סועדים שיושבים במסעדות ובבתי קפה, ונהנים מהאוכל, מהאווירה ומהשירות, מקדישים לעתים רחוקות תשומת לב לאלה שנמצאים מאחורי הקלעים - למי שהכין את המנה, שטף את הכלים או איבטח את המקום. עמותת במעגלי צדק הירושלמית רוצה להעביר אליהם את האחריות לזכויות העובדים, ועושה זאת בעזרת התו החברתי - תעודת כשרות מסוג אחר.
"יש לקוחות שמגיעים למסעדה ושואלים אם יש לי תו חברתי", מספר רפי אפרתי, בעל מסעדת שוש קפה בירושלים. "לפני שהוצאנו את התו היו כאלה שהמשיכו הלאה. תמיד התייחסתי לעובדים כמו שצריך, אבל עכשיו גם הלקוחות יודעים את זה".
מאחורי התו עומד רעיון פשוט: להפוך את הלקוחות למפקחים על ההתנהלות ההוגנת של בעלי העסק. עד כה הלקוחות היו יכולים לפטור את עצמם מאחריות לזכויות העובדים, מכיוון שאין להם גישה לפנקסי החשבונות של העסק ולמידע על תנאי ההעסקה. התו מניח את האחריות בידיהם, ומסייע להם להחליט אם לבלות או לקנות בעסק זה או אחר. כדי לקבל את התו על הבעלים לעמוד בכמה פרמטרים, כמו שמירה על החוק בנוגע לשכר העובדים והקפדה על נגישות ראויה לנכים.
"נתקלנו בהפרות חוק מרחיקות לכת", מספר מנכ"ל העמותה אסף בנר. "מצבם של המלצרים טוב יחסית, אך במטבחים ראינו עובדים שקיבלו שכר של 12 שקל לשעה, בעוד ששכר המינימום הוא כ-20 שקל לשעה. יש עובדים שבעל העסק פשוט מוריד להם 500 שקל מהמשכורת בחודשים חלשים. ראינו פליטים שעובדים במטבח 18 שעות ביום, וישנים על הרצפה. פעמים רבות מדובר במהגרי עבודה או בערבים, שקל יותר לפגוע בזכויותיהם".
המטרה: לחץ כלכלי
לפני הענקת התו שולחת העמותה לבית העסק נציגים, שבודקים את המקום ומשוחחים עם העובדים על תנאי העסקתם. בעל העסק מתחייב לאפשר לנציגים מטעם העמותה לחזור ולדבר עם העובדים במסגרת בדיקות תקופתיות. בנר מספר כי התו נשלל מכמה בתי עסק בעקבות ביקורות שמצאו ליקויים שונים. כיום מחזיקים בתו כ-350 בתי עסק, מרביתם בירושלים.
התו החברתי הוא רק חלק מעבודת העמותה, שמבצעת פעילויות חינוכיות בבתי ספר ובכנסים, מפעילה מערך מתנדבים לשמירת זכויותיהם של עובדי קבלן, ומחלקת מזון לנזקקים. הפעילויות שמארגנים חברי העמותה מכוונות פחות לסיוע ישיר לעניים, ויותר לטיפוח מחויבות מוסרית וחברתית בקרב כלל האוכלוסייה.
יעילותו של הרעיון ברורה: במקום להסתפק בחלוקת מזון או בהגשת תביעות למען עובדי קבלן, במעגלי צדק עוסקת בפעילויות חינוכיות או ביוזמות כמו התו החברתי, שמגייסות אלפי אנשים ומרחיבות את הפעילות מעבר למעגל המצומצם של חברי העמותה.
בעמותה מקווים ליצור לחץ כלכלי על בעלי העסקים באמצעות הקהל הרחב. ככל שיהיו יותר לקוחות שיכללו את התו החברתי במערכת השיקולים שלהם לבחירת בית העסק, כך יגדל התמריץ של בעלי עסקים להחזיק בתו. בנר אומר שהשיטה עובדת. לדבריו, מרבית העסקים פונים לעמותה מיוזמתם.
העמותה נוסדה ב-2004 על-ידי ארבעה צעירים ירושלמים: אסף בנר, חילי טרופר, אפרת דגני-טופורוב ושמולי בינג. מייסדי העמותה, כולם דתיים, רואים קשר הדוק בין הפעילות החברתית לבין רוח היהדות. בעבורם, התו החברתי הוא מעין הרחבה של רעיון הכשרות.
"כיהודי, אני מקפיד על מה שנכנס לפה שלי", מסביר בנר. "במקרה שלי אני לא אוכל חזיר, ולא אערבב בשר וחלב. אבל זה ממשיך גם מעבר לכך: אני רוצה לדעת שבתהליך הייצור של האוכל לא מעורב אי צדק. אנחנו יושבים במקומות יפים ונעימים, אבל האנשים שטרחו על האוכל הם במקרים רבים עובדים חלשים, רבים מהם מהגרים וערבים, שלא מקבלים את הזכויות הבסיסיות הקבועות בחוק. אוכל כזה אינו כשר בעיני". בעמותה פעילים גם חילונים רבים, שמתחברים לסוג כזה של יהדות: פתוחה, מבקשת צדק ושוויונית ביחסה לזרים.
ההתחלה היתה צנועה. לפני עשר שנים ישבו ארבעת המייסדים ודנו בדו"ח העוני הקשה שפורסם באותם ימים. הם החליטו ש"צריך לעשות משהו", והתחילו בחלוקת מזון לכמה משפחות בירושלים. כיום מגיעה הפעילות, שמרוכזת בעמותת שכן טוב, לכ-1,000 משפחות ברחבי ישראל.
שכן טוב מפעילה גם בתי קפה נודדים, המגיעים למוסדות שבהם מתגוררים חולי נפש, נשים מוכות ונכים. בתי הקפה נועדו להנעים את זמנם של הדיירים, שמנועים מלצאת מגבולות המוסד, ולנצל את היחסים עם פעילי העמותה כדי להעצים אותם. כך, חברי העמותה מסייעים לדיירים ליזום פעילויות בתחומי המוסדות, ולקחת חלק אקטיווי בעיצוב תנאי חייהם.
לא מסתפקים בדיבורים
למרות הפעילות הענפה, חברי העמותה הרגישו שמשהו חסר. "גילינו שההתנדבות כיפית ונחמדה, אבל האדם שאתה מספק לו מזון יזדקק לו גם בשבוע הבא", אומר בנר. "זה לא מטפל בשורש הבעיה".
הם החליטו לפנות לדור הצעיר. מרצים מטעם העמותה יצאו לבתי ספר, כדי להסביר לבני הנוער את משמעותו של צדק חברתי. פעילי העמותה דנים עם התלמידים באחריות שנושא כל אדם לעוולות שמתרחשות מתחת לאפו: לעובדי המסעדות, ששכרם נמוך משכר המינימום, וגם לשומרים ולמנקים בבית הספר שזכויותיהם החוקיות נמנעות מהם.
"חברות השירותים מעניקות כביכול מוצר - 'שירותי ניקיון' או 'שירותי אבטחה', אבל הדבר הראשון שחשוב לזכור הוא שזה מוצר שונה. מדובר בבני אדם", אומר בנר.
ואולם הפעילות אינה מתמצה בדיבורים. העמותה מגייסת מתנדבים מבתי הספר ומתנועות הנוער, שעליהם מוטלת משימה ראשונית: לחפש ארבעה עובדי קבלן ולדון אתם בתנאי ההעסקה שלהם. היעד הוא דווקא העובדים הקרובים ביותר, אלה שעובדים בבית הספר.
התוצאה הראשונה היא יצירת מגע אנושי: השומרים והמנקים, שהיו אנשים שקופים בעבור מרבית התלמידים, נהפכים לבני שיח. חשוב מכך - התלמידים עוברים יחד עם עובדי הקבלן על תלושי המשכורת שלהם, מנתחים אותם ומחפשים עבירות על החוק.
"הכוח שלנו בתור תלמידים הוא שאנחנו יכולים למחות על העבירות האלה מבלי לפחד שנאבד את מקום העבודה שלנו", מספרת נריה ריינר, תלמידה בתיכון פלך בירושלים שמתנדבת בבמעגלי צדק. "אנחנו מגלים הפרות רבות של החוק. למעשה, עוד לא ראיתי תלוש שכר שעומד בתנאי החוק".
חברי העמותה מעידים שבני הנוער פוקחים את עיניהם לבעיות החברתיות ולחוסר הצדק סביבם, ומתחילים לפעול על דעת עצמם. "שני תלמידים בתיכון שליד האוניברסיטה העברית שוחחו עם מנקות ערביות, והתברר שהן לא קיבלו ימי חופש לחג עיד אל-פיטר", מספר בנר. "התלמידים ביקשו מהמנקות לקחת חופש בתקופת החג, והבטיחו לנקות במקומן. ואכן, בבוא היום הם לקחו מטאטאים והחלו לנקות. התלמידים האחרים הרימו גבה, אך במהרה נתפסו ליוזמה".
"זאת חוויה שמשנה אותך", מספרת ריינר. "עד שהתחלתי את הפעילות בעמותה הייתי פחות מודעת לנושאים האלה. כיום כל אי צדק זועק לי. זה יכול להיות עובדי קבלן או הפליטים מדארפור - ברגע שנהייתי מודעת לנושאים האלה מקרוב אני כבר לא יכולה לשבת בצד".
מידע על בתי העסק שמחזיקים בתו החברתי אפשר למצוא באתר העמותה.
מייסדי התו החברתי: כיהודי אני מקפיד על מה שנכנס לפה שלי - ואני רוצה לדעת שאין בו גם אי-צדק"
אלי שיצר
21.3.2008 / 11:22