מחזור כמכשיר לצמיחה

מאת שלמה בהרב

כמדי שנה פירסם הירחון "Pulp & paper International" את נתוני סיכום פעילות תעשיות הנייר ברחבי העולם לשנה הקודמת. בחוברת יולי 2001 פורסמו הסיכומים ל-2000; הטבלאות המפורטות כוללות נתונים לגבי צריכת נייר, היקף ייצור חומרי גלם, כמויות איסוף ומחזור פסולת נייר, בחתך של מדינות ויבשות. הירחון נחשב מקור אמין ומוסמך של מידע בקרב אנשי המקצוע. ניתוח הנתונים תוך התמקדות בנעשה בתחומים אלה בישראל משקף את המצב העגום בתחום מחזור וייצור נייר בישראל לעומת מדינות מערב אירופה.

על פי הנתונים ל-2000, שיעור מחזור הנייר והקרטון בישראל היה 20% מסך צריכת הנייר - שיעור נמוך לעומת כל מדינות מערב אירופה שבהן נע שיעור המחזור בין 42% באיטליה (הנמוך ביותר) ל-68% בהולנד (הגבוה ביותר).

חוק המחזור ביחד עם חוק הפיקדון וחוקים נוספים מטילים על הרשויות חובת מחזור ועמידה ביעדים: ב-2000 חובת מחזור של 15% מכלל האשפה המפונה על ידי הרשות, ב-2001 חובת מחזור של 25%, והגעה ליעד חובת מחזור של 40%-35% מסך כל הפסולת ב-2005.

ביצוע יעדי החוק נתקל בקשיים, ובאחרונה פורסם כי רק כ-30 מתוך כ-270 רשויות במדינה עמדו ביעדי המחזור. עמותת אדם טבע ודין פירסמה כי שלחה לראשי הרשויות שלא עמדו ביעדי החוק מכתבי התראה, שכן על פי נתוני 99' היו צריכים למחזר 10% מכלל האשפה. מסתבר כי עמידה ביעדי החוק היא בלתי אפשרית - קרוב לוודאי שגם בשנים הקרובות העמותה תמשיך ותשלח מכתבי התראה וראשי הרשויות ימשיכו שלא למחזר.

מהו הרקע למצב עניינים זה ומהן השלכותיו הכלכליות? מדוע קיים פער כה גדול בין ישראל למדינות אירופה? נראה כי הזנחת כל תחומי הסביבה בישראל ב-40 השנים שבהן לא היה משרד לאיכות הסביבה, היא אחת הסיבות. יש ליישם את הניסיון המוצלח של מרבית מדינות מערב אירופה, וללמוד מההתפתחות הכלכלית שחלה על רקע חוקי מחזור שחוקקו באירופה ב-20 השנים האחרונות.

החוקים שינו את הסביבה העסקית ואת המציאות הכלכלית בתחום הטיפול בפסולת ובמחזור באופן שכל ברירה מלבד מחזור והפרדת אשפה היא ברירה כלכלית יקרה ביותר הן למשקי הבית והן לחברות כלכליות, לעיריות ולרשויות המקומיות. יחד עם זאת, שונתה האטמוספירה והתפתחה מנהיגות סביבתית אצל מנהלי תאגידים עסקיים שהבינו כי ייצור או שימוש במוצרים ממוחזרים יחד עם תדמית "ירוקה" המוקנית לחברה, טובים ותורמים גם לתוצאות העסקיות.

הפערים בין עלות ממוצעת להטמנת טונה אשפה במערב אירופה - 90 דולר לטונה - לבין מחיר של 10 דולר לטונה אצלנו (ואף זאת רק לאחר הכפלת המחיר בשנתיים האחרונות כתוצאה מפעולות אגרסיוויות של המשרד לאיכות הסביבה), מספרים את הסיפור כולו. במחיר הטמנה של 10 דולר לטון בישראל אין כל היגיון כלכלי בהפרדת חומרים ברי מחזור מהאשפה, הקמת מערכי איסוף נפרדים או השקעה במפעלי נייר המסוגלים להפוך ולמחזר את פסולת הנייר והקרטון לגלילי נייר וקרטון ולמוצרים מוגמרים - בישראל פשוט זול יותר להטמין את האשפה ולא למחזרה.

הבנת הפער וחוסר הכדאיות הכלכלית למחזר נייר בישראל מסבירה גם את ההבדל בין חוסר התפתחות תעשיית הנייר אצלנו וקשייה בהתמודדות מול יבוא זול ממדינות מערב אירופה, לעומת גידול שנתי קבוע של 6% לשנה בתעשייה זו באירופה.

בישראל רמת יצור הנייר דומה לזו המקובלת במדינות המתפתחות. 30% מכלל הצריכה המקומית מקורו בייצור נייר בישראל - היתרה מיובאת ממדינות המערב הממחזרות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישראל ייבאה 700 אלף טון נייר וקרטון גולמי בגלילים ובגיליונות ב-2000, והוציאה על כך כ-570 מליון דולר - רוב היבוא מהמדינות המתועשות באירופה ובצפון אמריקה.

המשרד לאיכות הסביבה מתרכז בהטלת חובת הפרדה ומחזור ומתן תמיכה סמלית וסיוע לרשויות ממחזרות, במקביל להרחקת מטמנות האשפה וייקור מחירי ההובלה והכניסה אליהם. אלה צעדים חיובים המצביעים על שינויי עקרוני ובכיוון הנכון, אך אין בהם די שכן בהיעדר התארגנות מערכתית ושינוי בסיסי בכדאיות הכלכלית למחזר ולהפריד, חוק המחזור יכנס לרשימה מפוארת של חוקים ותקנות שאינם מיושמים, וישראל תמשיך לייבא מדי שנה כמויות הולכות וגדלות של נייר וקרטון המיוצרים מפסולת הנייר הנאספת באירופה.

הקושי לשנות ולהגדיל את כמויות המחזור בישראל נראה במבט ראשון כסוגייה בתחום המתאים לעיסוקם של ארגונים ירוקים ומשוגעים לדבר במשרד לאיכות הסביבה, אך למעשה זו סוגייה עקרונית שהשלכותיה הכלכליות עצומות.

היכן ועל חשבון מי תשתפר בשנים הבאות איכות הסביבה במשולב עם פיתוח תעשייתי, תזרים מזומנים חיובי ומקומות עבודה נוספים? שאלה זו צריכה להישאל ולא רק במשרד לאיכות הסביבה - זו שאלה כלכלית ברמת המשק הלאומי. אין כאן רק תחומי סביבה אלא תחרות עסקית וכלכלית בין משקים חזקים לחלשים, בין חברות ומדינות שהשכילו לראות את המציאות ופעלו לשנותה מהיסוד לבין שיטת ה"סמוך" הישראלית.

* הכותב הוא מנכ"ל חברת ק.מ.מ מפעלי מחזור נייר