מנכ"ל כפר כישורית המעסיק בעלי מוגבלויות: "לכל אחד יש זכות להיות אדם פרודקטיווי"

כפר כישורית שבגליל נראה כשילוב בין אתר נופש לבין קיבוץ: מבנים צבועים בסגול, תכלת ואפור, שבילים מרוצפים בעץ, וצמחייה ירוקה מנוקדת בפרחים צהובים, ברושים ועצי זית.



המועדון של הכפר, שבו מתכנסים החברים לאחר שעות העבודה, עמוס בכורסאות רכות. המרפסת צופה אל גבעות מוריקות ועצי שקדיה פורחים, ועל המזנון מונח מגש עם עוגות וקפה.



ואולם כישורית הוא משהו אחר לגמרי: קהילה ייחודית בישראל ובעולם, שמעניקה לאנשים עם צרכים מיוחדים - החל ממחלות נפש, דרך אוטיזם וכלה בפיגור שכלי - בית, תעסוקה וכבוד עצמי, תוך שימוש בערכים הנשכחים של התנועה הקיבוצית וגם בחלק מאדמותיה.



בכפר מתגוררים כ-130 חברים, שעובדים בענפי תעשייה וחקלאות זעירה, ומגלים איך להגדיר את עצמם לפי יכולותיהם ולא דרך מחלתם. בהתאם לעקרונות הקיבוץ, כל אחד תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו.



כישורית הוקם ב-1998 על אדמות כישור, קיבוץ שננטש פעמים רבות וכעת חווה תחייה מחודשת, בין השאר בזכות הכפר. "הרעיון היה להקים קהילה קיבוצית, ולהשתמש בחלק הקהילתי כאמצעי טיפולי, כי לקהילה יש כוח מרפא", מספר מנכ"ל הכפר שוקי לוינגר, עובד סוציאלי במקצועו.



לוינגר הגה את כישורית ב-1994 עם יעל שילה, שמשמשת יו"ר מועצת המנהלים של הכפר. "לקח לנו ארבע שנים לשכנע את בעלי הקרקע לתת לנו להשתמש בה, אבל בסופו של דבר גם להמתנה כנראה היה תפקיד, כי בשנים האלה התגבשה התפישה שלנו", נזכר לוינגר.



התפישה של כישורית כוללת, קודם כל, אמונה בכוחם של החברים לנווט את חייהם בעזרת הדרכה והשגחה רפואית ופסיכיאטרית. "תפקידנו הוא לייצר אלטרנטיבות, כדי שכל שותף יוכל למצוא את זו שרלוונטית לו", מסביר לוינגר. "אנחנו מציעים דיור לזוגות ולבודדים או מגורים עצמאיים בכרמיאל, ואפשרויות תעסוקה שונות".



החופש, מספר לוינגר, קשה לפעמים דווקא לאנשי הצוות, שצריכים לשאול את החברים מה הם רוצים במקום להחליט מה טוב בעבורם. "מאוד קשה לדעת מה המינון הנכון של החופש", הוא אומר. "אנחנו מרפים לאט לאט ובהדרגה. יכול להיות שבעוד חמש שנים נגיע למסקנה שזה יותר מדי".



חולבים ובונים







כיאה ליישוב שצמח על ערכי תנועת העבודה, התעסוקה היא הדבר החשוב ביותר בכפר. "לכל אחד מהתושבים יש זכות להיות אדם פרודוקטיווי", אומר לוינגר. "זה משייך אותם לקהילה, מעלה את הדימוי העצמי שלהם, מביא אותם למיינסטרים. זה גם עניין של יוקרה חברתית. לא קבענו שחייבים ללכת לעבודה, אבל 99% מהחברים הולכים כל יום, אפילו אם לא יצליחו לעבוד הרבה".



כיום הכפר ממומן מתרומות ומתקציבים ממשלתיים. למרות הבסיס הקיבוצי, השאיפות קפיטליסטיות לגמרי: "באמצע שנות ה-70 אנשים עם צרכים מיוחדים עשו עבודה שולית", מספר לוינגר. "אנחנו אמרנו שכל ענף ייצור חייב קודם כל להגיע לאיזון, ואז לשאת את עצמו מבחינה כלכלית. אני מרגיש שאנחנו מסודרים למשך השנים הבאות, אבל מה יהיה בעוד עשר שנים? מדיניות רווחה היא דבר משתנה. אני לא רוצה להיות תלוי רק בה".



הכפר מתמחה בתחומים מגוונים. יש בו דיר עזים אורגני, שמייצר כ-180 אלף ליטר חלב בשנה, ומספק חלב עזים ליצרן המזון האורגני הרדוף. בנוסף, נמצא בו מפעל צעצועץ, שמייצר חיות, מטוסים ומכוניות מעץ, כולם צבועים בצבעים פסטליים.



הצעצועים נמכרים ב-120 נקודות בישראל (בהן החנויות דיאדה בתל אביב והרמוני בירושלים) ובאתר www.kishorit.org. הם הגיעו גם להיכלי שופינג נחשקים בארה"ב, דוגמת בייבי גאפ וחנות הצעצועים הניו יורקית FAO Schwartz.



אג'נדה אקולוגית



בכישורית שמים דגש על ייצור אקולוגי, כמו שימוש בעצים מיערות שבהם ננטע עץ חדש על כל אחד שנגדע ובצבעים לא רעילים. מנהלת פיתוח המשאבים והשיווק של הכפר, דיטה קול-רימן, מסבירה כי "יותר ויותר מחקרים מוכיחים שזיהום סביבתי גורם להולדת תינוקות עם בעיות. מכיוון ששילמנו מחיר כבד, אנחנו מקפידים על עקרונות סביבתיים בייצור שלנו".



