"אין האשמות כלפי בפרו לא מהפרלמנט ולא מהמחוקק ושום דבר אינו מונע ממני לחזור. אני מרצה בסטנפורד. אם אני לא נוסעת לפרו זה בגלל המחויבות כאן. אם קנינו משהו לארמון - פרחים ואוכל - זה היה בשביל קבלות פנים. רבים ביקרו אותנו וכמו כל 'אישה ראשונה' הייתי צריכה שהארמון יהיה במצב טוב".
לגבי האירוע ביום העצמאות היא אומרת כי: "ברוך איבצ'ר תמיד השתמש בטלוויזיה שלו כדי ללחוץ על פוליטיקאים. הוא רצה לקבל חזרה כספים שטען שהפסיד בימי שלטון פוג'ימורי. באותו יום עצמאות הוא ניסה ללחוץ על בעלי כדי לקבל את הכסף חזרה. כעסתי על כך כי הכסף מיועד לקורבנות שסבלו ובקשו פיצויים. כעסתי שהכסף יעבור לאדם כמוהו ושהוא לא משלם את המיסים שהוא צריך".
קרפ-טולדו מוסיפה כי היא ובעלה אינם בגלות. "הכרנו פה בעבר ובחרנו לחזור לעולם האקדמיה. אני לא עסוקה בשנאה ורכילות ואני לא מבינה למה חשוב לאיבצ'ר להיות גועלי בקשר אלי. אני עסוקה כיום בין השאר בהחזרה של ממצאים ארכיאולוגים שנלקחו ממצו' פיצו' (Machu Picchu) לפני כמעט מאה שנה ולא הוחזרו. אין לי זמן לרכילות ואין לי זמן לשטויות. אני לא שונאת אף אחד. יש לי דברים יותר פרודקטיביים לעשות. אני לא מבינה למה הוא ממשיך לשנוא אותי אחרי כל כך הרבה שנים וכשאני כבר לא בפרו ובעלי שנתיים מחוץ לשלטון".
עדיין לא מאושר
נשיא פרו בשנתיים האחרונות הוא אלן גרסיה, שאיבצ'ר מספר שהיה בעבורו "חבר, זמן רב לפני שהיה חבר קונגרס ונשיא. הוא עושה עבודה נפלאה, ויש תקוות גדולות, אף שבלתי אפשרי לחסל עוני ביום אחד. אם הוא ימשיך בדרך הנוכחית, המדינה תשתנה לגמרי. כיום זו מדינה חופשית, וכל אמצעי התקשורת חופשיים".
איבצ'ר חושש דווקא מהשכן הלא אהוד, נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס. "קיימת סכנה ושמה צ'אווס. העם שלו סובל מרעב, והוא מפזר את הכסף בכל דרום אמריקה במטרה להשתלט על האזור כולו".
בשנים שחלפו מאז שחזר לפרו הצליח איבצ'ר לשקם את תחנת הטלוויזיה, שמעסיקה כיום כ-700 עובדים, 220 מתוכם עיתונאים ואנשי צוות. "יצאנו מהבוץ. 2 Canal סיימה את 2007 עם רווח נקי של 7 מיליון דולר", הוא מתגאה.
אבל נראה שאיבצ'ר כבר מחפש את דלת היציאה מעסקי התקשורת, לפחות לפי השמועות בשנים האחרונות. בזמן שלטון טולדו נפוצו שמועות שעל רקע האכזבה, איבצ'ר מתכנן לחסל את עסקיו בפרו ולחזור לישראל. באחרונה נשמעו בלימה הערכות שאיבצ'ר מנהל מגעים למכירת התחנה, אך הוא מכחיש אותן.
אין לך כוונות למכור את התחנה?
"אם יום אחד אני אמכור את הרכוש, אעשה זאת כדי למנוע בעיה ליורשים שלי. אני רוצה להבטיח שהמשפחה שלי תהיה מאוחדת ושבעיות רכוש לא יגרמו לפירוד. אם אמכור, אני מתכוון לבלות חלק נכבד יותר מזמני בישראל".
כמה אתה שווה כיום?
"אין לי מושג".
כמה שווים העסקים שלך?
"את 2 Canal אני מעריך ב-100-150 מיליון דולר, ואת מפעל המזרנים ביותר מ-200 מיליון דולר. כשנכנסתי לבית החרושת למזרנים, שטחו עמד על 3,000 מ"ר, והיום מדובר ב-133 אלף מ"ר. העסק רווחי ומוכר 1.3 מיליון מזרוני גומי וקפיצים בשנה".
כשאתה מסתכל לאחור, היית עושה משהו אחרת?
"כן. אני לא דון קישוט. כשגרתי במיאמי שקלתי למכור את התחנה, ובדיעבד הייתי מוכר ועוזב את השלטון המושחת לנפשו. בדיעבד גם לא הייתי נכנס לתחום התקשורת. היה לי מזל רע שנכנסתי".
אתה מאושר?
"לא היה קל להגיע לעצמאות הכלכלית שיש לי כיום. הצלחתי ואני מרוצה. שואלים אותי איך ייתכן שעשיתי כסף, אף שהוא לא הגיע מסמים, נשק או שוחד. טוב לי, אבל אני עדיין לא מאושר. אני רוצה שקט. אני איש של בניין ויצירה. נמאס לי כבר להילחם".
אילו מלחמות נשארו לך?
"יש שרידים למלחמה הישנה. בנק שווייצי ידוע גנב ממני כספים והעניין נמצא עכשיו בדיונים. אני רוצה להיות אדון לעצמי, לזמן שלי, לקטוף את פירות ההצלחה. אני רוצה לכתוב ספר, אבל אין לי סבלנות וזמן. אני מת לטייל בישראל. אני גם מת לבקר במרוקו".
"לא מחפש כוח"
איבצ'ר מבקר בישראל שלוש-ארבע פעמים בשנה ("אני מתגעגע הביתה"), ולבית הזמני שלו קוראים "הילטון". לפני שבע שנים הוא רכש תמורת 8 מיליון דולר שתי דירות פנטהאוז בפרויקט מגדלי צמרת בתל אביב, שבנתה חברת אלרוב של אלפרד אקירוב, אך ארבע שנים לאחר מכן מכר את הדירות לסמי עופר תמורת 12 מיליון דולר. "אני לא גר כאן, אז לא חשבתי שאני צריך שתי דירות", הוא מסביר.
אתה רואה את העתיד שלך בפרו?
"יש לי בישראל חברים טובים, אבל כיום אני חי שם. יש לי שתי בנות נשואות שגרות בפרו ושתי בנות במיאמי, ואמא שלי בת ה-94 עברה לגור אתנו. בפרו העם סובל, אבל זה עם נהדר. אם הם ימשיכו את הדרך הנוכחית, המדינה תשתנה לגמרי".
יכולת לגור בכל מדינה שתבחר, ובכל זאת אתה חי בפרו עם שומרי ראש, מכוניות משוריינות וחששות מהתנקשות בחייך. למה? לאשתך נעמי לא קשה?
"גרנו כמעט ארבע שנים בהרצליה פיתוח לפני שחזרנו לפרו. ניסינו להתאקלם, אבל נעמי היתה אז בדיכאון קשה. אלה היו רגעים קשים. כיום היא פורחת, עושה יוגה ונראית צעירה ב-20 שנה מגילה".
יש לך השקעות בישראל?
"אני שותף כבר חמש שנים עם דנה עדן ודוד תמיר בדנה הפקות, שמפיקה סדרות בטלוויזיה, ואני גם שותף בקופי בין. השקעתי בחברות היי-טק עליהן השלום, אבל כווייה אחת הספיקה".
לא חשבת להשקיע בתחום התקשורת בישראל? קיבלת הצעות?
"כן, הרבה הצעות כמו לקנות את "מעריב" ואת ה"ג'רוזלם פוסט". אבל אין לי שום כוונה להתקרב לשטח המדיה. אני לא מחפש כוח".
מה למדת מכל מה שעברת?
"המון דברים. למדתי שככל שאתה פחות ציבורי, כך אתה יכול ליהנות יותר מהחיים. למדתי לא לעשות דברים שהם נושא לדיון או לקנאה, כמו רכישת הדירה בפרויקט של אקירוב. ועוד משהו חשוב - כדאי שיהיו לך כמה שפחות קשרים עם פוליטיקאים".
"לה רפובליקה" תוקף את איבצ'ר
ב-4 בדצמבר 2000 חזר ברוך איבצ'ר לפרו, לאחר שלוש שנים וחצי מחוץ למדינה. חזרתו של איש העסקים והבעלים של רשת הטלוויזיה הפרואנית Frecuencia Latina, שידועה יותר בשם 2 Canal, נחגגה בעיתונות הפרואנית כניצחון הדמוקרטיה במדינה.
העיתון "לה רפובליקה" תיאר את האירוע, וציין את ההתרגשות שאחזה בכל הנוכחים בעת נחיתתו של איבצ'ר בנמל התעופה, את קבלת הפנים השמחה שלה זכה בביקורו במפעל המזרנים שלו, פראיסו, וציטט מדבריו על האומץ של אזרחי פרו.
איבצ'ר נהפך לסמל המאבק בשלטונו המושחת של אלברטו פוג'ימורי, לאחר שהממשל הרודני רדף אותו, שלל ממנו את אזרחותו הפרואנית והשתלט על רשת הטלוויזיה שלו. ואולם התלהבותו של "לה רפובליקה" ממעשיו של איבצ'ר פגה עם הזמן. העיתון, אחד משני היומונים הבולטים בפרו, החל ב-2005 לתקוף את איבצ'ר, וניסה לנפץ את תדמיתו כלוחם למען הדמוקרטיה.
הפרשייה העיקרית שאותה חשף העיתון היתה הפיצויים שהעבירה ממשלת פרו לאיבצ'ר על הנזקים שנגרמו לו בתקופה שבה נשללה אזרחותו, ועל כך שנושל מהשליטה ברשת הטלוויזיה שלו. ביולי 2005 פירסם העיתון שהמדינה תידרש לשלם לאיבצ'ר 6.2 מיליון דולר בעקבות הליך בוררות, שנפתח בשל החלטת בית הדין הבין-אמריקאי לזכויות אדם כי פרו צריכה לפצות את איבצ'ר על הנזקים שנגרמו לו.
פרשייה זו חזרה לכותרות בפברואר 2006, בעקבות שערורייה אחרת. רשת הטלוויזיה של איבצ'ר הודיעה כי היא מוותרת על שירותיו של ססאר אילדברנט, עיתונאי בולט בפרו שהנחה את תוכנית האקטואליה "היום עם אילדברנט". התוכנית זכתה לאחוזי צפייה גבוהים במיוחד, אך שבועיים בלבד לאחר תחילת השידורים הודיע הערוץ כי צילומי התוכנית נפסקים.
ב-6 בפברואר הופיע אילדברנט בפני מצלמות הטלוויזיה והודיע שהוא לא התפטר מהנחיית התוכנית, אלא פוטר בטענה שתוכניתו "אינה מתאימה לערוץ". שלושה ימים מאוחר יותר חשף אילדברנט כי איבצ'ר קיבל ב-22 בדצמבר 2005 פיצויים מהמדינה בסך 6.2 מיליון דולר. הוא גם רמז שזו הסיבה לפיטוריו מהערוץ.
"זהו עניין מאוד חשוב, כי מעורבים בו גורמים רבים... לכן ברוך איבצ'ר לא יוצא ומספר לכל העולם שהוא קיבל את הצ'ק", ציטט "לה רפובליקה" את דבריו של אילדברנט. הוא גם האשים את איבצ'ר בכך שניצל את רשת הטלוויזיה, בעיקר את התחקירנים, למטרותיו האישיות, וקידם כך את את האינטרסים שלו.
לפי "לה רפובליקה" התשלום התבצע באופן חשאי, בניגוד למקרים אחרים של העברת פיצויים. בתגובה לדברים נמסר מ-2 Canal שאם זו עמדתו של אילדברנט לגבי רשת הטלוויזיה, "מדוע הוא לא הפסיק לעבוד שם במשך שנתיים וחצי?"
ואולם העיתון לא הרפה מהנושא, ופירסם ראיון עם עיתונאי ותיק נוסף, אנריקה סילרי, שאמר כי איבצ'ר "משתמש בערוץ שלו, בתוכניות שלו, כדי להפעיל לחץ". בשבועות הבאים חזר העיתון ופירסם כתבות שעסקו בתשלום הפיצויים לאיבצ'ר.
עיקר הביקורת של העיתון היה על כך שהכספים הועברו לאיבצ'ר בעקבות חוק שעבר בפרלמנט הפרואני ב-2003, המאפשר לשלם פיצויים למי שנמצאו זכאים לכך בידי בתי דין על-לאומיים. חוק זה זכה בעיתון לכינוי "חוק איבצ'ר" מכיוון שנוסף לו סעיף המאפשר לקבוע את גובה הפיצוי בהליך בוררות. לפי העיתון, מדובר בסעיף המנוגד לחוקה, שהתאים במיוחד לצרכיו של איבצ'ר. שלושה ימים אחרי שהחוק נכנס לתוקפו, כך טען העיתון, איבצ'ר הגיש בקשה לקיום הליך בוררות שכזה.
העיתון ציין שהפיצויים שנפסקו לטובת איבצ'ר בבית הדין הבין-אמריקאי לזכויות אדם היו נמוכים בהרבה מהתשלום שאותו קיבל לבסוף בהליך הבוררות. בכתבה נוספת הדגיש העיתון כי איבצ'ר דרש בבוררות סכום גבוה יותר, בסך 43 מיליון דולר, ושהבוררים החליטו כי הוא אינו זכאי לקבל את רובו.
בחצי השנה האחרונה חזר "לה רפובליקה" לתקוף את איבצ'ר בכמה נושאים. באוגוסט הוא מתח ביקורת על בקשתו לקבל פטור ממס בגובה של כ-18 מיליון דולר בעקבות השנים שבהן נשללה ממנו הבעלות על רשת הטלוויזיה. עוד נטען, כי הוא ניסה לקבל פטור זה באמצעות תביעות משפטיות של עובדיו. העיתון ציין כי בקשותיו של איבצ'ר נדחו על-ידי בתי המשפט השונים.
ברוך איבצ'ר אומר בתגובה כי "אותו עיתון שביולי 2005 כתב שניתן פסק דין, ושמגיעים לי בצדק 6.2 מיליון דולר, מתקיף אותי שנה לאחר מכן בטענה שקיבלתי כסף בסתר. הם הרי כתבו בעצמם שהכסף מגיע לי. לגבי העיתונאי שפוטר, הוא התנהג בצורה שאינה הולמת. במשך ימים שלמים הוא הורה לשדר את התוכנית ללא פרסומות. כל אחד מהצדדים היה רשאי להפסיק את החוזה בהתראה של 24 שעות, וכך היה".
איבצ'ר, שמציג מסמכים כדי לגבות את טענותיו, אומר על החוק שנקרא על שמו כי "הוא עבר בקונגרס ברוב של יותר מ-80%, וכולם מחאו כפיים. בהחלטה של בית הדין הבין-אמריקאי נכתב כי המסים הם למעשה החוב של המדינה לעצמה, כי היא ניהלה באותן שנים את התחנה ואין לה זכות לדרוש זאת ממני. החזירו לי את התחנה עם גירעון ענק, ועכשיו רוצים שאשלם את המסים. על זה אני יכול להגיד - הרצחת וגם ירשת?".
אסף רונאל
שונא שחיתות יסבול: דרכו של המולטי מיליונר ברוך איבצ'ר לעלית של פרו והבריחה למיאמי
אפרת נוימן וסמי פרץ
14.3.2008 / 10:13