מלחמות עולם על משאבי טבע - עד לאן תגיע הגיאות בשוק המתכות?

שוקי המניות העולמיים חצויים בחודשים האחרונים. מחצית אחת מדוכאת וחוששת ממיתון עולמי או לכל הפחות מהאטה בצמיחה. ומחצית אחרת - בעיקר זו שנשענת על הגיאות בשוקי הסחורות - עולה כפורחת.



שוקי הסחורות העולמיים מבליטים בחודשים האחרונים ענף שבישראל אין לו כמעט חשיפה - ענף המתכות התעשייתיות. בתקשורת הפיננסית הבינלאומית נכתבו אלפי מלים על מחירי המתכות היקרות, ובעיקר על מחיר הזהב, שמתקרב במהירות ל-1,000 דולר לאונקיה. ואולם התסיסה במחיר המתכת הצהובה היא רק חלק מהסיפור.



מי שעוקב אחר האירועים בשוק המתכות התעשייתיות, מגלה שהתחום האפרורי הזה מחולל סביבו מלחמה עולמית עזה על מקורות ומשאבים. זו מלחמה שנעה בצירים בינלאומיים - מברזיל עד קנדה, מאוסטרליה עד בריטניה, מרוסיה עד דרום קוריאה, מסין עד יפאן - והיא כוללת עליית מחירים תלולה והשתלטויות ענק של חברה אחת על רעותה.



המלחמה על משאבי הטבע מתרחשת במקביל למהפכה התעשייתית שמתחוללת בעוז במשקים המתעוררים. המהפכה הזו, שמורגשת מאוד בסין ובהודו, גורמת במישרין לעליית מחירים תלולה בשוק המתכות התעשייתיות. העלייה בביקוש למתכות תעשייתיות נמשכת ברציפות מאז 2001, ולפי התחזיות היא תימשך גם בחמש השנים הבאות.



הנהנות העיקריות מהמצב החדש הן חברות הכרייה הגדולות, אלה שמחלצות את המתכות ממעמקי המכרות ומוכרות אותן ליצרניות - חברות עיבוד הפלדה הגדולות. ואולם התנופה שייכת גם ליצרניות הפלדה, שמספקות את חומרי הגלם המעובדים למפעלי תעשייה ולפרויקטי תשתית גדולים שמבוצעים בכל העולם.



תנאי רקע אלה סייעו למדד חברות הכרייה והמתכת של S&P לזנק בשנה האחרונה בכ-52%. הזינוק משקף את העלייה במחירי מניות חברות הכרייה ועיבוד המתכת - שכולן נהנו מצמיחה מרשימה בהכנסותיהן ורווחיהן. הגידול ברווחי חברות הכרייה ועיבוד המתכת נמשך גם ב-2007, וגם העלייה המדאיגה במחירי האנרגיה, שמהווה תשומה עיקרית בהפקה וייצור של מתכות, לא עצרה אותו.







סין בולעת הכל



את העלייה בביקוש למתכות תעשייתיות מובילה בשנים האחרונות, באופן לא מפתיע, סין. הפלדה היא המתכת התעשייתית הנפוצה ביותר. הפלדה היא סגסוגת המורכבת ברובה מברזל (או עפרות ברזל) - שמופק במכרות - ומריכוז נמוך של פחמן.



עפרות הברזל מופקות באמצעות חציבת הרים וסלעים עשירים בברזל. רוב עפרות הברזל המופקות בעולם נהפכות לאחר תהליך של עיבוד והתכה לפלדה המשמשת ליישומים רבים. לסגסוגת הפלדה ניתן להוסיף מתכות יסוד שונות, כמו צורן, מגנזיום, מנגן, כרום וניקל, שמוסיפות לה תכונות כמו גמישות, קשיות ועמידות בפני חום. בפלדת אל-חלד - שהיא אחת המתכות הנפוצות ביותר בתעשייה - יש כ-10.5% כרום.



פלדה משמשת ליישומים רבים, כשאחד העיקריים בהם הוא בתעשיית המכוניות. כ-55% מחומרי הגלם הדרושים להרכבת מכונית מקורם בפלדה. לפי הערכות שונות, עליית מחירי הפלדה שחלה בעולם בשנה האחרונה תגרום להתייקרות של כ-5%-10% במחירי המכוניות. פלדה היא מרכיב בסיסי גם בבניית גשרים, אוניות, מבנים תעשייתיים, בתים ומכשירי חשמל ביתיים.



סין, שנהפכה בשנים האחרונות למעצמה תעשייתית, צורכת כיום כשליש מכמות הפלדה בעולם. בין 2000 ל-2006 גדלה צריכת הפלדה בסין בקצב שנתי ממוצע של כ-19%. לפי הערכות שונות, סין צרכה ב-2007 כ-49% מתפוקת עפרות הברזל בעולם, כ-24% מתפוקת הניקל, 33% מהאלומיניום ו-26% מהנחושת. לפי התחזיות בענף הכרייה, היקפי צריכת המתכות בסין יגדלו באופן ניכר גם בחמש השנים הבאות.



סין נהפכה בשנים האחרונות לרצפת הייצור של העולם, ומוצרי צריכה רבים - לרבות מכוניות ומכשירים חשמליים לבית - מיוצרים על אדמתה ומיוצאים לכל העולם. עקב כך התפתחה בסין תעשיית פלדה גדולה שאותה מובילות חברות ענק כמו באוסטיל, צ'יינה סטיל, ואלומיניום קורפ אוף צ'יינה. חלק ניכר מהפלדה שצורכת סין מופק ממכרות בתוך המדינה, אבל הביקוש הגובר מחייב אותה להגדיל בכל שנה גם את היבוא ממדינות זרות.



תעשיית פלדה מפותחת קיימת גם במדינות נוספות באסיה. המובילות הן חברות של מדינות שמתמחות במוצרי צריכה, כמו ניפון סטיל וקובה סטיל מיפאן שמשרתות את תעשיית המכוניות היפאנית. צרכנית גדולה נוספת היא פוסקו מדרום קוריאה משרתת את תעשיית המכוניות וגם את תעשיית הספינות של קוריאה, שנחשבת למובילה בעולם. חברת עיבוד המתכת הגדולה בעולם היא ארסלור-מיטאל שנולדה ממיזוג של מיטאל האמריקאית וארסלור הצרפתית. שווי השוק של MT הוא 110 מיליארד דולר.



צד ההיצע - יתרונות עצומים לגודל



את צד ההיצע בשוק המתכות התעשייתיות מספקות חברות הכרייה העולמיות, וחברות המתמחות במיחזור פלדה. שוק הכרייה העולמי הוא ענק. הוא מחייב את החברות להשקעות אדירות, ויש בו יתרונות עצומים לגודל. בשנים האחרונות השוק עבר קונסולידציה מואצת, שכתוצאה ממנה נוצרו בו שלוש חברות ענק שנהנות מכוח מיקוח רב מול לקוחותיהן.



חברות הכרייה הגדולות הן: BHP ביליטון, שהנהלתה ממוקמת במלבורן, אוסטרליה (BHP); CVRD, שהנהלתה ממוקמת בריו דה-ז'נרו, ברזיל (RIO); וריו טינטו, שהנהלתה ממוקמת בלונדון (RTP).



החברה הגדולה בענף הכרייה, BHP, נסחרת כיום לפי שווי של כ-200 מיליארד דולר, והכנסותיה השנתיות מגיעות כ-43 מיליארד דולר. CVRD הברזילית נסחרת לפי שווי של 170 מיליארד דולר, ויש לה הכנסות שנתיות של כ-40 מיליארד דולר. ריו טינטו הבריטית נסחרת לפי שווי של כ-145 מיליארד דולר, ויש לה הכנסות של כ-30 מיליארד דולר בשנה.



שלא כמו מתכות יקרות - זהב וכסף למשל - מחירי עפרות ברזל ופלדה לא ננקבים בבורסה באמצעות חוזים עתידיים, ולכן יכולת הספקולציה סביבם מוגבלת. רמת המחירים בענף נקבעת בהתאם למיקוח פרטני בין היצרנים - חברות הכרייה - לבין הלקוחות - חברות עיבוד הפלדה. ככל שכוח המיקוח של חברות הכרייה גדל, כך קל להן יותר להכתיב את המחירים.







כוח המיקוח של חברות הכרייה בא לידי ביטוי בחודש האחרון. בחוזים שהן סגרו ל-2008 הצליחו חברות הכרייה להרים את מחיר עפרות הברזל, חומר הגלם הבסיסי לתעשיית המתכת, בשיעורים של 65%-71% לעומת 2007. זו קפיצה משמעותית שתתבטא כנראה גם ברווחים שיציגו החברות בשנה הקרובה.



העלאת המחיר חלה דרך חוזים שנחתמו עם יצרניות הפלדה של סין, וממנה היא התגלגלה גם ללקוחות במדינות אחרות. חברות כמו פוסקו הקוריאנית, שדיווחה באחרונה כי היא צופה עלייה של כ-30% בהוצאה על חומרי הגלם ב-2008, יצטרכו כעת להתרגל לעלויות רכש גבוהות יותר.



מדוע בעצם הסכימו חברות הפלדה הסיניות - שגם להן כוח מיקוח לא קטן - להעלאה כה חדה במחיר? השאלה הזו מתחדדת נוכח התחזיות להאטה בקצב הצמיחה העולמי, שתקשה על החברות התעשייתיות לגלגל את עליות המחיר על הצרכן הסופי.



אחד ההסברים שניתנו לכך באחרונה הוא שהחברות הסיניות רצו להבטיח לעצמן שליטה במשאב עולמי חשוב שנמצא כרגע במחסור ולהבטיח אספקה שוטפת של פלדה למפעלי התעשייה שלהן. בעולם שמקיים תחרות עזה על משאבים מוגבלים, מהלך שכזה עשוי לתת לחברות הסיניות יתרון.



עבור חברות הכרייה שמתכננות השנה להגדיל את תפוקתן מדובר, בהתפתחות חיובית. החברות יצטרכו אמנם לספוג את העלייה במחירי האנרגיה, אבל העלאת מחיר תוצרת תיתן להן פיצוי משמעותי על ההשקעות הנדרשות מהגדלת התפוקה.



ההיצע יגדל, אבל לאט



בניגוד לנפט למה שקורה עם הנפט, שנחשב למשאב מוגבל, אין בעולם מחסור של ממש בעפרות הברזל שניתן להפיק. השאלה היא לא אם המתכות קיימות, אלא אם כדאי להפיק אותן מבחינה כלכלית. הבעיה הכלכלית נהפכת לפשוטה יותר ככל שהמחירים עולים, אבל התאמת רמות ההיצע לביקוש היא תהליך שייקח זמן.



שאלת ההיצע לא קשורה רק בכדאיות ההפקה, אלא גם בעלויות הנילוות אליה. כך למשל, עלות התובלה היא קריטית. זול יותר להוביל מתכות לסין מאוסטרליה מאשר מאירופה, ברזיל או קנדה.



גם אם אין מחסור, לא כל הר שיש בו מרבץ של מתכת נהפך למכרה רווחי. עלויות ההפקה כוללות הכשרת כוח אדם מיומן, השקעת הון ראשונית גבוהה, שמירה על תהליך כרייה בטיחותי, ודרישות סביבתיות שמחמירות והולכות. מגבלות אלה מקשות על חברות הכרייה להגדיל את התפוקה שלהן במהירות, כדי לספק את הביקושים הגואים.



תהליך הקונסולידציה שהתרחש בשנים האחרונות בענף הכרייה עדיין רחוק מלהסתיים. חברות הכרייה הגדולות לא מסתפקות כנראה בכוח המיקוח שכבר יש להן, וחוזי האספקה הנדיבים שנחתמו רק עוררו אצלן את התיאבון.



על רקע זה שיגרה לפני כמה חודשים BHP ביליטון הצעת רכש לריו טינטו, והציעה למזג אותה לתוכה לפי שווי של כ-147 מיליארד דולר. מחיר ההצעה הועלה על ידי BHP לפני כחודש. מיזוג שכזה עשוי להפוך את BHP לחברה בעלת שווי השוק השלישי בהיקפו בעולם. החברות הסיניות לא כל כך אהבו את המהלך הזה - והן מנסות לרכוש חבילות גדולות של מניות בריו טינטו כדי לסכל את המיזוג.



גם CVRD הברזילית לא שוקטת על שמריה, ולפני כחודשיים הגישה הצעה לרכוש את חברת הכרייה החמישית בגודלה בעולם, אקסטרטה השווייצית (Xstrata), תמורת כ-90 מיליארד דולר. אקסטרטה - שנולדה ממיזוג של חברות מבריטניה ומשווייץ - נסחרת בבורסה של לונדון. שני המיזוגים האלה עלולים להיתקל בהתנגדויות של רשויות הגבלי הסחר בארה"ב ובאירופה, אבל הם מעידים על התיאבון הבלתי נגמר של חברות הכרייה לשפר את מעמדן התחרותי.



תעשיית המתכות העולמית היא מחזורית, והיא ידעה גם שנים קשות בעבר, כאשר מחירי הסחורות היו נמוכים. בינתיים, לפי המגמות הנוכחיות, נראה שאין איש בתעשיות הפלדה והכרייה שחושש שהמחזור החיובי מגיע לסיומו. הביקושים רק גדלים מדי שנה, מחירי המתכות עולים, רווחי החברות צומחים, ובעלי המניות בחברות מחככים את ידיהם בהנאה.



עד כמה שניתן לשפוט כרגע, אם השווקים המתעוררים ובראשם סין לא יתדרדרו לפתע להאטה חריפה מהצפוי, גם 2008 תאיר פנים למשקיעים בענפי הכרייה והפלדה.



איך משקיעים בחברות הכרייה והפלדה



>> למרות העליות הנאות שרשמו רוב חברות הכרייה ועיבוד הפלדה, המחירים בענף אינם נראים מרקיעי שחקים. חברות הכרייה הגדולות נסחרות כיום במכפילים של 11-13 על הרווח החזוי לשנה הקרובה. חברות עיבוד הפלדה נסחרות במכפילי רווח של 9-14. נראה שהמחירים נוחים, אבל אסור לשכוח שמדובר בענף מחזורי שנמצא כיום בגאות חסרת תקדים. ירידה, אפילו קלה וזמנית, במחירי המתכות יכולה לקצץ ברווחי החברות ולגרום לצניחה חדה במחירי המניות. אסור לשכוח שמדובר בהשקעה עם פוטנציאל - אך גם עם סיכון לא קטן.



משקיע שמעוניין להיחשף לתחום יכול לרכוש לעצמו כמה מהמניות המובילות בתחומי הכרייה והפלדה. רוב החברות המובילות נסחרות בארה"ב או בלונדון.



דרך אחרת, פשוטה ונוחה יותר, מספקת תעודת הסל הזרה (ETF) העוקבת אחר מדד שנקרא Vectors Steel ונסחרת תחת קוד המסחר SLX. המדד שבו משקיעה SLX כולל, בין היתר, את חברות הכרייה הגדולות ריו טינטו ו-CVRD, ואת חברות הפלדה ארסלור-מיטאל, נוקור, US סטיל, פוסקו הקוריאנית וגרדאו הברזילית. SLX הניבה בשנה האחרונה למשקיעים בה תשואה מרשימה של 80%. דמי הניהול שגובה התעודה הם בשיעור של כ-0.6% בשנה.



מי שמחפש פתרון ישראלי להשקעה בתחום המתכות יכול למצוא אותו באמצעות קרן הנאמנות אור מתכות ומים. הקרן משקיעה בכל חברות הפלדה והכרייה הגדולות הנסחרות בארה"ב ובלונדון, ויש לה גם חשיפה קטנה לחברות המתכת הישראליות סקופ וחד. אור מתכות ומים הניבה ב-12 החודשים האחרונים תשואה נאה של 25%, ומבין הקרנות הענפיות שמשקיעות בחו"ל היא היחידה שרשמה ב-2008 תשואה חיובית - של 2%. הקרן גובה דמי ניהול של 3.4% בשנה.



-



מכפיל רווח



יחס פיננסי שמחושב באמצעות חלוקת מחיר המניה ברווח השנתי למניה. פרמטר שמאפשר לבצע השוואת תמחור בין חברות מתעשיות דומות. ככל שהיחס נמוך יותר, המניה "זולה" יותר