וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קופה במשבר

שרון שפורר ורותם שטקרמן

14.3.2008 / 10:43

כשלים ניהוליים, הימור מטורף של מנהל השקעות צעיר ובריחה של לקוחות. כך הפך בית ההשקעות פריזמה לכישלון מהדהד

באחד מלילות החורף הקרים של ינואר האחרון, כמה ימים לפני שהתברר כי חלק מלקוחות בית ההשקעות פריזמה איבדו מאז תחילת השנה 8% מערך נכסיהם, חגגה רחל תורג'מן יום הולדת. מי שנקלע באותו לילה למועדון דוצ'ה שבאזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב יכול היה לחשוב בטעות כי מדובר בפתיחת חגיגות יום העצמאות ה-60 ולא במסיבת יום ההולדת של מקורבת לשר הביטחון לשעבר עמיר פרץ.

רשימת החוגגים כללה מיליונרים, אנשי עסקים, ספורטאים, עורכי דין בכירים ועסקנים פוליטיים. בין המוזמנים היו השרים יצחק הרצוג ורוחמה אברהם, הח"כים סילבן שלום (שהגיע עם אשתו ג'ודי ניר מוזס) וגדעון סער, והח"כים לשעבר אפי אושעיה ורוני מילוא. לא נפקדו גם שרי אריסון ועופר גלזר, מיקי שטראוס, הרצל חבס, רוני מאנה, עורכי הדין פיני רובין, דוד ליבאי ואלכס הרטמן, דוברת צה"ל לשעבר מירי רגב והדובר הנוכחי אבי בניהו.

לצדם נראו דמויות פחות מוכרות - אך חשובות למי שעושה עסקים בישראל - בהן בארי בן-זאב ויעקב רוזן (בנק הפועלים), מוקי אברמוביץ' (הראל), גיורא סרצ'נסקי (ביטוח ישיר) ורונן טוב (מקפת). דודי זילברשלג ויעקב ליצמן ייצגו את המגזר החרדי.

למרות מספר האורחים הרב היה גוף עסקי אחד שנוכחות אנשיו בלטה במיוחד - קרן ההשקעות הפרטית מרקסטון. בין נציגי מרקסטון הבכירים שפקדו את המסיבה היו שניים ממייסדי הקרן, אמיר קס ורון לובש, ושר האוצר לשעבר יעקב נאמן, החבר כיום בוועדה המייעצת של הקרן. היתה לכך סיבה הגיונית: תורג'מן היא המנכ"לית של ספארק, חברה לייזום ופיתוח עסקים, המספקת למרקסטון שירותים.

פחות משלושה חודשים לאחר אותו ערב כבר אין לאנשי מרקסטון סיבה לחגוג. בסוף ינואר התברר כי קופת הגמל חרמון של בית ההשקעות פריזמה, הנמצא בבעלות מרקסטון, הציגה בחודש הראשון של השנה תשואה שלילית של 8%. כמה ימים מאוחר יותר התגלה כי גם קרן ההשתלמות תבור של בית ההשקעות הציגה תשואה דומה.

בראשית מארס התברר מדוע הפסידו חרמון ותבור סכומים כה גדולים. דו"ח שהזמינה הנהלת פריזמה גילה כי מנהל קופת הגמל, בן גביזון בן ה-31, הימר על עלייה של שוק המניות בינואר ופתח פוזיציה גדולה באופציות. הוא חרג ממדיניות הקופות הכלליות, שאינן נוהגות להשקיע יותר מ-50% מנכסיהן במניות, וניתב 85% מנכסי הקופה לאפיק מנייתי. ואולם ההימור נכשל, ולאחר ששוק המניות איבד בינואר כ-13% סבלו חרמון ותבור מהפסד כפול מהממוצע בתעשיית הקופות.

בעקבות הפרשה הועבר מתפקידו מנכ"ל קופות הגמל של פריזמה, עזרא עטר. גם היחסים בין לובש לקס - שמלכתחילה לא ממש אהב את ההשקעה הגדולה בהקמת בית השקעות - קצת יותר מתוחים. למרות זאת, לובש טוען שאשתו מקנאה בקס בגלל זמן האיכות שהוא מבלה עמו וכי היחסים עם עטר נותרו טובים במיוחד.

אפילו המשקיעים האמריקאים בקרן החלו לשאול שאלות כשראו את הכותרות על הפארסה בפריזמה, מפני שבית ההשקעות הפסיד בתחומים החשובים ביותר בשוק - בקרנות הנאמנות, בקופות הגמל וכמובן במיתוג, במקצועיות וביצירת אמון אצל העמיתים.

