וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עושה מיליונים מ"תורת המשחקים"

אפרת נוימן

21.3.2008 / 10:10

כילד בקיבוץ, יאיר טאומן לא למד מתמטיקה. היום הוא פרופסור בתחום, שעשה הרבה מאוד כסף מהשקעות שלא משאירות מקום לאינטואיציה

הקזינו באתר הנופש לייק טאהו, בגבול שבין קליפורניה לנוואדה, היה עמוס מבקרים באחד הערבים של קיץ 1981. חלק מהאנשים הצטופפו ליד מכונות המזל בתקווה לשלשה המיוחלת, והמתוחכמים יותר ניסו את מזלם במשחקי הרולטה והבלק ג'ק. ליד אחד מהשולחנות ישב יאיר טאומן, שהתגורר באותה תקופה בארה"ב ונהג לנסות מדי פעם את מזלו בקזינו.

חבטה קלה על הכתף הבהירה לטאומן שיש בעיה. הוא הסתובב וראה שוטר גדל גוף שהסתכל עליו במבט של "מצאתי את החונק מבוסטון". טאומן החוויר. השוטר סימן לו לבוא אתו, הכניס אותו לחדר צדדי ואיים עליו: "אם עוד פעם תיכנס לקזינו - תיעצר". כשטאומן שאל מדוע, ענה לו השוטר שהקזינו עוסק בהגרלות, אך בעבור שחקן מקצועי כמוהו כבר לא מדובר בהגרלה.

הקזינו טעה. טאומן אינו שחקן בלק ג'ק מקצועי, אלא פרופ' למתימטיקה ומומחה לתורת המשחקים שאוהב לחשוב "אסטרטגית" בכל מצב בחיים. הוא תמיד אהב לשחק בלק ג'ק, ובמשך השנים השתמש בכמה טכניקות שקשורות בהיגיון ואסטרטגיה במשחק. "בלק ג'ק הוא המשחק היחיד שאפשר לעשות בו כסף בקזינו", מספר טאומן, "אבל אחרי שזרקו אותי מקזינו נוסף אני כבר לא מתקרב לשולחנות ההימורים".

הגירוש מאולמות ההימורים לא היה נורא כל-כך מבחינתו, מפני שהוא מצא דרכים אחרות להרוויח כסף מחוץ לעולם האקדמיה. לאורך השנים הוא בחן יותר מ-50 חברות והשקיע לפחות ב-15, ובהן חברות ההיי-טק הישראליות הנסחרות בוול סטריט רדקום, ריט, סיליקום, רדוויז'ן וסרגון.

שתי ההשקעות המוצלחות שלו היו בחברת גלילאו - שנמכרה לחברת מארוול האמריקאית לפני שמונה שנים בעסקת מניות תמורת 2.7 מיליארד דולר - וההשקעה הטרייה יותר בחברת האינטרנט הבריטית QXL, שמכירתה במזומן הושלמה החודש בהצלחה גדולה. QXL נמכרה לנאספרס הדרום אפריקאית תמורת 1.9 מיליארד דולר, וקבוצת המשקיעים הישראלים שאותה הוביל טאומן רשמה רווח של 300 מיליון דולר. טאומן עצמו גרף מיליוני דולרים.

לאנשי תורת המשחקים יש שיטת השקעות ייחודית? אתם מצליחים יותר מאחרים?

"אין נוסחה שאומרת אם כדאי להשקיע או לא. זו חשיבה עקבית שמשלבת ניתוח אסטרטגי של המצב עם הסתברויות. רוב האנשים עושים את זה באינטואיציה, אבל אנחנו מחשבים הסתברויות, בוחנים את הסיכונים בצורה עמוקה ומקבלים החלטות. ולא תמיד זה מצליח".

אסטרטגיה במקום אינטואיציה

תורת המשחקים עוסקת בניתוח מצבי קונפליקט בעזרת מודלים מתמטיים. התורה מנסה לבחון ולנבא כיצד יפעל שחקן רציונלי במצבים שונים, על סמך תחזיותיו לגבי דרך הפעולה של השחקנים האחרים במשחק. החשיבה היא אסטרטגית - השחקן לא חושב רק על הצעדים שעליו לעשות, אלא בודק גם מה יעשה הצד השני במשחק.

