בית המשפט חייב את אתר nrg לחשוף פרטי טובקיסט שהשמיץ באתר

אתר האינטרנט nrg של הוצאת מעריב יאלץ לחשוף כתובת אינטרנט (Internet Protokol) של טוקבקיסט שכתב טוקבק פוגעני באתר. כך קבע היום בית משפט המחוזי בתל אביב במסגרת בקשה לחשיפת הפרטים שהגישה חברת מזמור הפקות נגד האתר.



ביולי 2007 פירסם האתר הודעת הבהרה, בזו הלשון: "ב-30 ביולי 2006 פורסם טוקבק מאת 'יודע דבר' בתגובה לכתבה שפורסמה באתר תחת הכותרת 'תלה את הנעליים', אשר התייחס למזמור הפקות בע"מ. מובהר בזאת כי האתר אינו עומד מאחורי טוקבק זה וככל שהיה בו כדי לפגוע במזמור הפקות בע"מ, צר לנו על כך". כפי שפורסם בשעתו ב-TheMarker, מדובר ככל הידוע בפעם ראשונה בה אתר אינטרנט הכיר באחריות מסוימת מצידו לעצם פרסום הטוקבק.



מדובר בטוקבק שפורסם בעקבות כתבה שהופיעה באתר, שבה דווח על פרישתו של סמנכ"ל התפעול של ערוץ הספורט. במסגרת התגובות, הופיע טוקבק אנונימי שבו הואשם הסמנכ"ל בהעברת עבודות לחברת מזמור הפקות בזמן שהוא בעל אחוזים בחברה. "הוא מוציא כאילו לעצמו את העבודות ונהנה מהרווחים", נכתב בטוקבק. בעקבות זאת, הגישה מזמור הפקות תביעה על סך חצי מיליון שקל נגד הוצאת מעריב, המפעילה את האתר. בתביעה טענה החברה כי מעריב התרשל בכך שלא בדק כנדרש את תוכן הביקורות שפורסמו באתר וכי יש לראות את הפרסום בחומרה יתרה בשל כך שהדבר קרה חרף העובדה שמעריב מפעיל מערכת סינון ובקרה שמטרתה לסנן פרסומים לא לגיטימיים באתר.



במסגרת הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, הסכים מעריב לפרסם באתרו את הודעת ההבהרה ובמקביל לכך הוסכם על דחיית התביעה.



ואולם, בדצמבר 2007 הגישה החברה לבית המשפט בקשה להורות לאתר לחשוף את כתובת האינטרנט של הטוקבקיסט וכן פרטים נוספים כגון ספק האינטרנט שבו הוא משתמש, שם ושם משפחה, כתובת ותיבת דואר אלקטרוני שלו, כדי להגיש נגדו תביעת לשון הרע. לטענת החברה, המיוצגת על ידי עו"ד דן חי, הטוקבק גרם לחברה נזק רב שבגינו היא מתכוונת לדרוש מהטוקבקיסט פיצוי. לטענתה, היא עשתה כל שידה משגת "על כדי לאתר את כתובת המשתמש וכן ליידע את הטוקבקיסט בדבר פועלו הנלוז". עוד לטענתה, למרות ההליכים בין הצדדים, מתעקש מעריב שלא למסור את פרטי הטוקבקיסט אלא באמצעות צו של בית משפט.



השופטת דרורה פלפל קיבלה את הבקשה. לאחר שסקרה את הפסיקה בתחום, קבעה השופטת כי בפסיקה משתקפות שתי מגמות עיקריות ושונות: האחת, העולה מפסיקתה של השופטת מיכל אגמון-גונן בעניין פלונית נגד בזק בינלאומי, לפיה יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי במקרה שתוכן הפרסום יכול להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. השנייה, העולה מפסיקתו של השופט יצחק עמיר בפרשת רמי מור נגד ynet, לפיה די להראות כי למבקש עומדת זכות תביעה כנגד המפרסם לו זהותו היתה ידועה וכי יתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף" כדי לאפשר את הגילוי, הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי.



לאחר סקירת הפסיקה והצעת חוק מסחר אלקטרוני העוסקת בנושא, קבעה השופטת כי בית המשפט יתערב ויורה לגלות את שם מפיץ המידע כאשר נעשה שימוש לרעה באנונימיות ברשת, שימוש המהווה לכאורה על פניו עוולה בנזיקין, ולא רק מקום בו קיים חשש ממשי לביצועה של עבירה פלילית.



בנסיבות המקרה, קבעה השופטת כי הדברים שנאמרו בטוקבק נוגעים ישירות למקור פרנסתה של החברה, הם פורסמו באתר אינטרנט ידוע ומוכר בציבור הרחב, בעל חשיפה רחבה, ונאמרו באופן רהוט, מנומק ונחרץ החורג מהבעת דעה. לכן לדעתה, קיימת לחברה עילת תביעה לכאורה לפי חוק איסור לשון הרע לו היתה זהות הכותב ידועה לה. לפיכך, הורתה השופטת לאתר לחשוף בפני החברה תוך 30 יום את זהותו וכתובת ה-IP של הטוקבקיסט המכונה"יודע דבר".



(הפ 1244/07)