כשלינץ' קיבל לידיו ב-1977 את ניהול קרן הנאמנות מג'לן של חברת פידלטי, הסתכמו נכסיה ב-18 מיליון דולר. כשהחליט לפרוש ב-1990, הוא השאיר מאחוריו קרן של 14 מיליארד דולר, וזאת בזכות תשואות עודפות באופן משמעותי - לא רק לעומת המתחרים אלא לעומת שוק המניות כולו.
לינץ, שפרש מניהול שוטף, הקדיש את המשך הקריירה שלו לכתיבת רבי מכר בתחום ההשקעות, מתן הרצאות וייעוץ לחברת פידלטי שנהפכה בזכותו לחברת ניהול הקרנות המצליחה והגדולה ביותר בעולם, המנהלת כיום נכסים בהיקף 1.6 טריליון דולר.
הדבר האחרון שלו היה זקוק לינץ', מולטי-מיליונר ודמות נערצת בארה"ב, היה שוחד קטן של כמה עשרות אלפי דולרים - כרטיסים לאירועי ספורט מבוקשים שאותם קיבל בעקיפין מברוקרים באמצעותם רכשה פידליטי ניירות ערך בבורסה בעבור לקוחותיה.
אבל בשבוע שעבר זה קרה: חקירה בת ארבע שנים של רשות ניירות ערך האמריקאית, בשורת פרשיות שבהן נחשדו מנהלי קרנות נאמנות בקבלת שוחד מברוקרים, הסתיימה בקנסות כבדים לכל המעורבים ובהסדר אזרחי בעבור לינץ' שבמסגרתו נאלץ להחזיר 16 אלף דולר - השווי הכספי של הכרטיסים לאירועי ספורט שקיבל מברוקרים.
המבוכה שאליה נקלע לינץ' בשבוע שעבר היא כמובן כאין וכאפס לעומת זאת שנפלה השבוע בחלקו של אליוט ספיצר, התובע הכללי לשעבר של ניו-יורק - האיש שהיה אימת וול סטריט בימים שאחרי קריסת וורלדקום ואנרון - ונחשף השבוע כ"לקוח מספר 9" של שירות נערות ליווי יוקרתי בוואשינגטון.
ואולם, ההסדר שאליו הגיע לינץ' הוא חלק מחקירה רחבת היקף של רשות ניירות ערך האמריקאית נגד חברת ההשקעות הגדולה בארה"ב - פידליטי - שבמסגרתה נחשפו מנהגים לא פחות מביכים במרכזה של התעשייה האמריקאית של ניהול-כספם-של-אנשים אחרים.
כתבת השער של "הוול סטריט ג'ורנל", שחשפה לפני כשנתיים וחצי את הפרשה, התמקדה במסיבת רווקים במיאמי שבה השתתפו עובדים של חברת ניהול קרנות הנאמנות.
המסיבה, שמומנה על-ידי חברות ברוקרים מכובדות שסיפקו שירותים לפידליטי כמו למשל ג'פריז גרופ, קואן, ולאזארד, כללה מטוסים פרטיים, יאכטות, סמים, נערות ליווי ובידור מסוג מיוחד במינו: תחרויות זריקה באוויר של גמדים. אמיתיים. הם נשכרו באמצעות אתר האינטרנט Shortdwarf.com.
החשד של החוקרים היה כי השוחדים הקטנים והגדולים - מסיבות, כרטיסים, מתנות ונערות הליווי - נועדו להטות את הבחירה של מנהלי ההשקעות בפידליטי - לגבי זהות הברוקרים שאיתם כדאי לבצע את הקניות והמכירות של ניירות ערך - אלה שמציעים את המחיר הטוב ביותר, או אלה שדואגים להם לבידור.
השבוע נסגרה הפרשה כשפידליטי, אולי המותג הגדול בעולם ניהול ההשקעות, והחברה המדורגת שישית בעולם מבחינת היקף נכסים מנוהלים, הסכימה לשלם קנס של 8 מיליון דולר מבלי להודות בעבירות כלשהן, וזאת כדי להימנע מהמשך ההליכים הפליליים.
ואולם, על אף שפידליטי היא מותג-על בעולם ניהול ההשקעות - ההסדר שאליו הגיעו החברה ולינץ' עם רשות ניירות ערך האמריקאית לא היה נקודת השפל של הענף.
