מה זה ירוק, זול ואופנתי?: חנויות יד שנייה הן מרכזי האופנה החדשים

שרון משוטטת בחנות כאחוזת תזזית. היא מרפרפת בין הקולבים וסוקרת בזריזות את המדפים עד שעיניה צדות זוג כפכפי עקב של שאנל. הם בדיוק במידה שלה - ועולים 120 שקל בלבד. היא לא חושבת פעמיים: הכפכפים הנוצצים במצב טוב וממש לא איכפת לה מי נעלה אותם קודם.



שרון, כבת 30, צרכנית קבועה של בגדים משומשים, היא דוגמה לשינוי שעבר בשנים האחרונות על חנויות הבגדים מיד שנייה. בעבר פקדו את החנויות האלה בעיקר אנשי שוליים, שהתלבשו בבגדים יוצאי דופן. ואולם כיום רוב הלקוחות הם אנשים כמו שרון, הלבושה בהתאם לצו האופנה.



גם החנויות עצמן השתנו. כבר לא מדובר במחסנים טחובים שבהם מונחות ערימות מגובבות של בגדים בריח נפטלין, אלא בבוטיקים לכל דבר. כמו כל בוטיק, מאמצות החנויות קו אופנתי, מבצעות מכירות סוף עונה ומגבשות קהל של לקוחות קבועים.



הלקוחות החדשים מגיעים לא רק בגלל האפשרות להרכיב בזול מלתחה ייחודית, שמתבססת על מותגים ופריטים ישנים ונדירים. מושכת אותם גם העובדה כי שימוש חוזר בבגדים הוא ידידותי יותר לסביבה. את הכל אופף ריח נעים של כביסה וניקיון - ומספר הקונים, מבני נוער עד למבוגרים, עולה בהתמדה.



"בחו"ל, התרבות של יד שנייה מפותחת מאוד. יש הרבה כבוד והערכה לדברים ישנים וזה נתפש כסטייל. בישראל המודעות לעניין עולה רק בשנים האחרונות", אומרת אופירה אוברוגר, 32, שפתחה ב-2004 את "אדרת" בתל אביב. "אנשים שעד לפני כמה שנים לא היו חושבים אפילו להיכנס לחנות נהפכו ללקוחות קבועים. כשפתחתי נכנסו הנה אנשים שלא שמו לב שזו חנות יד שנייה ושאלו אם זה בגדי מעצבים. כשהבינו לאן הגיעו רבים מהם היו אומרים 'לא תודה' ויוצאים. אבל לאט לאט גם אנשים שזה לא הקטע שלהם התחילו להתעניין ולהשתחרר מהקיבעון".



גם בבוטיק "שתיים", אף הוא בתל אביב, מופתעים רבים מהקונים כשהם נוכחים לדעת שמדובר ביד שנייה. כמו ב"אדרת", גם כאן מסתתרת מאחורי הקולקציה הרבה עבודה קשה. רוב הבגדים מגיעים מלקוחות, שמקבלים תמורתם זיכוי. בכל שבוע מצטברים עשרות שקים מלאים בבגדים - ובעלות החנות, דניאלה לבנסארט-נתן, 34, ומוניקה אדלר, 35, ממיינות אותם ודולות מהם את האוצרות. מה שלא נשלח לחנות נתרם לנזקקים.



"אני כל הזמן בתחלופה של בגדים ועושה ניקיונות גם בארונות של חברים", אומרת ג'ניפר אביסרה, כבת 20, לקוחה קבועה ב"שתיים". "בגלל שיטת הזיכוי לא הוצאתי עד היום אפילו שקל ב'שתיים', וזה משמח אותי לדעת שאני לא זורקת ושבגדי נתרמים".







בעלי החנויות מקדישים תשומת לב רבה לא רק לבגדים, אלא גם ללקוחותיהם. הם מכירים רבים מהם בשמם וגם יודעים מה הם מחפשים. "אופירה מכירה את הטעם שלי, שומרת לי דברים בצד ומטלפנת כדי שאקפוץ לראות", מספר רמי קונונוב, 29, שהתחיל לקנות ב"אדרת" לפני שנתיים. גם זלה רוטנברג, 38, נהנית מהאווירה בחנות. "זה כמו לפשפש בארון של מישהי אחרת ולמצוא דברים לא שגרתיים שאין ברשתות", היא אומרת. "כאן זול והרבה יותר מעניין, והמוכרות נותנות חופש בחירה ולא נצמדות".



לבנסארט-נתן מ"שתיים" אומרת כי היא מקפידה להעסיק רק מוכרות העושות גם דברים אחרים למחייתן. לדבריה, "מניסיון, עובדים כאלה נשחקים פחות ותורמים יותר לדינמיקה מעניינת וחיובית בחנות".



אידיאולוגיה ומחירים נמוכים



למרות האווירה הבוטיקית, רוב הפריטים שנמכרים בחנויות יד שנייה מהדור החדש אינם יקרים. חלק גדול מהם גם אינו ישן - מדובר פשוט בבגדי מותגים משומשים. המחירים נמוכים ב-50% עד 70% מבחנויות הרגילות. בחנויות מחוץ לתל אביב, הם נמוכים אף יותר. "חייתי תקופה בארה"ב, וכשחזרתי לא מצאתי פה חנויות יד שנייה דומות לאלה שהכרתי שם", מספרת אוברוגר. "בחנויות בישראל מכרו פריטים משנות ה-60 וה-70, אבל לא דברים חדשים יחסית. אני פונה בחנות לכל הסגנונות ומציעה גם פריטים של קסטרו או גולף שיש בהם ייחוד".



