מפולת בשווקים

את האמירה המפורסמת - אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אז זה כנראה ברווז - אפשר ליישם גם על שוקי ההון בימים אלה. משמע, אם זה מריח כמו מפולת, ונשמע כמו מפולת, אז זה כנראה מה שזה - מפולת בשווקים.

זה לא כל כך חשוב מה מקורותיה של המפולת הזו. זה לא משנה שזוהי מפולת פיננסית מסובכת ומורכבת, שרק מעטים מבינים את התהליכים המתחוללים בה לעומקם. זה גם לא מנחם שהנפגעים העיקריים מהמפולת הזו הם עשירי וול סטריט, הברוקרים המחויטים והמעונבים היטב. אפילו העובדה שהמפולת הזו היא כולה תוצרת חו"ל, ושישראל היא רק שחקנית משנית בה, אין בה כדי לעלות או להוריד. מדינת ישראל הצטרפה כבר לפני 20 שנה לעגלת הגלובליזציה, ומאז היא צריכה לשאת במחיר הגלובליזיציה לטוב ולרע. השנה, מחירה של הגלובליזציה צפוי להיות יקר במיוחד.

זה לא כל כך חשוב מהן סיבותיה של המפולת, מה שחשוב הוא שביום חמישי התחוור סופית כי ישראל לא תוכל להימלט מהשפעותיה. בנק הפועלים הבהיר זאת, כאשר דיווח על מחיקות עתק בהשקעותיו בסאבפריים, ובכך חשף כי הבנקים בישראל לא הצליחו להימלט מהמשבר העולמי. גם המסחר בשקל הבהיר זאת, כאשר הקריסה המהירה של הדולר ביחס לשקל הבהירה כי הכלכלה הישראלית מוטת היצוא עתידה לספוג מכה קשה לרווחיותה, ואילצה אפילו את בנק ישראל להתערב במסחר.

בנק ישראל זיהה ביום חמישי האחרון את אותו מאפיין בולט של מפולת - בהלה שמשתלטת והולכת על המסחר, ומאכלת כל חלקה טובה של מתינות ושיקול דעת. ההתערבות של בנק ישראל נועדה, קודם כל, לעקר את הבהלה ולהחזיר מעט ביטחון לשווקים. אפשר רק להחזיק אצבעות כי המהלך אכן הצליח, משום שהמשך ירידות השערים החדות בשוק המניות אתמול אינו משרה ביטחון בכך.

מפולת היא מפולת, והיא קודם כל תקופה שבה הפחד מדבר, ולא ההיגיון. כאשר גם אחד מבנקי ההשקעות הגדולים ביותר בעולם, בר סטרנס, עומד בסכנה של קריסה - המשקיעים מאבדים את אמונם אפילו בהשקעות המקובלות ביותר. כשאחד מבנקי ההשקעות הגדולים בעולם מגיע לסכנת קריסה כשדירוג האשראי שלו עדיין גבוה יחסית, המשקיעים מאבדים את אמונם בחברות דירוג האשראי - ומשבר האמון הזה יקשה מאוד על השווקים הגלובליים להתאושש.

אל מול השחיקה בכמה מאמונות היסוד הבסיסית ביותר של השווקים העולמיים, ספק אם יש למשקיע הישראלי תשובות מה עומד לקרות, מתי ואיך. העובדה שהמשקיע האמריקאי מבולבל יותר ממנו, כנראה שלא תסייע לו הרבה.

אז מה עושים? הנועזים יאמרו כי הזמן לקנות הוא כאשר הדם זורם ברחובות. כמה מהמשקיעים המוסדיים הגדולים בישראל אכן נוקטים בגישה הזו, והחלו מנצלים את הימים האחרונים כדי לרכוש מניות. מעודד לראות את המשקיעים המוסדיים פועלים בניגוד לזרם, אבל איש אינו יכול לתקוע כף כי התעוזה שלהם אכן נכונה בתבונה - במיוחד כשמקור הבעיות הוא כלל אינו מבית, כי אם מחו"ל.

לכן, בעבור מרבית המשקיעים התעוזה הזו היא כנראה מרחיקת לכת. ייטב למשקיעים אלה אם ישננו את כללי היסוד של השקעה צרכנית נבונה בשוק ההון - השקעה במניות צריכה תמיד להיעשות רק לטווח הארוך. בטווח הארוך מרבית המפולות מתגמדות ונעלמות, והיופי בכלל הזה שהוא משחרר את המחזיק בו מהצורך לקבל החלטות חפוזות.

מי שמונע רק משיקולי השקעה לטווח הארוך, יכול בטווח הקצר להרשות לעצמו "להיכנס לבונקר" ולהימנע מקבלת החלטות של למכור או לקנות. בדיעבד, זאת כמעט תמיד תתברר כהחלטה הכי נכונה.