המודלים של תורת המשחקים יכולים לסייע לאנשי עסקים, למנהלים, לפוליטיקאים ולכל מי שצריך לקבל החלטות במצב מורכב, שבו לצעדים של המעורבים האחרים באותו אירוע יש השפעה על התוצאות הסופיות. לתיאוריה יש השלכות ויישומים על תחומים רבים, בהם כלכלה, מכרזים, פוליטיקה, מאבקים בין מדינות ויחסי עבודה.

ועדת פרס נובל, שבחרה ב-2005 להעניק את הפרס בתחום הכלכלה לפרופסורים ישראל אומן מישראל ותומס שלינג ממרילנד, אף הדגישה בנימוקיה כי המחקרים של השניים עשויים לסייע בפתרון קונפליקטים במסחר ועסקים ולמנוע מלחמות בעתיד.

טאומן הוא דוגמה בולטת לחיבור מוצלח בין העולם התיאורטי לבין העולם האמיתי. "לאנשי תורת המשחקים יש מחשבה סיסטמטית, יעילה ומדויקת. כצעד ראשון הם שואלים מי המתחרים ומה היכולות שלהם", הוא מסביר. כשטאומן מדבר על אנשים שחקרו את התחום ורשמו הצלחה עסקית, הוא מזכיר את פרופ' רן סמורודינסקי מהטכניון שמכר באחרונה יחד עם שותפיו את הסטארט-אפ ידעת תמורת עשרות מיליוני דולרים, ואת פרופ' יואב שוהם מסטנפורד, שמכר לפני שמונה שנים את חברת טריידינג דיינמיקס תמורת 460 מיליון דולר.

אולי הם הצליחו כי הם אנשים חכמים שהיה להם גם קצת מזל?

"אני סבור כי העובדה שהם חושבים אסטרטגית היא משמעותית - אין שליפה אלא ניתוח של מרחב האסטרטגיות והשחקנים: מה המטרה של כל אחד, מה האסטרטגיה ומה פונקציית המטרה - כלומר, מה מניע כל אחד. האסטרטגיה היא של מחשבה קדימה, והיא מביאה בחשבון את כל השחקנים".

מהקיבוץ לאוניברסיטת ניו יורק

כשהיה ילד בקיבוץ נגבה טאומן בכלל לא היה בטוח שהוא רוצה ללמוד באוניברסיטה, אבל ידע שאם ילמד, יבחר במתימטיקה. הרצון שלו התחזק בגיל 15, כשייצג את הקיבוץ הארצי באליפות השחמט הישראלית לנוער, והכיר את אברהם נוימן (המכונה מרל'ה), שייצג בטורניר את רמת גן.

"כשפגשתי את מרל'ה הוא ידע הרבה יותר מתימטיקה ממני, כי אצלנו בקיבוץ לא למדו מתימטיקה", משחזר טאומן. "היינו שבועיים יחד באליפות, דיברנו על מתימטיקה ופתרנו שאלות בגיאומטריה. אם לא הייתי פותר בעיה, לא אכלתי ולא שתיתי כמה ימים. החשיבה הלוגית משכה אותי". בהמשך עשו טאומן ומרל'ה מסלול דומה, שכלל שלושה תארים במתימטיקה באוניברסיטה העברית והתמחות בתורת המשחקים אצל פרופ' ישראל אומן, ועד היום הם חברים טובים.

לפני 30 שנה, לאחר שסיים את לימודי הדוקטורט, הבין טאומן שקשה לחיות ממשכורת של מרצה בישראל. ב-1980, לאחר שעבד שנה על פוסט דוקטורט בבלגיה, הוא נסע עם המשפחה לשיקאגו, שם לימד שלוש שנים בבית הספר למינהל עסקים קלוג באוניברסיטת נורת'ווסטרן.

אחרי שחזר לישראל, לפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, הוא המשיך ללמד במשך 10 שבועות בשנה באוניברסיטה של אוהיו. בהמשך עבר לאוניברסיטה של מדינת ניו יורק (State University), שם הוא מרכז ומנהל את הכינוסים הבינלאומיים הגדולים ביותר בעולם בתורת המשחקים, ושוהה בכל שנה במשך סמסטר אחד.

טאומן מספר על האירוע שגרם לו לשוב לישראל, לפחות חלקית: "כשגרנו בשיקאגו, הבת הגדולה שלי, שהיתה בת שבע, הביאה חברה שהסתכלה על הבת הקטנה שהיתה בת חודשיים ואמרה: 'היא כל כך חמודה. לא ייאמן שהיא יהודייה'. תמיד היו לי ספקות לגבי החיים בארה"ב, אבל המקרה הזה טילטל אותי. הדרך שלי היא לגור כאן ולצאת לתקופות".

לא מעט אקדמאים ישראלים עוזבים את ישראל כדי ללמד במשרה מלאה בחו"ל. אתה לא רואה בעיה בבריחת המוחות?

"בריחת המוחות זה טמטום בלתי רגיל של המדינה. יש בישראל אנשים מוכשרים מאוד שתורמים למחקר בכל התחומים. העלייה הרוסית היתה הצלחה. הגיעו אנשים איכותיים, רופאים ומהנדסים, שנתנו תנופה בלתי רגילה. מצד שני, המוחות הטובים שלנו בורחים מפה. אני לא מצליח להבין את זה. זה האוצר הכי חשוב שלנו".

למה זה קורה?

"המשכורות של המרצים נמוכות, וקשה להתקיים רק מהוראה. אני לא יודע למה, אבל יש פה פחות פרגון. אין תקציבים, אין תכנון לטווח ארוך וזו בעיה. נוצר מצב שבו לדיקן יש יותר כוח להזיק מאשר לבנות. אין תכנון אסטרטגי של מה להקים, הכל החלטות 'אד הוק' שלא מושכות אנשים להישאר. הסביבה חשובה למי שחוקר. אני רואה את הבעיה בגיוס של אנשים לאוניברסיטה - קשה מאוד להביא אנשים טובים בגלל המצב ובגלל התקציבים".

יש תחושת החמצה?

"החמצה אדירה. הגישה היא בלתי אחראית לחלוטין מבחינת העדיפות והקדימות שהיו צריכים לתת לחינוך ולהשכלה הגבוהה".

מה היתה העמדה שלך בעניין שביתת המרצים?

"לא ראיתי עין בעין עם המרצים. אני כן חושב שצריך להיות שכר דיפרנציאלי - אפשרות לשלם יותר למי שעושה יותר מחקר. אני בעד השיטה האמריקאית - שכר שונה, גם באותה הדרגה, בהתאם לביצועים. נראה היה שכל המאבק היה על כמה ולא על איך".

מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?

"הבעיה היא מנהיגות חלשה. אין עדיפות מספקת לחינוך וזה חבל. חשוב שיהיו תקציבים גדולים למוסדות מחקר, וחשוב גם שהמסים בישראל יירדו. הבעיה היא שפוליטיקאים הם אנשים קטנים שאיכפת להם בעיקר מהכיסא שלהם. בגלל המצב, הרבה מאלה שיש להם הזדמנות טובה לעזוב, עושים זאת".

שמו של טאומן מוכר גם לאנשי הקהילה המשפטית בישראל. הסיבה לכך היא פסק דין שניתן בעניינו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ב-2002. טאומן טען כי אין למסות אותו על הכנסות שהפיק מעבודה כדירקטור בתחומי מומחיותו בחו"ל. השופטת ברכה אופיר-תום קיבלה את הטענה וקבעה כי ישראלים שעבדו בחו"ל במשלח יד, גם אם זהה לזה שבו עסקו בישראל, אינם חייבים בתשלום מס הכנסה בישראל על הכנסתם בחו"ל. העניין עדיין לא נפתר ובית המשפט העליון החזיר את הדיון למחוזי, שם הוא נמצא בבירור עד היום. בכל מקרה, התקדים שנוצר היה רלוונטי רק להכנסות שהופקו עד כניסת הרפורמה במס ב-2003, שכן מאז תושב ישראל מחויב במס לגבי כלל הכנסתו, ללא קשר למקום שבו הופקה.

השותפים במסיבת ההפתעה

לפני שלושה חודשים אירגנו לטאומן שלוש בנותיו (שכולן, אגב, למדו מתימטיקה) מסיבת הפתעה לכבוד יום הולדתו ה-60. לאירוע הגיעו 120 איש, ובין האורחים ששרו בציבור עם עינת שרוף אפשר היה למצוא אנשי עסקים ואקדמיה מוכרים כמו שמעון וינטרוב, רוני יצחקי, יהודית וקובי ריכטר, זוהר גילון ופרופ' אילון קולברג - השותפים של טאומן להשקעה ב-QXL, שמפעילה אתר למכירות פומביות באינטרנט (בדומה ל-eBay). משקיע נוסף, אביגדור וילנץ', לא הגיע כי שהה באותה העת באפריקה.

מי שקישר בין השותפים להשקעה היה טאומן. את גילון הוא הכיר לפני 35 שנה באמצעות נוימן, ששירת עם גילון בצבא. כיום גילון הוא מנהל שותף בקרן ההון-סיכון תמר והשלושה הובילו לפני שלוש שנים את ההשקעה ב-QXL - שבשיאה, בשנות הבועה, היתה שווה 4 מיליארד דולר ואילו בשנות השפל של ההיי-טק היה שוויה 2 מיליון דולר.

בתקופה שבה נכנסה החבורה להשקעה היה שוויה של QXL כמה עשרות מיליוני דולרים. אחרי שלוש שנים מרובות התפתחויות - שבהן הביעה התקשורת הבריטית תמיהה על המהירות שבה זינק שווי החברה - הגיעה המכירה, כשהרווח המצטבר לקבוצת המשקיעים היה 300 מיליון דולר - תשואה של 2,000%.

כשנכנסתם להשקעה, QXL היתה חברה שולית ומפסידה. מה שיכנע אתכם שיש לה פוטנציאל?

"לפני שלוש שנים יעץ לי חבר, שהיה מושקע בחברה, להסתכל על מה שקורה בה. ניתחתי עם נוימן וגילון את המצב והבנו שהחברה נסחרת מתחת לשוויה. כבר הכרנו את התחום מהשקעה נוספת שלנו בחברה דרום אפריקאית בשם Bidorbuy, שהאתר שלה בהודו נמכר ל-eBay ב-2004.

"באותו זמן, קרן הולנדית בבעלות איסלנדית נתנה הצעה לרכישת מניות הציבור (הצעת רכש) במחיר נמוך, והיה לנו ברור שהחברה שווה יותר. מכיוון שהחוק האנגלי קובע שמי שנותן הצעת רכש עוינת לא יכול לקנות מניות בבורסה במחיר גבוה יותר עד סיום המכרז, הבנו שיש לנו הזדמנות וקנינו במחיר גבוה מהמחיר שהם נתנו.

"כשהציבור ראה שיש מי שמוכן לשלם יותר, ההצעה נכשלה - רק 10% מבעלי המניות בציבור נענו להצעת הרכש. החברה נשארה ציבורית ואנחנו נהפכנו לבעלי המניות השניים בגודלם בחברה אחרי הקרן ההולנדית. ההנהלה קיבלה אותנו בזרועות פתוחות, כי אם הצעת הרכש היתה מתקבלת, חבריה היו עפים".

איך נוצר החיבור עם שאר המשקיעים הישראלים?

"את שמעון וינטרוב הכרתי כשהיה עוזר הוראה שלי במחלקה לכלכלה, בחור מבריק שנהפך עד מהרה לחבר קרוב, ודרכו פגשתי את רוני יצחקי. אביגדור וילנץ', מייסד גלילאו, נשאר חבר שלי ושל זוהר מאז ההשקעה שלנו בגלילאו. קובי ויהודית ריכטר, מבעלי מדינול, הכירו את אילון קולברג מהרווארד. הוא קולגה שלי וגם הוא השקיע ב-QXL. את יהודית אני מכיר גם מהשנים שבהן היא הרצתה בפקולטה למינהל עסקים בתל אביב".

מה היתה מידת המעורבות שלכם בחברה?

"זאת לא היתה השקעה פסיווית. היינו מעורבים. נוימן - שכיהן כדירקטור ב-QXL יחד עם דני ברנע, מבכירי חברת BMC - היה האיש השקט עם הנתונים. הוא השקיע הרבה זמן ועלה מיד על כל טעות. הוא אנליסט מושלם, שיודע למצוא איפה לשפר. גם בדירקטוריון הוא בלט בשאלות ועצות מתוחכמות. אני מייחס חלק גדול מההצלחה לנוימן, שהצליח לסחוף את חברי ההנהלה של QXL באמונה שהחברה שווה הרבה יותר ממה שהשוק מעריך. זוהר גילון הביא את האוריינטציה העסקית ויכולת לפתור סכסוכים.

"בשלוש השנים שבהן השקענו בחברה נסעתי לחו"ל לפחות עשר פעמים בענייני QXL. בין השאר היו לנו שיחות עם eBay על מכירת החברה. היה גם סכסוך גדול עם האתר הפולני של החברה, שפעל בנפרד מ-QXL.

"הטענה של ההנהלה המקורית היתה שמנהל האתר של QXL בפולין זייף מסמך המעיד על בעלותו על האתר. גילון טיפל בסכסוך עם האתר הפולני עד שהמחלוקת נפתרה. האתר, שתרם משמעותית לצמיחה, הוחזר לחברה ובעליו קיבל אחוזים מהחברה. בהמשך הדירקטורים עשו גם סדר, המנכ"ל הלך והוחלפו הבנקאים. החברה כבר היתה שווה מאות מיליוני דולרים והתחלנו לחשוב למי למכור".

כולם בקבוצת יצחקי היו מרוצים אחרי הרכישה?

"בכל שלב ושלב האמנו שהמחיר נמוך, ועדיין, כשנכנסנו להשקעה בתחילת 2005 - לא חשבנו על שווי של 1.9 מיליארד דולר. במידה מסוימת אני בכל זאת מצטער שהחברה נמכרה, כי להערכתי היא שווה יותר. בחנו את השווי של QXL לפי הדרך שבה אנליסטים מנתחים את השווי של eBay, ותמיד הסקנו כי המחיר של QXL היה צריך להיות יותר גבוה.

"אם היתה לי חברת השקעות הייתי רוכש בעצמי את QXL, אפילו במחיר גבוה יותר ממה ששילמה נאספרס. הצמיחה של החברה פראית ויש לה פוטנציאל כמעט אינסופי ברוסיה, בפולין ובמזרח אירופה. לאחר שנאספרס הודיעה על הרכישה, היתה תחושה שאולי יבוא גוף שייתן הצעה גבוהה יותר, אבל קשה להבין איך eBay פיספסה - גם עכשיו וגם בשנים קודמות, כשיכולה היתה לקנות את החברה במחיר הרבה יותר נמוך".

אז אתה ממליץ להשקיע בנאספרס שרכשה את QXL?

"בהחלט שווה להסתכל על נאספרס, שנסחרת בדרום אפריקה. QXL יכולה לתת לה שיעורי צמיחה ענקיים ואני מאמין שהשווי שלה יעלה. נאספרס איבדה שליש מערך השוק שלה מאז הרכישה על אף שהשוק בדרום אפריקה לא השתנה מאז. זה נובע מאי ודאות, ואני חושב שהיא תחזיר את הירידות".

איך חגגתם את ההשקעה המוצלחת?

"יהודית ריכטר הזמינה אותנו לארוחת צהריים בטורקיז, והחלפנו רשמים".

ההשקעה המוצלחת הזו היתה תוצאה של מזל או שכל?

"מעט מאוד מזל. כל המהלכים היו נבונים, עם מחשבה והשקעה. לא נעשו טעויות. בשלב מסוים, למשל, החברה ניסתה למנות לתפקיד היו"ר מועמד שאנחנו חשבנו שהוא לא מתאים. ביקשתי מאביגדור להצטרף אלי ונסענו ללונדון לפגוש אותו ומועמד נוסף בשם סיימון דאפי, שהיה מנכ"ל של חברת הכבלים NTL. אביגדור חשב מיד שסיימון עדיף. אף שהוא הגיע בג'ינס עם כוס בירה והיה חצי שיכור, הבנו שהוא האיש. בכך אני סבור שמנענו נפילה בחברה".

מהניסיון שלך בהשקעות, על מה חשוב להסתכל?

"הכי חשוב הוא האדם, ולא המוצר שבו משקיעים. פרופ' אומן, למשל, יכול לכתוב הצעת מחקר, וגם אם יהיה ברור שהמטרה שלו לא ניתנת להשגה, בכל זאת אשקיע בו. גם אם הוא לא יפתור את מה שהוא רוצה, ברור לי שהוא יביא תוצאות. גם במקרה של חברת גלילאו, נראה היה שהמוצר לא יהיה הצלחה גדולה. אבל שלמה קאליש - שהיה קולגה שלי ב-1983 עוד כשהיה חצי היפי ועד היום אנחנו חברים - השקיע בחברה, וזה עניין אותנו. פגשנו את וילנץ', הוא עשה עלינו רושם מעולה והחלטנו להשקיע באיש. המוצר המקורי אמנם לא רשם הצלחה, אבל אביגדור עשה סוויץ' מהיר והצליח בגדול".

חשבת על השקעות בנדל"ן? שמעון וינטרוב לא הציע לך להצטרף לחברת הנדל"ן שלו?

"הוא תמיד מציע אבל אני לא נדל"ניסט בנשמתי. וינטרוב הוא אחד האנשים הכי מוכשרים שאני מכיר. הוא אמנם לא למד את תורת המשחקים, אבל יש לו מחשבה אסטרטגית מעולה".

מיהו מנהל מוצלח, לדעתך?

"חשוב שיהיה ישר מספיק בשביל לתת דיווח אמין לדירקטוריון מבלי להחזיק נתונים קרוב לחזה. אחת החברות שהשקענו בה, Edge Device, פשטה את הרגל כי המנכ"ל לא ידע לחלוק אינפורמציה עם הדירקטוריון. הוא היה מוכשר, אבל היה קצר בינו לבין הדירקטוריון. הרבה פעמים נוצרת בעיה כאשר יזמים חושבים שהם מנהלים. יש יזמים מבריקים, אבל הם לא מנהלים טובים. ממציא הוא לא בהכרח מנהל".

מה אתה חושב על עולם העסקים הישראלי?

"מבחינת מספר החברות הלא אמריקאיות שנסחרות בנאסד"ק, ישראל היא מספר שתיים אחרי קנדה. זו עובדה מדהימה שמראה כי למוח הישראלי יש הרבה מה להציע. בעשור האחרון הכלכלה רק השתפרה, ואני מקווה שהמשבר העולמי לא יגרום למיתון בישראל, מה שבהחלט יכול לקרות".

אתה מעריך שמשבר הסאבפריים עוד לא הגיע לנקודת השפל?

"קשה לדעת איפה אנחנו נמצאים, אבל אני מעריך שאנחנו אחרי מחצית המשבר. נראה לי שבקרוב מניות הפיננסים כמו סיטי, מריל לינץ' ומורגן סטנלי יהיו אטרקטיוויות להשקעה. ייתכן שכבר כיום המחירים בתחום הפיננסים אטרקטיוויים לטווח הארוך".

מהי עמדתך בנוגע להתערבות הנגיד סטנלי פישר בשוק המט"ח, כאשר בנק ישראל קנה דולרים כדי לבלום את ירידת שער הדולר?

"ברמה העקרונית אני מאמין שיש לאפשר לשוק לקבוע את המגמות והמחירים ולהתערב כמה שפחות. אבל לפעמים, כשהשוק נמצא בשיווי משקל לא יעיל או כשהוא יוצא משיווי משקל, צריך לתת תרופה במינון מתאים, כמו אצל בני אדם. אני מעריך את אומץ לבו של הנגיד שהתערב בשוק. לפעמים אין ברירה. גם לברננקי אין ברירה והוא מוריד ריבית למרות הסכנה להתפרצות של אינפלציה.

"אם המערכת עומדת להתמוטט, האינפלציה עוברת למקום שני. כשהשוק נמצא בשיווי משקל סביר אין צורך להתערב. כוחות השוק יודעים לווסת יותר מכל ממשלה או גוף מסורבל אחר".

אתה מייעץ הרבה לחברות?

"אני מקבל הרבה בקשות לייעוץ, אבל מעדיף להשקיע במחקר. אם זה מאוד מעניין, אני מייעץ ובדרך כלל בלי תשלום. נתתי למשל ייעוץ לחברת קזינו שרצתה להוכיח שלא היו זיופים בקזינו ולקומברס, בעניין מכרז שהשתתפה בו".

בעלי החיים רציונליים יותר

תורת המשחקים זכתה לשמה מפני שהמאמר הראשון בתחום, שפורסם לפני כמעט מאה שנה, דן במשחק השחמט. "זה לא שם טוב. היה צריך לקרוא לתחום 'אנליזה מתימטית של קונפליקט אסטרטגי'", אומר טאומן ומסביר שאף כי העקרון המחשבתי שמאחורי תורת המשחקים והשחמט נראה דומה - ניתוח המהלכים של הצד השני - אין הרבה קשר בין השניים.

זה לא שיכנע את אלוף העולם לשעבר בשחמט, גארי קספרוב. טאומן מספר שלפני ארבע שנים הוא נכח עם נוימן באירוע פתיחת מועדון שחמט על שם קספרוב ברמת אביב. גם קספרוב הגיע לפתיחה ושיחק במהלך הערב סימולטנית מול מתמודדים מהקהל. לפני שהחל הטורניר, נפגשו טאומן ונוימן לשיחה קצרה עם קספרוב, שבה הסבירו לו על תורת המשחקים.

כשהחל הטורניר, קספרוב עבר בכל השולחנות חוץ מאשר בשולחן שלהם. כשתהו למה, אמר להם המארגן: "קספרוב אמר שאתכם הוא בשום אופן לא מוכן לשחק".

כיום, מומחים רבים לתורת המשחקים מייעצים במכרזים גדולים. לדברי טאומן, תחום נוסף שנקשר לתורת המשחקים הוא מדעי המחשב. "מתברר שרוב העיסוק של התיאוריה של מדעי המחשב - כמו למשל חישוב של שיווי משקל או אסטרטגיה אופטימלית במכרז - מגיע מתורת המשחקים. גם במיקרוסופט הבינו את זה ולפני שבועיים הודיעה החברה על החלטה להקים בבוסטון מרכז שיוקדש לכלכלה, משחקים ומדעי המחשב".

תורת המשחקים אמנם מתבססת ברובה על ההנחה שלפיה בני אדם מקבלים החלטות באופן רציונלי, אך במציאות אנשים לא תמיד עושים זאת. הניתוח גם מתעלם מהתנהגות שמונעת על-ידי פסיכולוגיה. טאומן אומר שדווקא בעולמם של בעלי החיים והצמחים ניתן לחזות תוצאות של קונפליקטים באופן מדויק יותר - כי שם, מי שלא בחר באסטרטגיה האופטימלית לא שרד את התהליך האבולוציוני.

"אצל בעלי החיים זה מתבטא בדוגמה הבאה: נמר הולך לצד עדר צבאים, עד שהוא נעשה רעב. כשהוא רוצה לטרוף אחד מהם, הצבאים החזקים קופצים גבוה לעבר הנמר והחלשים בורחים. כמעט תמיד הנמר ירוץ רק אחרי מי שבורח", מדגים טאומן. "למה זה קורה? החזקים רוצים לסמן שהם חזקים ולכן הם מנתרים גבוה. כל אחד מהשחקנים בוחר בדרך פעולה ולאף שחקן לא כדאי לסטות ממנה. לצבאים החלשים לא כדאי לקפוץ - או שהם אינם מסוגלים כי הם חלשים, או שאם הם יקפצו לא יהיה להם כוח לרוץ. גם לחזקים לא כדאי להעמיד פני חלשים ולרוץ כי הנמר בדרך כלל רץ אחרי החלשים. הרעיון הוא שהחזק חייב להקריב משהו - במקרה זה אנרגיה - כדי לסמן באופן אמין שהוא חזק, וכדי שהחלש לא יוכל לחקות אותו".

אחת העבודות האחרונות שכתב טאומן מתייחסת להיבטים אסטרטגיים בסכסוך של מדינות המערב עם ארגון הטרור אל-קאעדה. לטענתו, "מדובר בקונפליקט אסטרטגי, כי הטרוריסטים מחלקים משאבים בין מדינות שונות, כאשר המדינות משתפות פעולה ביניהן מצד אחד, ומצד שני משקיעות בהגנה עצמית. במקרה הזה, תורת המשחקים יכולה להשתלב עם גופים שעוסקים בהבנה וניתוח של ארגוני טרור. שיתוף פעולה עם אנשי שטח יכול להביא לפריצת דרך בניתוחי קונפליקט".

איפה אתה ממוקם על המפה הפוליטית?

"אני לא שמאל או ימין, אבל נעשו טעויות קשות בטיפול בנושא הפלשתיני. מיד אחרי מלחמת ששת הימים היינו צריכים לדאוג לרווחת התושבים בשטחים ויכול להיות שהם היו מוכנים אז להסתפק באוטונומיה, ואם לא, היינו צריכים לעשות פרידה בכבוד הדדי. עם השנים המכות שספגו וההשפלות גרמו לכך שבסופו של התהליך יש ניצחון ברור של הקיצונים משני הצדדים. גם כניסת איראן לאזור שלנו היא בעיה קשה.

"מנהיגות חלשה כמו עכשיו, שפוחדת לקבל החלטות, לא עוזרת. במצב שנוצר היום אין ברירה וצריך לשקם את ההרתעה עם נכונות מצדנו לפשרה אמיתית עבור שלום אמת. בשביל זה צריך הנהגה חזקה וליכוד השורות. ראש הממשלה אהוד אולמרט נראה כנרתע מהחלטות קשות ואני מאוד מודאג, אבל אין לי הצעה יותר טובה".

את מי אתה מעריך במיוחד?

"אף שאני לא מסכים עם הרבה מהדעות הפוליטיות שלו, ישראל אומן (חובש כיפה, שמצוי בצד הימני של המפה הפוליטית - א"נ) מאוד מרשים. יש לו פילוסופיית חיים מוצקה וקוהרנטית. הוא אדם מקורי ואני תמיד שמח להתייעץ אתו".

אתה אדם אופטימי?

"כן, אני איש אופטימי. למדתי לכבד אנשים ואני נותן לכולם קרדיט. אני מוצא בכולם את הטוב וכשכולם מפרגנים זה עוזר".

אבל לא תמיד כולם מפרגנים.

"אני לא נעלב מאף-אחד. מי שמתנהג באופן בוטה וגס, אני רואה את החולשה אצלו. אני קם בבוקר ושומע ציוץ ציפורים. תמיד טוב לי. אני לא לוקח ללב".

היית אומר שתורת המשחקים מלווה אותך גם במציאות היום-יומית ?

"ללא ספק. זה טבוע בי. אני תמיד חושב במונחים של איך הצד השני יגיב. זה מיידי, בלי לתכנן".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

"ישראל היא מרכז עולמי לתורת המשחקים"

ההתעניינות בתורת המשחקים צברה תאוצה ב-2001, אז יצא לאקרנים הסרט זוכה האוסקר "נפלאות התבונה", שחשף בפני הצופים את חייו ומחקריו של המתימטיקאי ג'ון נאש. נאש הוא חוקר מפורסם של תורת המשחקים, שהוכיח את היכולת לקיים שיווי משקל אסטרטגי גם במשחקים שבהם השחקנים אינם יכולים לשתף פעולה.

נאש פתר את אחת הבעיות הקשות ביותר בגיאומטריה עוד לפני שמלאו לו 30. ואולם בגיל 31 הוא החל לסבול מהפרעות נפשיות והקריירה האקדמית שלו נעצרה למשך 30 שנה. בשנות ה-90 הוא חזר לחקר המתימטיקה - וכיום, בגיל 80, הוא ממשיך להופיע בכנסים ועדיין נחשב טיפוס צבעוני ולא שגרתי.

לפני שנתיים משכה שוב תורת המשחקים תשומת לב בישראל, לאחר שפרופ' ישראל אומן מהאוניברסיטה העברית זכה בפרס נובל בזכות מחקריו בתחום. "עד היום תשעה חוקרים זכו בנובל בתחום תורת המשחקים - וזה מדהים", אומר פרופ' יאיר טאומן. "יש מועמדים נוספים על הכוונת, כולל אחד שלא ברור איך לא זכה עד כה - לויד שפלי, שיש לו תרומות יסודיות בכל ענפי תורת המשחקים".

אירוע יוצא דופן התרחש ב-1998, כשאת פרס הנובל קיבל ויליאם ויקרי בזכות תרומתו לתורת המכרזים. "הוא היה בן 80 ומת בדרך לטקס קבלת הפרס בשוודיה. אנשים מתים אמנם לא יכולים לקבל את הפרס, אבל לאחר ההכרזה המשפחה מקבלת את הפרס", מספר טאומן.

טאומן מציין כי המרכז לחקר הרציונליות בירושלים הוא מהיוקרתיים בעולם, אם לא היוקרתי ביותר, וכי ישראל היא מרכז עולמי לתורת המשחקים - בין השאר בזכות פרופ' אומן, שהכשיר תלמידים. לדבריו, "כולנו תלמידים של אומן. אפשר להזכיר את הפרופסורים סרג'יו הרט, אברהם נוימן, מיכאל משלר, בצלאל פלג, שמואל זמיר ומוטי פרי מירושלים. הקבוצה מתל אביב כוללת את הפרופסורים אריאל רובינשטיין, דוד שמיידלר, דב סאמט, אהוד לרר, אילון סולן ואותי. בטכניון יש את הפרופסורים רן סמורדינסקי ודב מונדרר ובאוניברסיטת בן גוריון את הפרופסורים עזרא עיני, דוד ווטשטיין ואורי חיימנקו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully