הפרדוקס של אמריקה

הורדת הריבית אמנם מחויבת המציאות, אך היא מכניסה את הבנק הפדרלי למצב קשה ביותר. מצד אחד, יש מיתון ומשבר פיננסי שמחייבים את המרצת הכלכלה והשווקים, מצד שני, הריבית הנמוכה היתה זו שיצרה את המשבר הפיננסי מלכתחילה, שכן היא הציפה את העולם בנזילות שסיחררה את ראשו. לדילמה של הבנק הפדרלי בין מניעת משבר למתן תמריץ להתנהגות לא אחראית קוראים סיכון מוסרי.

הורדת הריבית לא תשיב את השוק מהר כל כך למצב של נזילות-יתר. אינדיקציה לכך היא העובדה שהריבית הבין בנקאית, הנקבעת בשוק חופשי, עלתה ביום שני אף שהבנק הפדרלי הוריד את הריבית על האשראי שהוא מעניק לבנקים (ריבית הדיסקאונט). עליית הריבית המסחרית אותתה שהשוק איבד את האמון שלו ביכולת של הרשויות לייצב את המערכת הפיננסית, וחושש יותר מהסיכון שבמתן אשראי במצב הכלכלי הנוכחי.

אבל אפילו הסיכון המוסרי שבהחזרת השוק למצב שבו כסף זול זמין יותר בטל בשבעים לעומת הסיכון הטמון בריבית נמוכה לדולר ולבריחה האינפלציונית. הורדת הריבית מערערת באופן יסודי את מעמדו של הדולר מול מטבעות אחרים, שעליהם ניתנת ריבית גבוהה יותר. וגם ככה הדולר נמצא בצניחה חופשית מול היורו, הפרנק והמטבעות של הכלכלות המתעוררות. למעשה, הדולר נופל חזק אפילו מול הין, שנושא ריבית אפסית - מה שמראה שגם במטבע איבדו המשקיעים אמון.

אם הבנק המרכזי של ארה"ב יצליח לשכנע את המשקיעים הגלובליים שהוא יכול לייצב את המערכת הפיננסית, הדבר עשוי להוביל למצב פרדוקסלי שבו הדולר מתחזק בעקבות הורדת הריבית. אך ניחוש מושכל יותר יהיה שבימים ובשבועות הקרובים כל מהלך סיוע לשוק ייתפס כהודאה באשמה וכסיבה לבהלה. בטווח הבינוני יצטרך הבנק הפדרלי לשלם את המחיר על כך שאין ביכולתו להילחם בו-בזמן במיתון ובאינפלציה. הצרכנים, כמובן, ישלמו מחיר לא פחות כבד.