב, גרמניה, שווייץ וצרפת נהרו אל הסיטי - רובע העסקים של לונדון. בסך הכל, 115 אלף איש זכו למעמד של "נון-דום", כמות שיכולה לאכלס עיר קטנה.



מטחים של ביקורת



כל זה עומד להשתנות השנה. כל המבקשים לקבל מעמד "נון-דום" לשבע שנים יחויבו לשלם 60 אלף דולר בשנה, או לשלם מסים על ההכנסות הבינלאומיות שלהם. הממשלה חזרה בה, והקלה בדרישות החוק לתשלום מס לבריטניה על רווחי עבר של תושבי חוץ. כנראה שלא היתה לה ברירה, משום שעמדה בפני מטחים של ביקורת, אבל ההחלטה על המס העיקרי עדיין תקפה.



"הנזק נעשה", אמר דייוויד הארווי, מנכ"ל חברת הפיננסים סוסייטי אוף טראסט הלונדונית. "הממשלה תאלץ לנקוט כמה צעדים כדי לתקן אותו. הבעיה העיקרית היא חוסר הוודאות לגבי משמעות החוקים".



אין מחסור בעדויות לכך שהעשירים שוקלים מחדש את כדאיות המגורים בלונדון. סקר של חברת החשבונאות גראנט תורנטון גילה כי 42% מעשירי הודו, פקיסטאן, סרי לנקה ובנגלדש שעברו ללונדון מתכננים לעזוב.



סוסייטי אוף טראסט מעריכה כי שליש מתושבי החוץ יעזבו את המדינה, וכי ההכנסות ממסים יפחתו, על אף המסים החדשים, עקב אובדן ההכנסות של אלה שיעזבו. לדברי החברה, הזרים העשירים משקיעים כ-244 מיליארד דולר בשנה בבריטניה ,ובנוסף משלמים כ-14 מיליארד דולר במסים בשנה.



נוודים עשירים



לאנשים כמו איל הנפט הרוסי רומן אברמוביץ', המס החדש לא יכאיב בארנק, אבל לזוג אמריקאים שעובדים במגזרי הפיננסים או המשפטים, 60 אלף דולר בשנה (המס הוא אישי) עלולים לשמש תמריץ לרכישה של כרטיס טיסה בחזרה לניו יורק.



בעולם הקפיטליסטי חסר הגבולות, עשירים חדשים מצטרפים למעגל בכל שנייה ומעמד של נוודים עשירים צומח, חלקם ממזרח אירופה, חלקם מהודו וסין - והם חסרי שורשים וסטטוס. בעבור רובם, לונדון היתה הבסיס האידיאלי: עיר חיה, דוברת אנגלית, יציבה פוליטית ומתגאה באטרקציות שציריך, סינגפור או דובאי יכולות רק לחלום עליהן.



ואולם נוכחותם בעיר גרמה לתרעומת מסוימת. מחירי הבתים ושכר הלימוד בבתי הספר האמירו, ולונדון נהפכה לעיר לא קלה בעבור המעמד הבינוני שמתגורר בה. אבל ניתן לטפל בקושי שנוצר באמצעות הקלות מס למעמד הזה במקום על ידי העלאת המסים לתושבי חוץ.



בסך הכל, הם העשירו את כלכלת בריטניה. הכסף שלהם תרם לספורט ולאומנות. מערך שלם של יועצים, רואי חשבון, עורכי דין ובנקאים צמח סביבם. מקצועות אלה נמנים על המקצועות המכניסים ביותר במדינה. כשיעזבו תושבי החוץ, לא יהיה קל להחזיר אותם, ואיתם יעלמו כל המשרות שתלויות בהם.



אי-אפשר להאשים אותם על כך שהם עוזבים. בריטניה תפסיק להיות הימור בטוח בעבורם, מפני שאולי המס החדש הוא רק הראשון בסדרה של מסים. הרשויות עלולות לדרוש מהם לחשוף נתונים, שבאופן לגיטימי לחלוטין הם מעוניינים לשמור לעצמם בלבד.



השאלה שהממשלה צריכה לענות עליה היא: על מה בדיוק אמורה כלכלת לונדון להתבסס, אם לא על אירוח מעמד עשירי העולם? אם בריטניה כבר אינה מרכז העולם במגזרי הבנקאות וניהול ההון, אילו מגזרים היא תוביל? כנראה שאף אחד. קל הרבה יותר להרוס מוניטין מאשר לבנות אותו, וכלכלת בריטניה עלולה לגלות זאת בעצמה.