חלק מהקשיים נוצרו אמנם בגלל נכסים בעייתיים שנרכשו לפני הקמת בית ההשקעות, אך פריזמה גם נוהל באופן לקוי, מה שגרם לו עוד נזקים. פרשת הקופות של ינואר יצרה מצב לא קל, שבו כל טעות קטנה נוספת עלולה להבריח לקוחות רבים המחכים לפיצוי שהחברה הבטיחה להם.

התוכניות משתבשות

הסיפור של פריזמה החל לפני שנתיים, אז החליטה מרקסטון לייסד בית השקעות. מרקסטון עצמה הוקמה לפני חמש שנים על ידי שלושה שותפים: קס, לובש והאמריקאי אליוט ברוידי. אף שהיו אלה הימים הקשים של האינתיפאדה השנייה, הצליחה הקרן לגייס סכום גבוה במיוחד של 800 מיליון דולר לטובת השקעות בישראל. הכסף גויס מקרנות הפנסיה הגדולות בארה"ב, ממשקיעים פרטיים וגם מכ-50 גופים ישראליים.

ואולם, ההצלחה הגדולה של שלב הגיוס נבלמה במידה מסוימת כשבמרקסטון הוחלט להשקיע בהקמת פריזמה כשני מיליארד שקל (חלק מהם הון עצמי והרוב במימון בנקאי). הרעיון והכיוון של לובש, שהחליט על הקמת בית ההשקעות ונהפך ליו"ר שלו, היו טובים. כך היו גם חלק מהפעולות הראשוניות, בהן רכישת תמהיל נכון של קופות וקרנות.

בעידן שאחרי ועדת בכר, כאשר ישראל עוברת גלובליזציה והציבור מוכן לשמוע על השקעות חדשות ולא רק על פקדונות בבנקים, יש היגיון בהקמת בית השקעות גדול. אחרי עשרות שנים שבהן הבנקים שלטו בשוק ההון הישראלי היה צמא גדול לגוף חדש, שלא נגוע בכל ניגודי האינטרסים שמהם סובלים הבנקים.

לובש רצה להקים בית השקעות בסגנון אמריקאי, שמנהל לפחות 50 מיליארד שקל בקופות גמל, קרנות נאמנות, תיקים ותעודות סל. בית השקעות עם ניחוח חו"לי, שמבוסס על שירות מעולה ומקצוענות בניהול השקעות.

אלא שהתוכניות השתבשו. רכישות של נכסים במחירים גבוהים מדי, מינויים לא מוצלחים וניהול בעייתי בשוק תחרותי הפכו את פריזמה לשק החבטות של המגזר העסקי ולחברה שרבים שמחים בנפילתה. פריזמה דילג ממשבר למשבר, ששני הקשים מביניהם היו פדיונות עצומים של מיליארדי שקלים מקרנות הנאמנות (פדיונות שעדיין לא נפסקו) ופרשת קופות הגמל חרמון ותבור.

גביזון, שפעולותיו יצרו את המשבר האחרון, גויס על ידי לובש ככוכב צעיר. לפני שעבר לפריזמה הוא עבד בבית ההשקעות ילין לפידות, שם ניהל את תיק ההשקעות האישי של לובש והניב לו תשואה גבוהה במיוחד. מי שהיה מחפש את שמו של גביזון בגוגל כאשר נערכה מסיבת יום ההולדת של תורג'מן היה מקבל עשרות תוצאות בודדות. כיום כבר מניב חיפוש שמו יותר מ-60 אלף תוצאות.

המעשים של גביזון נבעו בעיקר מגורם אחד - הרצון של מנהלי ההשקעות בשוק להשיג תשואות גבוהות מאלה של המתחרים. מנהלי ההשקעות נמדדים לפי תשואות אלה, כי הן מאפשרות לבית ההשקעות למשוך אליו לקוחות. הלחץ על מנהלי ההשקעות גבר בשנים האחרונות עקב המעבר של נכסי הציבור לידיים פרטיות. כשמספר השחקנים גדל, התחרות החריפה.

הלחץ בפריזמה היה רב במיוחד. בית ההשקעות ספג פדיונות כבדים, ופתיחה מוצלחת של 2008 היתה יכולה לסייע לו בשיקום התדמית הבעייתית. בנוסף, נראה כי פריזמה סבל מניהול בעייתי ובקרה רופפת. יש להניח כי בחברה מסודרת יותר, אם מנהל השקעות בודד היה עושה שטות גדולה פעילותו היתה מתגלה מהר - ולא יוצרת נזק כה גדול.

מההסתדרות לפריזמה

האירועים האחרונים שיכנעו את לובש לבצע שינוי ארגוני מקיף ולהחליף את ההנהלה. בין השאר הוא גרם לדב קוטלר, המנכ"ל שהביא מבנק איגוד בשכר מפנק במיוחד, ללכת הביתה. גם גביזון פוטר. לאחר תקופה לא קצרה של אי ודאות מינה לובש בשבוע שעבר עוד בנקאי לשעבר לתפקיד מנכ"ל פריזמה - יובל גביש, שהיה מנכ"ל בנק לאומי למשכנתאות.

כדי לנסות לעצור את הקריסה בקרנות מונה מאיר מזוז, לשעבר משנה למנכ"ל חברת הקרנות פיא, לתפקיד משנה למנכ"ל ואחראי תחום קרנות הנאמנות בחברה. באותה הזדמנות הוחלט כי שמעון כהן יחליף את עטר כאחראי תחום קופות הגמל בפריזמה. גם כהן קיבל את התואר משנה למנכ"ל.

לובש מאמין כי ההנהלה החדשה תצעיד את פריזמה לעתיד טוב יותר. ואולם האופן שבו הוא בחר את אנשיו יכול לעורר שאלות באשר למקום שנתן לשיקולים המקצועיים. כהן הוא דוגמה להתקשרות מעוררת תהיות.

כהן, דמות כמעט אלמונית בשוק ההון, מוכר היטב בפריזמה. הוא אמנם עוד לא נכנס לתפקידו החדש בבית ההשקעות, אך פריזמה משלם חלק גדול משכרו כבר יותר משנה. כהן הוא לא אחר מאשר השותף של רחל תורג'מן בחברת ספארק, שפריזמה היא הלקוח העיקרי שלה.

השניים עבדו יחד עוד כשהיו בכירים בהסתדרות בתקופת היו"ר עמיר פרץ. בתפקידה האחרון בהסתדרות היתה תורג'מן מנכ"לית חברת חברים ומרוויחים, שעסקה בתחום הפנסיוני. כהן היה היו"ר שלה.

בקיץ 2006, זמן קצר לאחר מינויו של פרץ לתפקיד שר הביטחון, פרשה תורג'מן מההסתדרות והקימה עם כהן את ספארק - כאשר שוב היא המנכ"לית והוא היו"ר. התוכנית המקורית היתה להקים את החברה בשותפות עם מרקסטון, אך בהמשך נרשמו רק כהן ותורג'מן כבעלי מניות, ומרקסטון נהפכה ללקוחה.

תורג'מן וכהן החלו לספק לפריזמה שירותים תמורת חוזה שנתי של יותר ממיליון שקל - אך לא כל-כך ברור מה טיב הפעילות שלהם ומה תרומתם לחברה. כל ניסיון להשיג מידע מפריזמה, לובש או תורג'מן על עסקות שביצעה ספארק בעבור פריזמה לא צלח. לדברי כהן, "ספארק היא חברה פרטית שנותנת פתרונות ושירותים לפריזמה, אשר חלקם כבר הבשילו וחלקם לא. שכרו אותנו לייעוץ ברמה אסטרטגית, ובחברה עובדים גם משווקים פנסיונים שמסייעים לפריזמה".

כיצד נוצרו הקשרים בין לובש ומרקסטון לבין תורג'מן וכהן? במרקסטון מסבירים כי את תורג'מן הכירו כאשר ביקשו ב-2003 מפרץ לכתוב מכתב לראשי האיגודים המקצועיים בארה"ב. שליחת מכתב מסוג זה היא מעשה מקובל. המכתב של פרץ נתן חותמת הכשר של ההסתדרות למרקסטון, שגייסה 250 מיליון דולר מקרן הפנסיה של עובדי מדינת ניו יורק, 50 מיליון דולר מקרן הפנסיה של עובדי קליפורניה ועוד עשרות מיליונים מקרנות פנסיה גדולות אחרות.

לגבי כהן אומרים במרקסטון כי לובש הכיר אותו כששימש יו"ר קרן ההשתלמות ההסתדרותית רעות, והחליט להשקיע במרקסטון שלושה מיליון שקל מכספיה. גם קופות מפעליות אחרות, כמו הקופה של התעשייה האווירית, קופת עובדי האוניברסיטה העברית, קופת עובדי עיריית חיפה ומרכז משען השקיעו במרקסטון. כהן, אגב, היה בעבר גם מנכ"ל רשת משען.

מקורבים למרקסטון מסבירים כי עם הקמת פריזמה גויסו 300 עובדים - ובאופן טבעי חלק מהאנשים שהוצעו להם משרות היו כאלה שנוצרו עמם קשרים בעת גיוס הכספים לחברה. המקורבים הוסיפו: "במרקסטון יש הרגשה מאוד חיובית לגבי התשומות שנובעות מהקשר עם תורג'מן וכהן. ספארק עוזרת בהחלטות אסטרטגיות ובעסקים בתחום הביטוח".

עובדי ברמודה מתגייסים

מרקסטון הוקמה ביוני 2003. קס כיהן עד אז בתפקיד סמנכ"ל ההשקעות של קבוצת אריסון ולובש היה מנכ"ל ושותף בסניף הישראלי של בנק ההשקעות האמריקאי ליהמן ברדרס. לצורך הקמת הקרן חברו השניים לרואה החשבון האמריקאי אליוט ברוידי, ציוני נלהב ואחד ממנהלי ההשקעות המצליחים בחוף המערבי של ארה"ב. ברוידי היה מנהל ההשקעות הפרטי של משפחת בל, בעלת רשת המסעדות טאקו בל, ונחשב לבעל קשרים במפלגה הרפובליקאית ולחבר אישי של הנשיא ג'ורג' בוש.

עולם העסקים הישראלי לא היה זר לברוידי, שכבר השקיע בקומפיוג'ן ובסטארט-אפ אטומיקה. ב-2003 הוא העריך שהגיע הזמן לנצל את השפל בשווקים וגם להגשים אידיאלים ציוניים. השלושה הקימו קרן השקעות פרטית והחליטו לקרוא לה מרקסטון על שם האלוף האמריקאי דוד מרכוס, שכונה גם מייק סטון. מרכוס התגייס לצה"ל ב-1948 ונהרג בשוגג על-ידי חייל ישראלי. את השם הגה ברוידי.

השותפות עם ברוידי עשתה נפלאות לקרן. הוא עזר בגיוס כספים מהגופים המוסדיים הגדולים בארה"ב, וחצי שנה לאחר הקמתה כבר סגרה הקרן 400 מיליון דולר. 250 מיליון דולר מהסכום הגיעו מקרן הפנסיה של עובדי מדינת ניו יורק, שהיא קרן הפנסיה הגדולה בארה"ב, והנאמן שלה היה באותה עת אלן הבסי (ראה מסגרת). כספים נוספים גויסו מקרנות פנסיה גדולות אחרות של עובדי מדינה, בהן אלה של קליפורניה, אורגון, ניו מקסיקו וברמודה.

להיקף הגיוסים תרמו גם השמות המרשימים שמונו לוועדה המייעצת של הקרן, בהם אלי הורוביץ, הנרי קרוגר, יעקב פרי ויעקב נאמן (שמקבלים שכר לא נמוך ממרקסטון). משרדו של נאמן, אגב, מייצג את מרקסטון ופריזמה במקרים שונים. בין השאר, אהוד סול שבדק את פרשת הקופות בפריזמה הוא ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן. נאמן גם חתום על השקעה לא גדולה במרקסטון ("רצינו להראות אמון בקרן, אז כשהקרן היתה בתחילת דרכה עשינו השקעה סמלית כדי למשוך משקיעים", הוא אמר בעבר בראיון ל-TheMarker).

בהמשך גייסה מרקסטון גם בישראל מ-50 משקיעים מוסדיים מקומיים, בהם הבנקים פועלים, לאומי ומזרחי-טפחות, חברות הביטוח הגדולות הראל, כלל והפניקס, קרן מבטחים ואפילו קבוצת דלק. עד 2005 כבר גייסה מרקסטון 800 מיליון דולר ונהפכה לגדולה מבין הקרנות שפועלות בישראל.

בשנות פעילותה השקיעה הקרן בשבע חברות. היא רכשה 13% מנטפים, 100% מדפי זהב, 20% מיצרנית החוטים נילית ו-40% מחברת התשתית PRS. היא נכנסה להשקעה גם בחברת אלרן נדל"ן של משפחת דנקנר (תורג'מן ולובש מונו לדירקטורים בחברה), בסטימצקי, בזרעים גדרה וברשת התכשיטים מגנוליה. השבוע פורסם כי היא גם בדרך להשקעה בחברה התעשייתית סולקון.

רבים מתחו ביקורת על ההשקעות של מרקסטון - בעיקר מתחרים, שטענו כי היא משלמת מחירים גבוהים מדי שיפריעו לה להציג תשואה פנימית למשקיעים ביום המימוש. אלא שעד כה, אם לשפוט לפי שני אקזיטים (מימושי השקעות) שביצעה הקרן - המבקרים התבדו. את זרעים גדרה מימשה החברה ברווח הון של 43 מיליון דולר, שיצר תשואה של 83% על ההשקעה; דפי זהב מומשה ברווח הון של 38 מיליון דולר - תשואה של 69% על ההשקעה. בשני המקרים מדובר בתשואה מכובדת בעבור השקעה לטווח זמן של כשנתיים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

תרפיית מציאות מדומה: טיפול להתמודדות עם חרדה

בשיתוף zap doctors

גולדמן סאקס מחליט לוותר

את הרעש הגדול באמת עשתה מרקסטון כשהחליטה להיכנס לתחום הפיננסים. הקרן ביצעה את ההשקעה הגדולה ביותר שלה כשהסכימה לשלם כמעט מיליארד שקל על חברת קרנות הנאמנות פקן, שנרכשה מבנק הפועלים. במקביל היא החלה בהקמת פריזמה על בסיס השלד של בית השקעות קטן בשם סולומון.

בהמשך ביצעה הקרן רכישות נוספות בכ-1.1 מיליארד שקל, עד שהיו ברשותה קופות וקרנות המנהלות כ-60 מיליארד שקל. חלק מהמימון היה אמור להגיע מאילן בן דב ועמית ברגר, אלא שהם נסוגו מהעסקה ומרקסטון נאלצה להתמודד עמה לבד (ברגר עדיין מחזיק 5% בפריזמה).

עם הקמת פריזמה עורר לובש את זעם המשקיעים המוסדיים הישראלים. לטענתם, כאשר גייס מהם כסף למרקסטון הם לא הבינו כי הוא מתכוון להקים בית השקעות מתחרה. השבוע סיפר אחד מהם כי כשלובש החל בסבב המוסדיים הוא ציין כי מרקסטון תשקיע בחברות כלכלה ישנה וכלל לא הזכיר את האפשרות שיבוא יום והוא יקים מפלצת השקעות שתאיים עליהם. במרקסטון מסבירים שהאינטרס שלהם הוא השגת תשואה לבעלי המניות, וכי כאשר גויס הכסף ועדת בכר עוד לא היתה על הפרק - כך שהקמת בית השקעות כלל לא הובאה בחשבון.

מיד לאחר שפריזמה החל לפעול צצו הבעיות הראשונות. רוב הנכסים שניהל בית ההשקעות הגיעו משתי חברות קרנות שמרקסטון רכשה מבנק הפועלים - להק ופקן - אשר ניהלו בשיא 40 מיליארד שקל. ואולם שתי החברות החלו לאבד גובה מיד לאחר החתימה על ההסכם עם פריזמה ועוד לפני שעברו באופן רשמי לבעליהן החדשים.

הסיבה לכך היתה שמדובר במותגים חלשים אשר סיפקו במשך זמן רב ביצועים נחותים, ונשענו בכבדות על הקהל השבוי של בנק הפועלים. המחיר בגובה מיליארד שקל ששולם בעבור פקן התברר כגבוה ולא מוצדק. לזכותו של לובש ייאמר כי לאחר הקריסה בפקן הוא השיג מבנק הפועלים עסקה מצוינת על להק, שנרכשה תמורת 150 מיליון שקל בלבד. הדבר היה יכול לייצר לו נקודת זינוק חדשה - אבל זה לא קרה. כיום מנוהלים בקרנות של פריזמה 15 מיליארד שקל בלבד. הפדיונות מבית ההשקעות היו כה גדולים עד שבנק ההשקעות גולדמן סאקס, שהתעניין בהשקעה בחברה, נסוג.

מאז המשיך ההימור של לובש על הקרנות להתברר כקצת גדול מדי. למרות תחזיות ורודות, הענף נקלע בשנתיים האחרונות למיני-משבר. תעודות הסל תפסו גובה וגם תקופת העלאת הריבית גרמה לפדיונות כבדים. פריזמה אמנם הקים תחום של תעודות סל, אך לא הצליח להיהפך לשחקן משמעותי.

הכישלון בהכנסת משקיעים זרים משמעותיים לפריזמה נרשם לחובת לובש. המשקיע היחיד שהסכים להשקיע בחברה היה הפרופ' שלמה בן חיים, יזם היי-טק שפעל עד אז בתחום המכשור הרפואי. אם היה ערך מוסף כלשהו שלובש, לשעבר בנקאי השקעות בוול סטריט, היה יכול להביא לפריזמה - הרי שמדובר בגיוס משקיע זר משמעותי שיכניס כסף פנימה ויביא לבית ההשקעות ניחוח חשוב של חו"ל. אבל גם כאן הוא נכשל.

ותודה לפרופ' בן חיים

את הפדיונות העצומים בקרנות של פריזמה לא הצליחו לעצור גם הכוכבים שבית ההשקעות גייס ברעש גדול תמורת משכורות, בונוסים, ג'יפים וטייטלים שהקפיצו את רמת השכר בשוק ההון הישראלי בעשרות אחוזים. ההסבר לכסף הרב שהושקע בגיוס האנשים היה הגיוני: פריזמה נאלץ לחפות על כך שאין לו ותק או מוניטין והיה חייב להשיג את העובדים הטובים. ואולם ברור שפריזמה גייס גם אנשים לא נכונים ושילם להם כסף רב.

השיא היה בפרשת חרמון-תבור, שהפסידו 8% בחודש בגלל הימור חסר אחריות באופציות על שוק המניות. בפריזמה עוד ניסו להשקיט את העניין, אך העיתונות והממונה על שוק הון באוצר ידין ענתבי הבהירו כי הם מצפים להסברים - ובית ההשקעות הודיע על מינוי בודק חיצוני. בשבוע שעבר, יותר מחודש לאחר התפוצצות הפרשה, דיווח פריזמה על הממצאים: כשל ניהולי בכל הרמות .

כעת ניצב בית ההשקעות על פרשת דרכים, והשאלה הגדולה היא אם יצליח להתאושש מהמשבר שפקד אותו. כבר לא מדובר רק בקרנות. עכשיו עסוקים בפריזמה בבלימת מתקפת פדיונות גם מקופות הגמל, תחום יציב שמספק תזרים חיובי ארוך טווח ותזוזות מינוריות.

לובש הכריז בצעד חסר תקדים כי בית ההשקעות יפצה את העמיתים שסבלו בחודש ינואר מתשואה שלילית חריגה, בתקווה ששהפיצוי ישאיר אותם בפנים. בינתיים זה עובד.

הפיצוי צפוי להסתכם בעשרות מיליוני שקלים. בפריזמה מתכננים להגיש תביעת ביטוח נגד מנורה, כדי שזו תשפה אותם בעבור הנזק שגרמה לבית ההשקעות רשלנותו המקצועית של גביזון. ואולם אם פריזמה לא תזכה בתביעה היא תיאלץ להכניס את היד לכיס. במקרה כזה היא תסבול מהפסד משמעותי, שישתקף בדו"חות 2007. עם זאת, מאחר שהאירוע התרחש בינואר 2008, ייתכן כי בית ההשקעות ישייך את ההפסד לדו"חות הרבעון הראשון של 2008.

בכלל, לרואי החשבון שחותמים על דו"חות מרקסטון יש תפקיד לא פעוט בתשואה של פריזמה למשקיעים בקרן. יש להם גם השפעה רבה על היכולת של לובש, קס וברוידי להתחיל לחשוב על קרן מרקסטון 2 - הדבר היחיד כמעט שעליו חושב כל מי שמגייס קרן ראשונה.

באחרונה טענו בפריזמה כי הם יסיימו את 2007 עם רווח של כ-200 מיליון שקל לפני מס, הפחתות וריבית. ואולם נראה שלאחר הפחתות המוניטין והוצאות המימון (הוצאות הריבית של בית ההשקעות אמורות להגיע לכ-250 מיליון שקל נוכח העובדה שהוא מינף השקעה של כמיליארד שקל בכ-1.1 מיליארד שקל נוספים) לא יישאר לו רווח. יותר מכך: בהתחשב בכך שפריזמה ספג פדיונות גדולים מהקרנות שבניהולו, ייתכן כי היה עליו להפחית יותר מה-10% המקובלים, דבר שהיה עלול להעביר אותו להפסד נקי.

לו פריזמה היה חברה ציבורית זה לא היה עובר בשתיקה. שווי השוק של בית ההשקעות, שעד אמצע 2007 עוד חלם על הנפקה, היה נחתך בחדות - כפי שקרה למתחרים שלו בבורסה. הפדיונות הגדולים היו באים לידי ביטוי במחיר המניה.

לובש, קס וברוידי חייבים תודה להיותו של פריזמה חברה פרטית - ויותר מכך לבן חיים, שרכש 5% מבית ההשקעות לפי שווי של 1.22 מיליארד שקל. העסקה המפתיעה הזאת היתה בעלת משמעות גורלית לשלושת מייסדי הקרן, כיוון שבלי שיקולי הפחתות ושיקולים חשבונאיים אחרים מרקסטון תוכל להצמיד לפריזמה בדו"חות השנתיים שלה את השווי ששיקפה לו העסקה עם בן חיים. כך, היא תוכל להציג רווח למשקיעים.

מקורב למרקסטון העריך השבוע כי עסקת בן חיים יצרה לפריזמה רווח גדול על הנייר. לדבריו, יחד עם שני האקזיטים הנוספים שבהם הרוויחה הקרן כ-80 מיליון דולר היא יצרה למשקיעים בה תשואה של 30%-40%. מזה צריך להוריד דמי ניהול של כ-2% לשנה על הגיוס הכולל של 800 מיליון דולר - כלומר, דמי ניהול של כ-72 מיליון דולר, המקזזים כ-9% מהתשואה.

לו מרקסטון היתה מפחיתה את ההשקעה בפריזמה לפי כללי חשבונאות נוקשים המצב היה הרבה יותר חמור וייתכן אפילו שהיא היתה מוחקת את התשואה כולה. נוכח הביצועים האלה מעניין לדעת אם לובש, קס וברוידי, שהפליאו כל כך לגייס ב-2003, יצליחו להקים את קרן מרקסטון השנייה.

תגובת רחל תורג'מן: "כל ניסיון לקשור שכירת שירותיה של חברת ספארק ומנהליה, רחל תורג'מן ושמעון כהן, למכתבו של עמיר פרץ הנו ניסיון פסול ומשולל יסוד. במהלך שנות פעילותה המקצועית הכירה תורג'מן את כל בכירי המשק בישראל ואף פעלה מולם. אכן, רון לובש נמנה על אותם אנשי משק שהכירה במהלך השנים. לתגובתה צירפה תורג'מן ציטוטים של ראשי מרקסטון המשבחים את עבודתם מולה.

תגובת עמיר פרץ: "אין לפניה חשובה וחיובית זו של מר פרץ שנערכה לפני מספר שנים בתוקף תפקידו כיו"ר ההסתדרות, דבר וחצי דבר עם התקשרותה של פריזמה בשנת 2007 עם גב' רחל תורג'מן ועם מר שמעון כהן. ניסיון ליצור קשר שכזה הוא פסול וכוזב מיסודו ועולה כדי הוצאת לשון הרע חמורה".

התגובה של רון לובש

למה המינוי של דב קוטלר לא הצליח?

"בואו נהיה הוגנים. קוטלר הגיע לפריזמה כדי לבנות את החברה והיא צמחה מאפס ל-50 מיליארד שקל ומ-30 עובדים ל-300. בתקופה שבה הוא ניהל את פריזמה החברה ביצעה חמש רכישות ומימנה אותן בסיטואציה לא קלה".

ומה עם המינויים החדשים, כמו יובל גביש? הרי אין לו ניסיון בשוק ההון.

"עכשיו אנחנו צריכים לייצר ערך. בסיכום 2007 בחנו את הדברים, הסתכלנו על התוכניות והיכולות, והגענו למסקנה שהמיקוד האסטרטגי של בית השקעות גדול צריך להיות שונה מהמקובל כיום בשוק ההון. אנחנו צריכים לכוון לייצור ערך ראוי. חשבנו שמישהו אחר צריך להוליך את החברה - ובחרנו.

"השינוי הארגוני כרוך במבנה של שלושה סמנכ"לים ומנכ"ל. הסמנכ"לים צריכים להוליך את החברה והמנכ"ל צריך להנהיג אותה. בעולם שוק ההון, ניהול נטו הוא לא הפוקוס. אנחנו בתעשייה חדשה, שחורגת מגבולות שוק ההון. עולם ניהול הנכסים הוא שילוב של שוק הון עם ריטייל והמון לקוחות בק-אופיס, בקרה וכו'. בחרנו במבנה הזה מתוך הסתכלות על כל הפרמטרים.

"בצד הפרסונלי, נכון לתת למישהו ימי חסד כדי לצאת לדרך. גביש בא מעולם הבנקאות, הריטייל, המשכנתאות ושוק ההון. הוא פרסונה אחרת ואין לנו ספק שהוא האיש הנכון להוליך את פריזמה".

איך אתה מסביר את המינוי של שמעון כהן למנכ"ל הקופות של פריזמה?

"שוב אתם מתייחסים למה שאתם מכירים בשוק ההון ולא למה שצריך להיות. כל אנשי שוק ההון הציעו עצמם לתפקיד. חיפשתי ומצאתי מנהל צנוע, רציני ויציב שמכיר את התחום על בוריו".

האם לנוכח הפדיונות הגדולים בקרנות והצרות בקופות הגמל לא יהיה נכון להפחית בספרים כמה מאות מיליוני שקלים משוויה של פריזמה?

"יש רעש ויש אמת. הפדיונות היו בתוכנית העסקית, ופריזמה עומדת בתוכניות. תמיד יש הפתעות, אבל עם זאת החברה יציבה. יש לנו נכסים בשווי 50 מיליארד שקל. בניהול תיקים ותעודות סל יש צבירה, וסוף ינואר ופברואר נראה יציב. הפיצוי שהענקנו נועד לתת ביטחון - וזה עשה את שלו. אנחנו מקבלים מאות מיילים ומכתבים. האנשים מבולבלים אבל הם מקבלים ביטחון. בנוסף, בקופות לא מפחיתים כמו בקרנות, וועדה במס הכנסה שבוחנת את העניין עדיין לא סיימה את הדיונים שלה. כל העניין של מחיקות הוא לא רלוונטי".

כיצד סיימה מרקסטון את 2007?

"עשינו השקעות טובות. שורקים לנו בוז, אבל הכל ייבדק ביציאה. במקומות שבהם היו מכירות היה רווח משמעותי. מרקסטון השיגה ב-2006 תשואה חיובית וגם ב-2007 תהיה כזו. בפריזמה נכנס משקיע לפי שווי גבוה משמעותית מההשקעה שלנו. אמונה היא חלק מעולם ההשקעות.

"פרופ' בן חיים קנה 4.99% מפריזמה לפי שווי של 1.22 מיליארד שקל. הוא לא לקח חלק בסיכוני ההקמה ולכן שילם פרמיה של 10% מעל המחיר ששילם עמית ברגר. ברגר מחזיק בכ-5% מהחברה ויכול למכור בתשעת החודשים הקרובים את האחזקות שלו לפי שווי של 1.1 מיליארד שקל".

יש אמת בדיווחים על מתח בינך לבין שותפך אמיר קס?

"אנחנו שלושה שותפים והיחסים שלנו מצוינים. אנחנו דוגמה יחידה במינה לניהול משותף".

ההסתבכות של המשקיע הגדול של מרקסטון

אלן הבסי, שהיה במשך שנים החשב הכללי של עיריית ניו יורק ולאחר מכן של מדינת ניו יורק, נעלם בחודשים האחרונים מכותרות העיתונים בארה"ב. בעבר הופיע שמו של הבסי באופן קבוע בכותרות בקשר לחקירות ובדיקות חשבונאיות שניהל ולחיכוכיו עם ראשי העירייה והמדינה. כיום מוזכר שמו לעתים נדירות - וגם אז בקשר לשערוריות שונות שבהן הוא מעורב.

בין השאר נחקר החשד כי ג'ק צ'ארטייר, שהיה ראש לשכתו של הבסי, השיג מאחד מבכירי מרקסטון הלוואה בעבור ידידתו השחקנית פגי ליפטון. ב"לוס אנג'לס טיימס" פורסם כי ב-2006 סייע הבסי לאליוט ברוידי ממרקסטון לגייס כסף מקאלפרס, קרן הפנסיה של קליפורניה. לפני כן, אשתו של ברוידי היתה מהתורמות הגדולות של הבסי.

ה"ניו יורק סאן" דיווח כי הבסי עצמו השקיע 200 מיליון דולר במרקסטון באמצעות קרן הפנסיה של ניו יורק. הוא היה הנאמן היחיד של הקרן, ששוויה כ-145 מיליארד דולר. בדצמבר 2006 הודה הבסי בשימוש בלתי הולם בכספי ציבור, והתפטר מתפקידו כחשב הכללי של מדינת ניו יורק - תפקיד שאליו נבחר שבועות ספורים קודם לכן בפעם השנייה.

במעמד המשפיל שבו הודה באשמה ואישר כי לא ביצע את המעשים תחת השפעת אלכוהול או סמים אסורים, הסכים הבסי לשלם 50 דולר בעבור הוספת הדנ"א שלו למאגר הדנ"א של הפושעים שהורשעו בניו יורק. הוא נאלץ לשלם גם קנס של 5,000 דולר והחזר של 206 אלף דולר על הסכומים שהוציא מקופת המדינה. הסיבה? לפי הודאתו של הבסי, הנהג שאותו הצמיד לאשתו לא דאג רק לביטחונה האישי, כפי שטען בדיווח, אלא גם השקה עציצים, לקח אותה לקניות ואסף את הכביסה לניקוי יבש. הבסי אף הודה כי אם הפרשה לא היתה נחשפת, הוא לא היה מחזיר את הכספים.

ואולם בכך לא תמו החקירות. התובע הכללי של ניו יורק, אנדרו קואומו, החליט לבחון לעומק את תפקוד משרד החשב הכללי תחת ניהולו של הבסי. בצעד שנוי במחלוקת הוא החל להנפיק בספטמבר צווי זימון המסתמכים על חוק ההונאות של מדינת ניו יורק. משרד התובע הכללי מבקש לבחון אם קרן הפנסיה שבה שלט הבסי ביצעה עסקות עם מקורביו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully