השחיתות ברוסיה חוגגת; הכלכלן ויטלי ניישול: "זה לא שמערכת המשפט חלשה - היא פשוט אינה קיימת"

בתחילה הופיעו דוכני העץ, שבהם אפשר היה לקנות הכל - מוודקה עד גרביונים. ולדימיר בולנוב, יזם כבד גוף מניזני נובגורוד, בנה את הדוכנים האלה בסדנה שלו ב-1991. לאחר מכן הוא פתח את החנות הראשונה שלו והתחיל לייבא מוצרים - מקררים מבלרוס, מנדרינות מקפריסין. ב-1995 הוא כבר היה אדם עשיר, והתחיל להסתובב עם חליפת פשתן לבנה ועניבה אדומה - אבטיפוס לנובו רוסקי, המתעשר הרוסי החדש.



עלייתם של אנשי עסקים כגון בולנוב עשויה להיות ההישג הגדול ביותר של רוסיה - ואחת הסיבות לכך שכלכלתה צומחת ב-7% בשנה. ואולם אין לכך כל קשר לוולדימיר פוטין, שעזב השבוע את בית הנשיא. בולנוב אינו אוהד של פוטין. הוא מעדיף חופש על פני פחד ושחיתות. "הדברים היחידים שיעצרו אותי הם קליעים או תא בית סוהר", הוא אומר. עתידה של רוסיה עלול להיקבע לפי התחרות בין אנשים כמו בולנוב לבין מנגנוני המדינה.



אפילו מבקריו של פוטין התרשמו מהשינויים שהתרחשו ברוסיה בשנים האחרונות. המדינה, שרק לפני 10 שנים היתה על סף התמוטטות, מתפארת כעת בתמ"ג שנתי של 1.3 טריליון דולר ועתודות מטבע חוץ בשווי 480 מיליארד דולר. הצמיחה השנתית בהכנסות עולה בשיעור דו-ספרתי. התמ"ג לנפש עלה מפחות מ-2,000 דולר ב-1998 ל-9,000 דולר כיום, לפי שערי המטבע הנוכחיים.



הרוסים מטיילים וקונים הרבה יותר מאשר בעבר. המסעדות, קניוני הענק ושדות התעופה רוחשים פעילות, והרחובות עמוסים במכוניות מתוצרת חוץ. והעושר אינו קיים רק במוסקווה. כמעט בכל עיר יש כעת בית מלון איכותי, מסעדה איטלקית וחנות של הוגו בוס. פוטין מתגאה בכך וטוען כי זו תוצאה של תקופת שלטונו - ורומז כי הרוסים היו תומכים בדמיטרי מדוודב, יורשו הנבחר, גם לו הבחירות היו פתוחות והוגנות.



כשעיתונאים זרים שאלו אותו מדוע לא קמה לו תחרות פוליטית ומדוע מדוודב לא לקח חלק בעימותים הטלוויזיוניים השיב פוטין: "המשכורות כאן עולות ב-16%. זאת התשובה לשאלה שלכם".



האמת היא שכלכלת רוסיה החלה להתאושש 18 חודשים לפני שפוטין מונה לנשיא. להמשך השיפור תרמו שלושה גורמים: תחיית היזמות הפרטית, הזינוק במחירי הנפט והיציבות המקרו-כלכלית. רק את הגורם השלישי ניתן לייחס לפוטין. הכלכלה הרוסית תלויה כעת בנפט יותר מאי פעם, והדבר עלול לבלום את צמיחתה: האטה בכלכלה העולמית תביא לעצירת העלייה במחירי הנפט, ואולי אפילו לירידתם.



זלזול בזכויות הקניין

לפי פוטין, המדינה בקושי תיפקדה כשקיבל את השלטון מידי בוריס ילצין ב-2000. באחד מנאומיו הוא טען בלהט כי אלה ששלטו ברוסיה בשנות ה-90 "פעלו נגד המדינה והחברה, שירתו את האינטרסים של קבוצות האוליגרכים, ביזבזו את הקופה הציבורית, והובילו את רוסיה לעוני המוני ולשחיתות שעמה מתמודד השלטון עד עצם היום הזה".



למעשה, פוטין נכנס לתפקידו בתקופה נוחה באופן בלתי רגיל. משבר החוב ב-1998 והפיחות שבא אחריו שטפו את המערכת הפיננסית, הביאו להסרת ההגבלות על הרובל ויצרו הכרח במשמעת פיסקלית.



לאחר שרוב הכלכלה עברה לידיים פרטיות והפיקוח על המחירים הוסר, ההתאוששות היתה בלתי נמנעת. עד סוף 1999 רשמה רוסיה צמיחה של יותר מ-6% בשנה. ב-2000 זינקה הצמיחה ל-10% - שיעור שלא חזר על עצמו בשמונה השנים שחלפו מאז. באופן סמלי, ארבעה ימים לפני שנבחר פוטין לנשיא נפתחה חנות איקאה ראשונה במוסקווה.



עם זאת, חשוב לציין כי פוטין תרם רבות לחיזוק הצמיחה. ממשלתו פישטה את חוקי המיסוי והפחיתה מסים. הרפורמה בתקציב שיפרה את השקיפות והפסיקה את ההבטחות הבלתי מציאותיות של הממשלה בנוגע להוצאות. פוטין מינה לתפקיד יועצו הכלכלי כלכלן ליברלי, אנדריי אילריונוב, ואף הקשיב לדבריו.



רוסיה השתמשה ברוב רווחי הנפט באופן זהיר למדי: היא החזירה חובות, הגדילה את העתודות והפנתה כספים למימון סובסידיות. הממשלה אישרה בשנים האחרונות רפורמות רבות שהיו נהוגות בשנות ה-90, שבהן חקיקה לשיפור המערכת המשפטית וחיזוק כלכלת השוק החופשי במדינה. מאמציו הראשוניים של פוטין נושאים פירות גם כיום.



אז מה השתבש? אילריונוב, שעזב את תפקידו ב-2005, טוען כי נקודת המפנה היתה ההתקפה על יוקוס - חברת הנפט הגדולה ברוסיה - שהחלה באמצע 2003. פרשת יוקוס הסתיימה בקריסת החברה ופירוקה, ובמאסרו של המנכ"ל שלה, מיכאל חודורקובסקי. ואולם מעבר לתוצאותיה הישירות, הפרשה גם הכתיבה את המסלול הכלכלי והפוליטי של רוסיה.



ההתקפה על חודורקובסקי הוצגה כהתקפה על האוליגרכים. ואולם היא יצרה מעמד-על חדש, עשיר יותר וסמוי יותר, שהחל לקחת חלק משמעותי בכלכלת רוסיה. נתח המניות שיש לחברות ממשלתיות וחצי-ממשלתיות בחברות הנפט הוכפל. הצמיחה בתפוקות הנפט, שעלתה לפני פרשת יוקוס ב-9% בשנה, הואטה ל-1% בלבד בסוף 2007.



חמור מכך - פירוק יוקוס קטע את הניסיונות לחיזוק שלטון החוק. "זה לא שמערכת המשפט ברוסיה חלשה - היא פשוט אינה קיימת", אומר הכלכלן הרוסי ויטלי ניישול. "מערכת המשפט ברוסיה עוסקת בצדק כמו שמערכת המסחר בבריה"מ עסקה במסחר". לדבריו, גם תחת שלטונו של ילצין היתה המערכת מושחתת, אך אז היא לפחות היתה מנותקת מהקרמלין. תחת שלטונו של פוטין, השופטים חזרו להיות פקידים שחותמים על החלטות אדמיניסטרטיוויות מפוקפקות.



פירוק יוקוס והעברת הנכסים שלה לרוסנפט, חברת נפט בבעלות חצי-ממשלתית שהיו"ר שלה הוא אחד מסגניו של פוטין, הוכיחה כי ברוסיה אין הרבה משמעות לזכויות קניין. "אחרי יוקוס אף אחד אינו יכול להרגיש בטוח", אומר הבעלים של מפעל לייצור מדפים בקלוגה.



לדברי אילריונוב, פוטין הבטיח לחזק את תפקיד החוק, אך בפועל שולטת ברוסיה חבורת בריונים. לאחר פירוק יוקוס החלה סדרה של פשיטות בחסות המשטרה והשתלטויות של אוליגרכים חדשים על חברות פרטיות. המטרות כללו לא רק חברות מתחום הנפט והגז, אלא גם חברה לייצור טיטניום, מפעילת נמל תעופה ונדל"ן נחשק. בעיתון העסקים ודומוסטי נכתב כי הבעיה כה נפוצה, עד שבלתי אפשרי למנות את כל המקרים.



שחיתות בחסות הקרמלין



אנדריי שרונוב, רפורמטור ליברלי שעזב את משרד האוצר הרוסי בשנה שעברה, אומר כי לא העריך באופן נכון את ההשפעה שתהיה להחלטות הביורוקרטיות השרירותיות. "הפנינו עורף לתחרות הבריאה", הוא מודה. "המערכת מתגמלת את מי שנמצא קרוב לצלחת, לא את מי שעובד טוב יותר. קל יותר להכניס את המתחרים לכלא מאשר להתחרות אתם". אנשי עסקים מאשרים את דבריו ומספרים כי השחיתות נפוצה כיום יותר מאשר בשנות ה-90, ומגלגלת סכומים גדלים והולכים.



קיימים שני סוגים של שחיתות. מאחורי הראשון עומדים חברות ואנשים פרטיים, שמשחדים את פקידי הממשל כדי שיעצמו עין אל מול הפרות החוק. הדבר מאפשר לעסקים לעקוף את רשת החוקים הסותרים והמיושנים. "אם כולם היו פועלים לפי כל החוקים והתקנות ברוסיה, המדינה הייתה נתקעת", אומר ניישול. סוג השחיתות השני נובע ישירות מהקרמלין ומועיל לפקידי הממשל ולמקורביהם, שממהרים להיכנס לעולם העסקים. שני סוגי השחיתות פוגעים במדינה, אך הסוג השני זדוני יותר.



הבנק העולמי, ארגון השקיפות הבינלאומי, הפורום הכלכלי העולמי וארגון בית החופש עקבו בשנים האחרונות אחר ירידת קרנם של המוסדות הרוסיים. מהנתונים שנאספו עולה כי השחיתות ברוסיה משתווה כיום לזו שבמדינת טוגו באפריקה. למרות זאת, ההשקעות המקומיות והבינלאומיות ברוסיה ממשיכות לעלות, כמו גם דירוג האשראי של המדינה. סקר שנערך בשנה שעברה בקרב 106 חברות זרות הפועלות ברוסיה גילה כי 82% מהנשאלים היו מרוצים מאקלים ההשקעות. אנשי העסקים הרוסים אולי מתלוננים, אך ממשיכים להשקיע. בשנה שעברה עלו השקעות ההון בשיעור שיא של 21%.



פשיטה שערכה באחרונה משטרת המסים על חברה קטנה המוכרת חמצן נוזלי ממחישה את הפרדוקס. אנשי המס הגיעו זמן קצר לפני סוף השנה ודרשו תשלום של 205 אלף דולר בשל "אי-סדרים" בספרי החשבונות. בעלי החברה הפעילו כמה קשרים ובתום משא ומתן קצר סוכם כי ישלמו עשירית מהסכום. החברה שילמה ואנשי המס עזבו.



"זה לא היה נעים אבל גם לא היה נורא", אומר אחד הבעלים. "אנחנו מרוויחים בכל חודש 33 אלף דולר, אז השוחד היה בערך רק מחצית מכך. אם לא היינו משלמים אנשי המס עדיין היו כאן - והיינו נאלצים לשלם סכום גבוה יותר".



עם שולי רווח של 25%, חברת החמצן יכולה להרשות לעצמה לשלם מסים למספר גדל והולך של פקידים. "היעדר התחרות הפוליטית והיעדר חופש העיתונות יורגשו עם הזמן. ואולם לעת עתה יש מספיק פירות לחלק כדי שאנשים לא ישימו לב לכך", אומר כריסטופר גרנווייל, אנליסט מחברת המחקר טרסטד סורס.



המחיר האמיתי של המצב היא אובדן ההזדמנויות. צמיחה שנתית של 7% נשמעת טוב, אך ברוסיה יש פוטנציאל לצמיחה מהירה בהרבה. שיעורי הצמיחה באוקראינה וגיאורגיה - שתי חברות לשעבר בבריה"מ - עקפו בשנים האחרונות את שיעורי הצמיחה ברוסיה, אף שאין בהן נפט. אילו רוסיה היתה מקפידה על שלטון החוק, משתחררת מאחיזתם של מונופולים בלתי יעילים כמו ענקית הגז גזפרום ומגבשת אסטרטגיה ברורה, הצמיחה שלה בשנים האחרונות היתה עשויה להגיע למספרים דו-ספרתיים.



כלכלת רוסיה עדיין נשלטת על-ידי כמה חברות ענק, שכמעט כולן נוסדו עוד בעידן הסובייטי. עסקים בינוניים וקטנים תורמים פחות מ-15% לתמ"ג. עלות פתיחת עסק ברוסיה היא מהגבוהות בעולם - לכן אין זה מפליא כי הבנק העולמי מדווח שרק 5% מהחברות הפועלות במדינה הוקמו בעשר השנים האחרונות. בניגוד חד למצב בשנות ה-90, סקרים מראים כי מחצית מהצעירים ברוסיה שואפים לעבוד בממשלה במקום לפתוח עסק.



האקלים העסקי והביורוקרטיה ברוסיה גם מרתיעים את משקיעים פוטנציאלים. אף כי ההשקעות הישירות ברוסיה הוכפלו בשנה שעברה ל-27.8 מיליארד דולר, הן עדיין מהוות רק 2.2% מהתמ"ג - מחצית מהשיעור שהושג באוקראינה. מחצית מההשקעות הופנו לתחום המחצבים, ורק חלק מהן באמת הגיע ממשקיעים זרים (מקלטי מס ניצבים בראש טבלת המדינות שמשקיעות ברוסיה).



אינפלציה דו-ספרתית



הנתח של תעשיות הנפט והגז בתמ"ג של רוסיה גדל מ-12% ב-1999 ל-31.6% ב-2007 - כך עולה מנתוני המכון לניתוח כלכלי. המשאבים הטבעיים אחראים ל-80% מהיצוא מהמדינה. כמו סם חזק, כספי הנפט מסווים את הכאב שהסב הקרמלין לכלכלת רוסיה. ואולם המחלה לא נעלמה.



כדי להעריך את ההשפעה של מחירי הנפט על הכלכלה אפשר להשוות את צמיחת התמ"ג ברוסיה - כ-7% ב-2006 - לעליית המחירים בעולם. לדברי רורי מק'פרקואר מבנק ההשקעות גולדמן סאקס, במונחים דולריים צמחה כלכלת רוסיה בממוצע ב-27% בשנה - השיעור החד ביותר שנרשם בקרב הכלכלות הגדולות מאז 2000. זרימת כספי הנפט מניעה את הצריכה הפרטית, והופכת את רוסיה לשוק השישי בגודלו באירופה. ההכנסה הפנויה והמסחר הקמעוני צמחו בשיעור כפול מזה של התמ"ג.



ואולם הבעיה היא שרוסיה לא השכילה לתעל את רווחי הנפט לטובת התפוקה המקומית - כך אומר פיטר אבן, מנכ"ל בנק אלפא. היבוא צומח בקצב מהיר יותר מהייצור. התייקרות הרובל המהירה פוגעת ביצרנים הרוסים, וסחורות רבות מיוצרות באיכות נמוכה. בגלל סיבה זו מעוניינת אלג'יריה להחזיר 15 מטוסי סילון קרביים שרכשה מרוסיה.



הכלכלה, שאינה מסוגלת לתעל את רווחי תעשיית הנפט והגז, גם עומדת בפני התחממות יתר. בסוף 2007 עלתה האינפלציה במספרים דו-ספרתיים עקב זרימת ההון למדינה והרובל החזק. בשונה מההכנסות מנפט, שאותן ניתן לנתב בקלות לקרנות סובסידיה, את הכספים האלה קשה יותר לתעל.



"ברוב השווקים המתעוררים ההון הזר נכנס בעיקר כהשקעות ישירות. לרוסיה הוא מגיע בעיקר כהלוואות", אומר קיריל רוגוב מהמכון לשינויים כלכליים. לדבריו, המשקיעים מעדיפים בבירור להלוות כסף לחברות רוסיות - בייחוד אלה שנמצאות בשליטה ממשלתית.



היקף האג"ח הקונצרניות ברוסיה הוא 400 מיליארד דולר - נמוך רק במעט מהעתודות הזרות הרשמיות. לפי חלק מההערכות, כמחצית מהאג"ח נצברה על ידי חברות ובנקים ממשלתיים, כגון גזפרום ורוסנפט, במהלך ההשתלטות על עסקים פרטיים ורכישה של תחנות כוח לייצור חשמל. החברות לא הקצו משאבים לביסוס עסקי הליבה שלהן או להגברת התפוקה. האשראי הזול מבנקים זרים שימן את הקפיטליזם הרוסי ואת ההתרחבות שלו בעולם, אך המודל הכלכלי הזה תלוי ברווחי נפט ובמימון זול.



פקידי הממשל מנסים לשכנע את עצמם ואת אחרים שרוסיה היא אי של יציבות בתוך ים של קשיים כלכליים. ואולם ייגור גיידר, כלכלן ליברלי וראש ממשלה לשעבר, אומר שכלכלת רוסיה רגישה מאוד לתנודות בכלכלת העולם. כאשר נרשמת האטה כלכלית עולמית, מחירי הנפט והגז נוטים לצנוח - והכסף זורם אל מחוץ לכלכלות המתפתחות.



לאור מחירי הנפט הבלתי צפויים והאינפלציה הדו-ספרתית, נראה שאין הרבה היגיון בהוצאות מרובות. ואולם זה בדיוק מה שממשלת רוסיה עושה. לאחר שנים של משמעת פיסקלית, הוצאות התקציב בשנה שעברה עלו ב-20% במונחים ריאליים. בשמונה השנים האחרונות עלו הוצאות הממשלה ורשויות החוק בקצב כפול מזה של התמ"ג, ומספר הפקידים עלה מ-522 אלף ל-828.



הנהנים העיקריים מהעלייה בהוצאות בשנה שעברה היו חברות ממשלתיות חדשות - בהן כאלה שעוסקות בננו-טכנולוגיה והכנות לאולימפיאדת החורף שתתקיים ברוסיה ב-2014 - והפקידים החדשים, שדואגים בעיקר לעצמם. רוסיה מדורגת רביעית בעולם ביצירת מיליונרים חדשים. על השמשה של בנטלי חדשה ונוצצת, שחנתה באחרונה מחוץ למסעדה יוקרתית במוסקווה, הודבק אישור שמקשר את המכונית לבית המשפט העליון.



כמו בעולם השלישי



הפער בין העשירון העליון לעשירון התחתון ברוסיה גדל והולך. זה לא מפתיע, אך גם לא צודק. הרוסים התעלמו מכך עד עתה משום שההכנסה הממוצעת עולה. ואולם אם המגמה תתהפך, הם עלולים להתחיל לשאול שאלות קשות.



עתידה של רוסיה תלוי בגמישות של הממשלה. לדברי גיידר, אם חגיגת הנפט תיפסק והממשלה תמשיך לבזבז בקצב הנוכחי - העתודות של רוסיה יתכלו תוך שלוש שנים לכל היותר. האפשרות השנייה היא הגברת הליברליזציה בכלכלה, חיזוק זכויות הקניין ופירוק גזפרום. בהתחשב בהתנהלותו של פוטין בעבר ולאור הבטחתו כי ישמש ראש ממשלה תחת מדבדב, האפשרות השנייה נראית לא סבירה.



ואולם ייבגני גברילנקוב, כלכלן בכיר בטרויקה דיאלוג, אומר שהתנודות במאזן התשלומים נמצאות בראש מעייניהם של מנהיגי רוסיה. כרגע הם יכולים להרשות לעצמם להיות יהירים ואגרסיווים. אך אם מחיר הנפט יתייצב וזרימת ההון תיפסק, הקרמלין ייהפך אולי למקום ידידותי יותר. לאחר עשור של צמיחה, רוסיה עדיין נמצאת בדרך חזרה למקום שבו היתה לפני קריסת השלטון הסובייטי. דבר אחד בטוח: היא לא תגיע לשפע של העולם הראשון, כפי שהבטיחו פוטין ומדוודב, כל עוד מוסדותיה הציבוריים פועלים כמו בעולם השלישי. כדי להמשיך ולצמוח, עליה לפרק את המערכות פורעות החוק שיצר פוטין.