המתקפה הכואבת ביותר הגיעה דווקא ממקום אחר: פרויקט מיוחד של העיתון הכלכלי החשוב בעולם, "אקונומיסט", מתח בשבוע שעבר ביקורת חריפה על כל עולם ניהול ההשקעות (Asset Management).
הטענות של "אקונומיסט" מוכרות היטב: תעשיית הקרנות עשתה טוב מאוד בשנים האחרונות, בעיקר לעצמה, ולא ללקוחות שלה; מנהלי קרנות הנאמנות, קרנות הפנסיה ותיקי ההשקעות גובים דמי ניהול גבוהים מדי ומספקים תמורה נמוכה מדי. המנהלים מתעשרים - והלקוחות מקבלים תשואות בינוניות במחיר גבוה.
בצירוף מקרים מעניין התרחשה גם כאן בשבוע שעבר שערורייה פיננסית זוטא, כשמנהל השקעות צעיר בחברת ההשקעות הגדולה בישראל, פריזמה, הימר בכספי קופת הגמל חרמון - תוך חריגה ממדיניות ההשקעות שלה - והפסיד ללקוחות 8% בחודש בודד.
דו"ח של החוקר יוסי בהיר, שמונה בלחצו של הממונה על שוק ההון באוצר ידין ענתבי, חשף שורה ארוכה של מחדלים חמורים בפריזמה והציג את שיטות העבודה שלה כמרושלות וחסרות אחריות.
כצפוי, נפגעים רבים מהרפורמה הגדולה של ועדת בכר, שהפרידה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים, מיהרו לחגוג השבוע את כישלונה של פריזמה כתוצאה מהפרדת הבנקים מהקופות והקרנות.
צערם של אלה שנפגעו מוועדת בכר או שלא השכילו לתמוך בה - ידוע היטב; אבל לאירועים האחרונים יש קשר קלוש לרפורמה: צעירי שוק ההון לא יודעים זאת, אבל הכשלים שנחשפו השבוע בפריזמה הם משחק ילדים לעומת חגיגת השחיתות, השוחד וגניבת כספי הלקוחות שהיתה מקובלת לפני 15 שנה ויותר בתעשיית קרנות הנאמנות וקופות הגמל בתקופה שנשלטו על-ידי הבנקים.
כה גלויה ומוכרת היתה השחיתות הזאת - עד שב-1994 הרשינו לעצמנו, כאן בטור זה, לספק לקוראים מדריך לגניבות הבנקאים תחת הכותרת: "לה קוזה נוסטרו - המדריך לשחיתות בנקאית" ("שווי שוק", 9 במארס, 1994).
נוסטרו, אגב, הוא "שלנו" באיטלקית, ובעגה הבורסאית היה נהוג לומר שבנקאי פלוני רכש בחשבון הנוסטרו שלו (נניח חשבון של הסבתא או של החותנת) מניות - ומיד לאחר מכן רכש אותן באגרסיוויות, תוך העלאת המחיר שלהן, לתיקי הלקוחות - כדי ליצור לעצמו רווח "בנוסטרו" הקטן והפרטי שלו.
בתחילת 1994 החליט יו"ר רשות לניירות ערך דאז, אריה מינטקביץ', לצאת למלחמה: אחרי שרשרת מעצרים וחקירות שארכה כמעט שנתיים הובאה לדין שורה ארוכה של מנהלים בחברות לניהול קרנות נאמנות וקופות גמל בנקאיות, כמעט מכל הבנקים. אחרי שבע שנים של משפטים נגזרו על רובם עונשי מאסר של שנה עד שבע שנים.
המעצרים, החשיפה התקשורתית העצומה ועונשי המאסר, עשו עבודה מרשימה: שוק ההון התנקה משחיתויות ברוטאליות במשך עשור כמעט - כל גנב ניירות ערך קטן וגדול חשב שבע פעמים לפני ששלח את ידו לכספי הלקוחות מתוך מחשבה על "הרשות" שאולי תתעניין בשלומו.
אבל הזמן עשה את שלו, דם חדש נכנס לשוק, אירועי 1994 כבר נשכחו, השוק השתנה, היקפי הכסף המתגלגל גדלו פי 10 ושיטות חדשות, מתוחכמות יותר, לגנוב את כספם של אנשים אחרים הומצאו.
בפריזמה לא נמצאו שום חשדות למעשים פליליים - האירועים שם הם כישלון ניהולי הקשור ישירות לאופן שבו החברה הזאת נוהלה בשנתיים האחרונות - הם אינם קשורים למבנה החדש, הטוב יותר, של שוק ההון הישראלי מהיום שבו נכפה על האולגיפול הבנקאי להקטין בו את מעורבותו. מול פריזמה הכושלת יש שורה ארוכה של חברות לניהול קרנות נאמנות וקופות גמל, שהוצאתן משליטת הבנקים רק שיפרה את ביצועיהן.
אבל לא צריך להרחיק לתחילת שנות ה-90 כדי להבין שההתרפקות על הימים שבהם הכסף היה אצל הבנקים היא מגוחכת: ההסתבכות הפיננסית הגדולה ביותר של השנה האחרונה דווקא לא אירעה אצל חברות ההשקעה הפרטיות, אלא בבנק הגדול במדינה שמחק כמיליארד שקלים בהשקעה בניירות ערך מגובי משכנתאות הידועים בכינוי סאבפריים, ועלול - כך מעריכים אנליסטים של בנקים זרים - למחוק עוד כמה מאות מיליונים בחודשים הקרובים.
בשלוש השנים האחרונות של הגיאות הפיננסית נתנו מדי שנה תחזית ש"השנה תיחשף שערורייה פיננסית גדולה באחת מחברות הברוקרים".
התבדנו, בינתיים; הפרשייה של פריזמה רחוקה מלהיות שערורייה גדולה, והיא צריכה להיות הזדמנות גדולה בעבור המפקח על שוק ההון ידין ענתבי והיו"ר החדש של רשות לניירות ערך זוהר גושן, להתעשת ולא להמתין עוד ולצאת להגן על כספי הפנסיה שלנו.
חלפו מדי הרבה שנים מאז ימי החקירות והמעצרים בשוק ההון שיזם מינטקביץ' - הגיע הזמן לצאת למסע ציד נחוש ואלים בג'ונגל הפיננסי של חברות הביטוח, הבנקים, קרנות הפנסיה, הנאמנות וקופות הגמל השולטות כיום בשני טריליון שקלים של נכסי ציבור. הגיע הזמן לחקור מקרוב את הנעשה בשוק החיתום, בוועדות ההשקעות של חברות הביטוח ובכל שאר הפינות החשוכות יותר ופחות בשוק ההון.
אשר לפריזמה ולבעלת השליטה בה, קרן מרקסטון: רון לובש, השותף במרקסטון והיו"ר של החברה, בנקאי השקעות בוול סטריט בעברו, נוהג להגיד שהחזון שלו הוא לבנות את ה"פידליטי הישראלית" - ניהול השקעות, ללא ניגודי אינטרסים, ללא חיתום, ללא בנקאות השקעות. גם השבוע הוא חזר ואמר שהוא נחוש להפוך את פריזמה ל"פידלטי".
אז ראשית, כדאי לזכור שגם בפידליטי הגדולה נפלה שלהבת וכל המודלים של תעשיית ניהול ההשקעות צפויים לעמוד בשנים הקרובות למבחן של המשקיעים והרגולטורים.
אבל אם לובש עדיין רוצה להוביל את השוק אזי השלב הראשון הוא להודות בירידת הערך של פריזמה מאז שילמה קרן מרקסטון כשני מיליארד שקלים בעבורה.
כי הדרך להבראה, מי כמו לובש יודע, עוברת דרך הכרה במציאות או כמו שבוול סטריט מכנים אותה - Mark to market ניסיון לשמור בצורה מלאכותית את השווי של פריזמה בערך ההיסטורי שבו נרכשה, כדי לייצר דיווחים על רווחיות גבוהה למשקיעים בקרן מרקסטון ולסייע בגיוס קרן המשך שלה, עלול לגבות בעתיד מחיר כבד מהחברה - וכמו שראינו השבוע - גם מלקוחותיה.
פריזמה כמשל
גיא רולניק
14.3.2008 / 8:14