המוצרים מיועדים לקהל שמוכן לשלם עוד כמה שקלים בעבור סוס עץ נאה אם מובטח לו שלא יוצר בסין ואין בו חומרים רעילים. אם יש מאחוריו גם סיפור מחמם לב, מה טוב. "רצינו לשנות את הדימוי של אנשים בעלי צרכים מיוחדים", אומר לוינגר. "חיפשנו מוצרים עם דימוי גבוה מאוד. אנחנו רוצים להתחרות בשוק ולמצב את עצמנו, להוכיח לחברים שהמוצר שלהם יכול להתחרות במוצר אמריקאי".



גם הצד הפילנתרופי מותאם לרוח הזמן: במקום לתרום לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, הנדבנים משקיעים במיזם ייחודי שמאפשר להם לחיות בכבוד. "יהודי בריטי בשם דוד גריידל אמר לנו: 'אני לא רוצה לתת תרומה, אלא ללמד אתכם לנהל דיר'. הוא קיבל דו"חות כספיים בכל רבעון, והחליט על מכירה וקנייה של עזים. הוא יעזוב כשהדיר יהיה מאוזן", מספר לוינגר.



בתוכנית: כפר ערבי



מפעל הצעצועים של כישורית, כמו שאר המסגרות בכפר, נתקל תדיר בבעיות שאינן מאפיינות עסקים רגילים. "עניין הבטיחות יותר מאתגר אצלנו, ולכן המכונות בנויות באופן בטיחותי יותר מהרגיל", אומר עוזי ניסים, מנהל המפעל. "תהליך ההכשרה ארוך, ובמקרים מסוימים צריך לוודא כל בוקר שהעובדים לא שכחו את העבודה. רמת המורכבות של המשימה מותאמת ליכולתו של החבר".



במחלקה לתקשורת מתכנסים ארבעה מתושבי הכפר כדי לספר על ההתנסות שלהם. יוחי בייט, נציג הכפר במועצה האזורית משגב, מוודא מדי פעם שהחברים אינם אומרים דברים שיצטערו עליהם אחר-כך. הם נכוו בעבר, הוא מסביר, מכתבות טלוויזיה שהדגישו את הפן הסנסציוני והיו מביכות מבחינתם, דבר שהיה תמריץ להקמת המחלקה לתקשורת. "לא כל אחד פה יודע שזכותו של עיתונאי לחשוף ולשאול, אבל חובתך לעמוד על שלך ולהגיד מה שאתה רוצה", מסביר בייט.



גלעד רייטמן, שעובד כמפיק, סאונדמן ומחסנאי, גר עם חברה מהכפר שאתה הוא יוצא חמש שנים ומחכה לאישור להתחתן בקיץ. הוא וחברתו שירי עדיין לא החליטו אם החתונה תהיה דתית או אזרחית. "לשירי מאד קורץ לגור בכרמיאל, אז אנחנו מדברים על זה", הוא מספר.



למיכל טל יש חבר חדש, אבל היא לא מספרת עליו הרבה. "אני אוהבת את הנוף מסביב ואת האווירה, יש פה חברה שתומכת בי ואוהבת אותי, ואנשים חמים שאוהבים לעזור", היא אומרת. "מצאתי את מקומי, ועכשיו עם החבר החדש הכל יותר טוב משהיה קודם". אלעד קורן קשור מאוד להוריו וקצת הפחיד אותו לעבור לכפר, "אבל התרגלתי וראיתי שכישורית הוא הבית שלי. גם אצל ההורים זה בית וגם פה".



העולם שבחוץ מתגנב לשיחה רק כשרייטמן מספר כי עיריית כרמיאל אינה מאפשרת לחברים להתנדב למשמר האזרחי ביישוב, למרות רצונם. "עד היום אנחנו מנסים, אבל כרמיאל לא מקבלת אותנו", מאשר בייט.



סנ"צ אפי פרטוק, מפקד תחנת המשטרה בכרמיאל, מסר בתגובה כי "מי שמתנדב למשטרה צריך להיות מסוגל לבצע סוגים שונים של פעילות, וחלק מהתפקידים כוללים עימות עם עבריינים, אימון בנשק וכו'. מאוד רצינו לקלוט את חברי כישורית, ולפני שלוש שנים ערכנו בדיקה מעמיקה לאיזה תפקידים הם יכולים להתאים. כבר אז התקבלה החלטה שהם לא עומדים בקריטריונים. זו בעיה אמיתית, מאוד איכפת לי ועצוב לי שזה לא מתאפשר".



כישורית נמצא כיום בתפוסה מלאה, והחברים שמתקבלים אליו מוזמנים להישאר בו כל חייהם. בכפר פועל גם בית ספר דמוקרטי, שמיועד לבני נוער עם בעיות נפשיות. "עניין בית הספר הוא באמת נס", אומר לוינגר. "יוסי שריד היה כאן בסיור ביומו האחרון כשר החינוך, ולמחרת קיבלנו את האישור להקמתו. משרד החינוך משקיע מאוד בבית הספר, וזה לא מובן מאליו בעינינו".



בכישורית מתכננים להקים בשטחם כפר ערבי בשם אל-מנארה (המגדלור), שיפעל לאורם של אותם עקרונות. "במלחמת לבנון השנייה, כשישבנו במקלטים, העובדים הערבים באו לשבת אתנו", נזכר לוינגר. "כשנגמרה המלחמה שאלנו אותם - האם חברים ערבים יכולים לגור בכישורית? הם ענו לנו - למה שנדבר עברית ונחגוג חגים יהודיים? יהודים וערבים יעבדו יחד ויקיימו פעילויות משותפות, אבל מידת החיכוך תיקבע על-ידי שתי הקהילות".