כנסת בריונית

16.5 שקל. זהו הסכום, בקירוב גס, שכנסת ישראל מאיימת להוציא מחשבון הבנק שלכם. ועדת הכספים, בראשותו של חבר הכנסת הנכבד סטס מיסז'ניקוב, תובעת מכם לשלם, באמצעות כספי המסים שלכם, 25 מיליון שקל. בחלוקה לכמיליון וחצי משלמי מסים בישראל - זהו החלק היחסי שלכם בנטל.

מדוע שולחת הכנסת את ידה בחשבון הבנק שלכם? בכנות, כי ככה מתחשק לה. זה גם, פחות או יותר, סוג התשובה שתקבלו מח"כ מיסז'ניקוב אם תנסו להציק לו עם השאלה באיזו זכות הוא לוקח מכם כסף. "אין לי שום סמכות חוקית לזה", הודה מיסז'ניקוב בעקבות ההצקה של TheMarker, "אבל זה לא שאני פועל בניגוד לחוק. נכון שאני לא יכול להכריח את משרד השיכון להוציא את הסכום הזה מתקציבו, אבל גם משרד האוצר לא יכול להכריח את משרד השיכון לעשות דבר - ובפועל הוא עושה כן. כולם משחקים את אותו המשחק כאן, ולי יש את הכלים הפרלמנטריים שלי שאני משתמש בהם כדי להגיד למדינה לקחת אחריות על אזרחיה".

במשחק הפרלמנטרי הזה, שבו כספי המסים של אזרחי ישראל משמשים כז'יטונים, דורשת ועדת הכספים של הכנסת כי משרד השיכון ישלח יד לתקציבו וישלם 25 מיליון שקל להשלמת ההסדר הנובע מקריסתה של חברת הבנייה חפציבה. כאשר מנכ"ל משרד השיכון, חיים פיאנקוב, העז להתנגד לדרישתה של ועדת הכספים - הודיע לו מיסז'ניקוב כי מעתה ועדת הכספים לא תאשר למשרד השיכון כל העברה תקציבית. כלומר, ועדת הכספים הפעילה את כוחה הפרלמנטרי כדי לסחוט את משרד השיכון ולחייב אותו להוציא את כספי הציבור שבתקציבו על מטרה אחרת מכפי שהוא התכוון לה.

מדוע משרד השיכון התנגד? אולי מפני שאצלו, להבדיל מהמצב השורר בוועדת הכספים, כל אזרחי ישראל שווים הם, וכספו של האחד אינו טוב יותר מכספו של האחר. לצורך העניין, העובדה שאזרח אחד הסתבך עם חברת בנייה פרטית כושלת, אינה מעניינו של אזרח אחר - וההסתבכות אינה צריכה להיות ממומנת מכספי המסים של האזרח האחר.

אכן, מצבם של רוכשי הדירות בחפציבה - שנותרו עם משכנתא לשלם ובלי דירה בבעלותם - נוגע ללב. אכן, אף משלם מסים במדינת ישראל לא היה רוצה להיכנס לנעליהם. אבל האמת היא שגם הנעליים של הספקים בקריסת רשת קלאבמרקט היו אומללות מאוד, ואף אחד לא חשב שתפקידה של המדינה לחלץ אותם ממצוקתם. גם עשרות אלפי הקריסות של עסקים קטנים מדי שנה הן עשרות אלפי טרגדיות אישיות - וכל אותם עסקים קטנים קורסים להם בשקט, מבלי שאיש נחלץ לעזרתם.

עשרות אלפי האומללים האחרים אינם נופלים מאומללי חפציבה. להפך, הכסף שתובע מיסז'ניקוב להזרים מיועד ל-260 משפחות בלבד (מתוך ה-4,000 שהסתבכו בפרשת חפציבה), שלהן סירבו הבנקים לסייע לאחר ששילמו לחפציבה בניגוד לחוק - דרך חשבונות שלא זכו לערבות בנקאית. כלומר, מדובר במשפחות שחטאו ברשלנות, אם מתוך תום לב ואי ידיעת החוק, ואם בכוונת מכוון ולאחר שחפציבה הבטיחה להן הנחה במחיר הדירה.

למרות זאת, עשרות אלפי האומללים האחרים לא זכו שכנסת ישראל תתגייס לטובתם - ואילו אומללי חפציבה, הנהנים גם מתמיכה פוליטית של המפלגות החרדיות וגם מסיקור תקשורתי צמוד, זכו שהכנסת תקבע בעבורם תקדים חוקי חדש לפיו על המדינה לחלץ חברות פרטיות ואזרחים פרטיים מהקשיים שלהם.

פרט למקרה המיוחד של בנקים - בגלל ההשלכות הפוטנציאליות של קריסת בנק אחד על יציבותה של מערכת הבנקאות כולה - מדינת ישראל מעולם לא ערבה לחובות של אף חברה פרטית, ומעולם לא חילצה אזרחים שהסתבכו כלכלית בעקבות קריסתה של חברה פרטית. אין במדינת ישראל "ביטוח תשלומים לחברות פרטיות", ואיש גם אינו מתכוון להציע ביטוח כזה. פרט, כמובן, לח"כ מיסז'ניקוב, שחושב ש"משרד השיכון צריך לקחת אחריות על האסון שקרה כאן" - וכמובן מתעלם מהעובדה שבכך הוא מבדיל בין אסון לאסון, בין כסף לכסף ובין אזרח אחד לאזרח אחר.