>> יו"ר ועד עובדי שירותי בריאות כללית, פרוספר בן חמו, מייצג יותר עובדים מלואי רוט (בנק לאומי), ריקי בכר (בנק דיסקונט) ואריאלה סיסו (שופרסל) יחד, ופי שניים מעובדי חברת החשמל - אבל הוא אלמוני לחלוטין. רוב הציבור לא מכיר את האיש שמייצג 30 אלף עובדים, ונבחר באחרונה לקדנציה רביעית בתפקיד. אחת הסיבות לכך היא החלטתו המודעת להמעיט בחשיפה תקשורתית. ואולם הסיבה המרכזית לאלמוניותו היא שבן חמו לא הרבה בשנות כהונתו לעשות את הדבר שהופך את יושבי ראש ועדי העובדים הגדולים לסלבריטאים לרגע: שביתה גדולה.
בן חמו מכריז כאן בראיון ראשון כי הוא עומד לערער את הפסטורליה היציבה הזאת, ולפתוח במאבק שירעיד את המדינה. הרקע למאבק הוא לא הזכויות של עובדי הכללית, אלא דווקא זכויות החולים. "יש חולים רבים שזקוקים לתרופות שעדיין לא נמצאות בסל התרופות, וגורלם נחרץ", אומר בן חמו. "לא ייתכן שמבוטח משלם כל חייו מס בריאות וביטוח לאומי, ודווקא כשהוא נופל למשכב ונזקק לתרופה - אין לו כתובת, מזניחים אותו ומפקירים אותו".
יו"ר ועד העובדים של הכללית לא מוכן יותר לשתוק על כך. "אני מתכוון להוביל מאבק מול האוצר כדי לתת לאותם אנשים את התרופות שמגיעות להם. לצערי, האזרחים במדינה שלנו נכנסו לאדישות. הסיסמא 'לי זה לא יקרה' צריכה לעבור מן העולם, כי התרופות שמצילות חיים עולות המון כסף ולרוב האנשים אין יכולת לממן אותן.
"נצא למאבק וננקוט את כל האמצעים כדי להגדיל את התקציב ולמצוא פתרון לאותם אזרחים שמגיע להם בדין את התרופות. נתחיל בהידברות עם שר הבריאות, שר האוצר, חברי כנסת, שרים ואפילו עם ראש הממשלה, ואם נראה שכולם אטומים - נשבית את הקופה ונגייס גם את בני המשפחה של העובדים שלנו".
גזר דין מוות
היוזמה של בן חמו נשמעת יומרנית למדי, לאור העובדה שרק התרופות שהוגדרו השנה כ"חיוניות ביותר" הגיעו לסכום של 1.2 מיליארד שקל, כאשר תקציב סל התרופות היה 450 מיליון שקל בלבד. במציאות שבה החולים והקופות צריכים להיאבק מול האוצר על כל מיליון שקל שנוספים לסל, לא ברור כיצד מתכוון בן חמו לצאת למאבק שמשמעותו תוספת של מיליארדי שקלים לתרופות.
את בן חמו זה לא מטריד. "האוצר גוזר כיום גזר דין מוות על החולים, אבל יש לו את כל הפתרונות לבעיות האלה. זה רק עניין של סדר עדיפויות, והעדיפות הראשונה שצריכה להיות היא שכל תרופה שרופא רושם - החולה יוכל לקבל במסגרת הסל. אם לאוצר יש בעיה של תקציב, אני מוכן לקבל פתרון של העלאת מס הבריאות לשם כך. אני חושב שכל אזרח במדינה יסכים לשלם קצת יותר למס בריאות, בתמורה לביטחון שכשהוא יהיה חולה הוא לא ייאלץ לעמוד כמו קבצן ולהתחנן על נפשו".
אתה לא מתבלבל קצת בתפקידים? בדרך כלל תפקידו של יו"ר ועד העובדים הוא לדאוג לעובדים.
"עיקר העבודה שלי היא לטפל בעובדים, אבל לכל הגזירות שמטילה הממשלה על מערכת הבריאות ועל המבוטחים יש השלכות גם עלינו, כי בלי המבוטחים לעובדים אין זכות קיום".
ובכל זאת, זה לא מקרי שהשביתה הראשונה שמתכנן בן חמו לא מופנית כלפי הנהלת הקופה, אלא כלפי חוץ. למרות כוחו העצום כמייצגם של 30 אלף עובדים (כל עובדי הקופה, למעט הרופאים), בן חמו לא עשה עד היום צרות גדולות מדי למנהלים שעמם עבד, ולא זכורות שביתות משמעותיות שרשומות על שמו.
בכירים בקופה מסבירים כי הסיבה המרכזית לכך היא המלכוד שבו נמצא בן חמו: כמי שמנהל למעשה קואליציה של 33 ארגוני עובדים סקטוריאליים (האחיות, עובדי המינהל והמשק, המקצועות הפארא-רפואיים, עובדי הרנטגן והמעבדות ועוד), הוא זקוק לשיתוף פעולה מלא עם כל הארגונים כדי להוציא אל הפועל שביתה כללית בקופה. שיתוף פעולה רחב כזה קשה מאוד להשגה, ולכן נשק השביתה לא תמיד עומד לרשותו.
באחרונה נפוצו שמועות בקופה כאילו הוא ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני, קידמו את בחירתו של אלי דפס לפני כחצי שנה לתפקיד מנכ"ל הכללית, מתוך מחשבה שיהיה זה מינוי נוח לעובדים בקופה. "אני שומע את השמועות האלה וזה מאוד מעליב", אומר בן חמו. "זה פשוט ספין של אחד המועמדים שרצה להכשיל את מינויו של דפס. מי שבוחר את המנכ"ל זה ועדת איתור ודירקטוריון הקופה. אני לא הייתי חבר באף אחד מהם. כנראה שאם דפס נבחר - הוא היה המועמד הראוי ביותר לדעתם. כשחמישה או שישה בכירים מועמדים לתפקיד, זה יהיה טיפשי מצדי להניח את כל הקלפים על אחד מהם, כי אם הוא לא ייבחר אהיה בבעיה".
על אף שהוא מתנער באופן נחרץ מכל קשר לבחירתו של דפס, לבן חמו יש רק מלים חמות לומר עליו. "אני מכיר את דפס מאז שהוא היה מנהל מחוז, ואני יכול להגיד שהוא היה מנהל מחוז מצוין וסמנכ"ל מצוין, ואני מאחל לעצמי ולו שימשיך בדרך הזו כמנכ"ל", הוא אומר בפרגון שלא מאפיין יחסים רגילים בין מנכ"ל ליו"ר ועד עובדים. ואולם הוא ממהר להבהיר כי "אנחנו לא חותמת גומי של אף מנכ"ל. אני מאמין בהידברות ולא רואה כל פסול בלהחמיא למנכ"ל, אבל אם נראה שדברים לא הולכים כרצוננו ונצטרך לצאת למאבק - נעשה את זה בכל הכוח. אני מייצג עובדים והאינטרס שלי הוא לדאוג להם, למבוטחים ולקופה".
האם אתה נזהר כל כך בכבודה של ההנהלה משום שאתה עשוי לחצות בעתיד את הקווים?
"חד משמעית לא. אין לי שום כוונה להיות מנהל, סמנכ"ל או מנכ"ל. הכוונה שלי היא להמשיך לייצג את העובדים ככל שיינתן בי אמון עד ליציאתי לפנסיה. אני לא מגנה יושבי ראש שחוצים את הקווים, זה לגיטימי וקורה בכל מקום, אבל לי אין כוונות כאלה".
שר הבריאות הנוכחי, יעקב בן יזרי, היה פעם יו"ר ועד העובדים בקופה. הפוליטיקה קורצת גם לך?
"ממש לא. על אף שהיו לי לא מעט הצעות ללכת לפוליטיקה, אני מודיע שאני לא מתכוון להתעסק בזה, אלא נשאר במקום שלי. אם הייתי רוצה לעשות את הצעד הזה כבר הייתי עושה אותו מזמן".
אפקט הדומינו
הפגישה עם בן חמו נערכת בתקופה סוערת מאוד מבחינת יחסי העבודה במערכת הבריאות: בקרוב אמור להתקבל פסק הבוררות בעניין שכר הרופאים, וגם עיני שאר הסקטורים במערכת נשואות אל תוצאות הבוררות הזאת. בהנהלת הכללית, שמעסיקה 7,000 רופאים, חוששים מאוד מהחלטת הבוררים, וטוענים כי אם לא יקבלו מהמדינה פיצוי מלא על עליית שכר הרופאים - ייגרם לקופה נזק של מאות מיליוני שקלים, שיבוא על חשבון השירות למבוטחים.
בנוסף, מנהלי הקופה חוששים ממה שהם מכנים "אפקט הדומינו": דרישות שכר שיגיעו מסקטורים אחרים במערכת הבריאות מיד לאחר שיתברר איזו העלאה קיבלו הרופאים. על הגדר הזאת בדיוק יושב בן חמו עם עשרות הארגונים שתחתיו, והוא עושה זאת בזהירות רבה. כשהוא נשאל ישירות אם יציג דרישות שכר חדשות לאחר העלאת שכר הרופאים, הוא נזהר שלא להתלהם יותר מדי, כדי שלא לשחק לידיהם של המעסיקים שיוכלו להשתמש בדבריו כהוכחה לאפקט הדומינו הצפוי.
עם זאת, כאשר דוחקים אותו לפינה הוא מוכן להגיד ש"אין לי שום ספק שהרופאים לא משתכרים לפי מה שמגיע להם ושהבוררים יפסקו להם תוספות נדיבות. אנחנו לא מתכוונים לפגוע ברופאים ולצאת כעת בסיסמאות, אבל ברור שאם הם יקבלו תוספות נדיבות, גם אנחנו נבקש. גם אנחנו נותנים שירותי בריאות לא פחות מהרופאים, והגיע הזמן שיעלו את שכרם של כל עובדי מערכת הבריאות. אנחנו לא ניתן שיקפחו מישהו ונצא למאבק בכל הכוח".
אחת הסוגיות שעלו באחרונה לכותרות לגבי הבוררות היא רצונו של אחד הבוררים, רוני מילוא, ושל מנהלי בתי חולים ממשלתיים, לקדם את עניין השר"פ - החזרת השירות הפרטי לבתי החולים הציבוריים, לאחר שהופסק בהוראת היועץ המשפטי לממשלה ב-2002. הבוררים שוקלים לאפשר לרופאים לבצע ניתוחים פרטיים בבתי החולים, כחלופה להעלאת שכר משמעותית. הכללית מתנגדת לכך באופן נחרץ, משום שלטענתה לבוררים אין כל סמכות להכריע בעניין. גם בן חמו מתנגד ומסביר כי "השר"פ יהרוג את הרפואה השוויונית בישראל וייתן רפואה טובה לעשירים בלבד. המנתחים הבכירים יעבירו את כל הניתוחים לשר"פ, כי שם הם יקבלו יותר כסף".
עם זאת, בן חמו מבהיר ש"אם חס וחלילה ייכנס השר"פ, למה שרק הרופאים ייהנו ממנו? נדרוש שגם העובדים שלנו - האחיות וכל הסקטורים הנוגעים בדבר - יהיו בתוך העסק ויקבלו בעבור זה שכר גבוה יותר משכרם הרגיל".
תרופה לכל עובד
אם בין דפס לבן חמו שוררים יחסים כמעט חמים, הרי שבינו לבין המנכ"ל הקודם של הקופה, זאב וורמברנד, שררה איבה בלתי מוסתרת (ראו מסגרת). וורמברנד הצליח להעלות את חמתם של העובדים לאחר שהצהיר כי בכוונתו לבטל, או אפילו לצמצם, את ההטבה המדהימה שהם זוכים לה כבר 30 שנה: תרופות בחינם.
ההטבה, שהיא חלק מהסכם קיבוצי היסטורי בין העובדים להנהלה, כוללת את עובדי הכללית, בני זוגם וילדיהם עד גיל 18, וכן את גימלאי הקופה ובני זוגם. מדובר בעשרות אלפי אנשים הנהנים מתרופות מרשם בחינם ובלא הגבלה או תקרה, וכן מהנחות על תרופות בלא מרשם. ההטבה אף פטורה ממס. במשרד הבריאות מעריכים כי עלות ההטבה לכללית היא 90-120 מיליון שקל בשנה - סכום שמסובסד כולו על ידי מבוטחי הקופה. לפני כשנה הצהיר גם משרד הבריאות כי הוא מתכוון להסדיר את העניין שמהווה "הפרה של כללי השוויון", וגם מבקר המדינה בדק את הסוגייה.
בן חמו מבהיר כי "אין לנו שום כוונה לוותר על ההטבה הזאת, שמעוגנת בהסכם ההבראה של הקופה מ-94' שגם המדינה חתומה עליו. אנחנו לא שונים משום ארגון עובדים אחר, כמו עובדי בזק, חברת החשמל, אל על ואגד שהעובדים שלהם מקבלים הטבות משמעותיות דומות ואף אחד לא נוגע בהם".
נגד ההטבה הזאת נשמעות גם טענות קשות שהיא פותחת פתח לספסרות בתרופות, מצד עובדים שיכולים לספק באמצעותה תרופות בחינם לקרובי משפחה ולחברים שלהם. "מבחינתי, עובד שייתפס כשהוא מספסר בתרופות צריך ללכת הביתה מיד", מצהיר בן חמו. "יש אנשים שהתפקיד שלהם הוא לפקח על זה ולאתר אנשים שלוקחים כמויות לא סבירות של תרופות, ולדאוג שדברים כאלה לא יקרו. בנוסף, יש הגבלות על התרופות - למשל הגבלת הכמות".
הכללית באמת זקוקה כיום ל-30 אלף עובדים (לא כולל רופאים)?
"אין בקופה שלנו שומן וצריך אפילו יותר מ-30 אלף עובדים. יש כאלה שאומרים שזה יותר מדי, אבל כשהם עצמם מגיעים לבית החולים להתאשפז הם מתחילים לצעוק למה לא ניגשים אליהם ולמה השירות בעייתי, ורק אז הם מבינים עד כמה חסרים במערכת תקנים ועד כמה קשה עובדות האחיות וכוח העזר. אם היה שומן הייתי מוכן לחתוך, אבל מה לעשות שאין".
על אף שהוא מכריז שאין לו שאיפות פוליטיות, יש לו בהחלט שאיפות להשיג דריסת רגל גדולה יותר בהנהלת הקופה. "הגיע הזמן שיהיה איש מטעמנו שיישב ויהיה חלק מתהליך קבלת ההחלטות בארגון. אנחנו דורשים זאת כמובן בנוסף להסתדרות, שמגיע לה שליש בדירקטוריון הכללית".
"לא ייתכן שמבוטח משלם כל חייו מסים ודווקא כשהוא נופל למשכב ונזקק לתרופה - מזניחים אותו"
רוני לינדר-גנץ
12.3.2008 / 8:31