היא עולה 170 אלף שקל, מאובזרת ומעוצבת היטב. אז מדוע דודג' אוונג'ר אינה מומלצת?

כיביתי את המנוע, טרקתי את הדלת, הפניתי את הגב למכונית והתחלתי ללכת. ואז עצרתי והסתובבתי. מבט אחרון לעבר מכונית המבחן, דודג' אוונג'ר. המכונית, אני נשבע לכם, עשתה לי שלום עם המגבים. עשיתי לה שלום בחזרה. שלום ולא להתראות. דודג' אוונג'ר היא אחת המכוניות המאכזבות ביותר שבהן נהגתי בחודשים האחרונים.



דודג' היא חלק מקרייזלר, שהיתה בעבר יצרנית ענק, נרכשה על-ידי קונצרן דיימלר (מרצדס) ולפני כחצי שנה נמכרה לחברת ההשקעות סרברוס. דודג' (קרייזלר) מתה להצליח. כדי להצליח צריך למכור גלובלית. המשימה של דודג' ושל קרייזלר היא לפרוץ את גבולות צפון אמריקה ולמכור מכוניות בשאר העולם, כולל באירופה. הקהל האירופי הוא בעל הדרישות הגבוהות ביותר, ומי שיצליח באירופה - יצליח בכל מקום.







דודג' חנכה את קאליבר, מכונית בעיצוב קרוסאובר, ואחריה את אוונג'ר, מכונית משפחתית גדולה ("סגמנט" באירופית, "מכונית מנהלים" בישראלית). אוונג'ר הושקה באירופה עם מנוע דיזל (!). אנשי דודג' כל כך כמהים להצליח באירופה שאפילו בלם היד מופעל ביד, מוט נורמלי בין המושבים הקדמיים, ולא ברגל כמו במכוניות אמריקאיות.



אנשי דודג' יודעים היטב שעיצוב מוכר מכוניות. אוונג'ר נראית כמו מכונית שרירים אמריקאית קלאסית: יש לה תפיחות גבריות בבתי הגלגלים וסבכת גריל קדמית אגרסיווית, שבמרכזה צלב כרום. הדלתות האחוריות קיבלו עיבוי שמשתלב עם בתי הגלגלים, כמחווה לדודג' צ'ארג'ר 1966. אם מישהו לא הבין עדיין את המסר העיצובי, הוא יבין את המסר בשם: אוונג'ר, כלומר "הנוקמת".



הפלטפורמה של אוונג'ר משותפת לקרייזלר סברינג. ממדי המכונית מכובדים ביותר: אורך - 485 סנטימטרים, בסיס הגלגלים - 277 סנטימטרים. אין ספק, אוונג'ר היא מכונית רבת רושם. מי שינהג בה ימשוך הרבה מבטים. אז מה הבעיה?



המנוע מוטרד



הבעיה מתחילה בקוקפיט. פלסטיקה זולה כזו פגשתי בפעם האחרונה במכוניות קוריאניות מאמצע שנות ה-90. אוונג'ר החדשה סובלת מפלסטיקה שטוחה, נוקשה וחלולה. דיפוני הדלתות לא מכילים פיסת בד. אפילו ריפוד העור של המושבים הוא לא נעים ולא מזמין. למרבה הצער, גם הנדסת האנוש גרועה וקשה להתמצא תוך כדי נהיגה בסבך הכפתורים והפונקציות.



המצב לא טוב יותר במנוע. על הנייר הוא נשמע מכובד: בנזין, 2.4 ליטרים, 170 כ"ס. על הכביש, המנוע הזה לא חזק במיוחד. הוא נשמע כל הזמן עסוק וטרוד, ומשמיע רעש של מכונית קטנה ומיושנת. ממכונית עם עיצוב כוחני כזה היינו מצפים לקבל מנוע קצת יותר בשרני.



לצערי, זה לא הסוף. גם מערכת המתלים של האוונג'ר מכוילת ברישול. נכון, זה שיפור ניכר לעומת שברולט קוואליר מתחילת שנות ה-90, אבל אוונג'ר פשוט לא עומדת בתחרות מול התוצרת האירופית והיפאנית (ראו מסגרת).



המשפחתיות נדחקות לצד



למה דודג' אוונג'ר ומכוניות אמריקאיות אחרות נופלות מהסטנדרט? בשוק המשפחתיות בארה"ב שולטות כבר שנים טויוטה קאמרי והונדה אקורד. יצרני הרכב האמריקאים מעדיפים לגרוף רווח גדול וקל בשוק הטנדרים (פיק-אפ) ובשוק רכבי השטח (SUV) והמיני-ואנים. לעומת זאת, בפיתוח המשפחתיות הם משקיעים את המינימום.







המכוניות האלה נמכרות בזול ובמהירות לחברות השכרה. הקהל המשכיל והעשיר מעדיף רכב אירופי או יפאני. בשורה התחתונה, היומרה של דודג' להצליח באירופה רק בזכות עיצוב חזק היא יומרת שווא.



למבחני דרכים קודמים - "כבישים" www.kvishim.co.il 



ציון ירוק : מספיק בקושי



פליטת CO2: 211 גרם לק"מ



ציון ירוק: 226 נקודות מתוך 400



קנס: 9,000 שקל



אוונג'ר לא מקלה על הסביבה. לפי המלצות הוועדה למיסוי, שהוגשו לכנסת כהצעת חוק, האוונג'ר מקבלת ציון של 226 נקודות מתוך 400 (על פי שקלול שיעורי הפליטה של חומרים מזהמים שונים). אם יאושר החוק, משמעותו של ציון זה היא קנס מיסוי עתידי של 9,000 שקל. כשסכום כזה מתוסף ל-170 אלף השקלים שתשלמו על האוונג'ר, הוא עלול לבוא על חשבונה של חבילת אבזור מפנקת.



המכונית שתנהל אותך



ירדנו למקום הנמוך ביותר בעולם כדי לבדוק שלוש מכוניות מנהלים: דודג' אוונג'ר, סובארו B4 ופורד מונדיאו:



אמריקאית, יפאנית ואירופית יורדות לים המלח. זאת לא בדיחה, זה מבחן דרכים השוואתי. האמריקאית היא דודג' אוונג'ר (2.4 ליטרים, רמת גימור SXT). היפאנית היא סובארו B4 (2.5 ליטרים), והאירופית היא פורד מונדיאו (2.3 ליטרים, רמת גימור טיטניום). מחירן של המכוניות דומה - כמעט 180 אלף שקל. הבדלי הגישה והסגנון, לעומת זאת, משמעותיים.



נתחיל בעיצוב: אוונג'ר בולטת במראה הכוחני שלה. זו המכונית הארוכה ביותר בשלישיה - 485 ס"מ. מונדיאו קצרה ממנה בסנטימטר אחד, ו-B4 קצרה ב-20 סנטימטרים כמעט. למנועים יש הספקים דומים: 170-160 כ"ס, וכל השלוש לא מספקות ביצועים זריזים וקלילים. מבחינת העיצוב הפנימי, מונדיאו מציעה את התחושה הסלונית ביותר, ועיצוב סביבת הנהג שלה הוא המרשים ביותר. כמה חבל שלאורך כל הדרך ציקצק לוח המכשירים.



B4 פרקטית ופשוטה אבל יעילה, ונותנת תחושה מהודקת ואיכותית מבחינה הנדסית. אוונג'ר פשוט לא עומדת בתחרות.



ליפאנית יש הנעה לכל הגלגלים, לאירופית ולאמריקאית יש הנעה קדמית בלבד. עם זאת, ל-B4 אין בתחום הזה יתרון, אלא אם אתם גרים בנווה אטי"ב המושלגת. התנהגות הכביש של ה-B4 והמונדיאו מהנה, והאוונג'ר, לעומת זאת, לא מתנהגת בסגנון רהוט ומגובש.







לסיכום, המונדיאו מתאימה למנהל שרוצה להרשים, ומחפש מכונית נוחה בסגנון אירופי. ה-B4, לעומתה, מתאימה למנהל הצנוע, שאוהב לנהוג ומעריך דיוק הנדסי ואמינות מכנית. האוונג'ר מתאימה לחובבי אמריקאיות, שחושקים במכונית נדירה על הכביש ומוכנים להתפשר על האיכות.