אוברוגר מצמידה לבגדים ממותגים מחירים גבוהים יותר, ומתחשבת גם בטרנדים. "חולצות משובצות חזרו החורף לאופנה, אז העליתי את המחיר שלהן ב-5 שקלים", היא אומרת. "אבל מצד שני, אם תיפול לידי סתם חולצה שחורה של קלווין קליין ייתכן שדווקא אתמחר אותה ב-20 שקל - כי זה מרגיז - או שלא אקח אותה מלכתחילה".



חנויות יד שנייה אחרות, בעיקר בפריפריה, נוטות להתעלם ממותגים. ב"סיפורי בגדים" שבכרכור, למשל, מתמחרים את כל הפריטים באופן זהה, בלי קשר לזהות היצרן. בעלות החנות, אורה כהן, 41, ומיכל לנל, 36, מסבירות כי הדבר נובע מכך שהאוכלוסייה המקומית שמה דגש על אורח חיים אלטרנטיווי וידידותי לסביבה. רבים מתושבי האזור אינם מעוניינים במותגים מתוך עיקרון.



"כבר קרה שהצעתי ללקוחה חולצה של 'קום איל פו' והיא ענתה לי שמותגים ומעצבים לא מעניינים אותה", אומרת לנל. לדבריה, רבים מהלקוחות כלל אינם מכירים מותגים - מלבד קסטרו, גולף ופוקס, שנחטפים מהקולבים.



עם זאת, רוב הלקוחות אינם נמשכים לחנויות בגלל אידיאולוגיה צרכנית, אלא בשל המחירים הנמוכים. "בגלל המחיר זו קנייה עם פחות שיקול דעת", מסבירה שני, צרכנית קבועה של בגדים משומשים. "אני גם מתחברת לרעיון שאפשר לקנות, להחזיר, להחליף ולמצוא בגדים שאין לכולם".



לבנסארט-נתן מדגישה כי קהל הלקוחות שלה מאוד מגוון מבחינת גילים ויכולת כלכלית. לדבריה, "גם אנשים שעושים סיבוב שופינג בכיכר המדינה נכנסים לחנות בגלל הרצון לרכוש פריטים ייחודיים ולפעול ממקום של מודעות ואופנתיות".



בין הלקוחות יש גם לא מעט מפורסמים. אחת מהם היא השחקנית אוולין הגואל, שמצהירה: "מאז ומתמיד אני מכורה לאופנה של פעם ואוספת בגדים. אני לא אוהבת טרנדים, אלא דברים נקיים ונשיים בסגנון וינטג'. ל'שתיים' אני יכולה להיכנס כל יום ולמצוא משהו חדש. השורה התחתונה היא שאפשר להתלבש יפה ולהיראות מיוחד ומחויט בלי להוציא אלפים".



באופן מפתיע, אנשים בעלי הכנסה נמוכה דווקא אינם פוקדים את חנויות היד שנייה. "זה כנראה מבייש אותם להיות משויכים הנה", אומרות לנל וכהן מ"סיפורי בגדים".



ומה מצבם הכלכלי של אלה המתפרנסים מעסקי יד שנייה? "אפשר לחיות מזה אבל לא להתעשר, וחובה לאהוב את זה כי זו התעסקות מאוד סיזיפית", אומרת אוברוגר. לבנסארט-נתן מוסיפה: "אם זה לא היה כלכלי לא היינו עושות את זה".



שקיות בד במקום פלסטיק



בשנים האחרונות נהפכה המודעות האקולוגית לחלק בלתי נפרד מענף היד שנייה. "תמיד הייתי ירוקה, אבל לפני שפתחתי את החנות הייתי מודעת פחות לעניין", אומרת אוברוגר. כיום היא ממחזרת כל דבר, מנסה לוותר על פלסטיקים ואפילו חושבת על הכנת קומפוסט. עניין אחד היא עוד לא פתרה: במה להחליף את שקיות הפלסטיק שבהן היא משתמשת בחנות. "זה מפריע לי, אבל שקיות נייר זה לא פתרון מבחינתי וכל שאר האופציות שבדקתי לא כלכליות", היא מסבירה.



לבנסארט-נתן ואדלר דווקא מצאו כבר תחליף לשקיות המזהמות. לקוחותיהן מוזמנים לרכוש ב-5 שקלים תיקים העשויים מעודפי בדים וסדינים שיוצרו בישראל. התיקים נתפרים במיוחד בעבור החנות במפעלי שיקום לאנשים עם מוגבלויות, כך שכרוכה בהם גם תרומה חברתית. משאריות הבדים נתפרים ארנקים והשאריות של השאריות משמשות לקשירת תוויות המחיר לפריטים שבחנות.



"אנחנו עדיין מציעות בחנות שקיות ניילון פשוטות, כי אי אפשר להכריח לקוח לרכוש תיק בד ב-5 שקלים, אבל הם תפסו יפה - בעיקר בקרב תיכוניסטיות, כנראה מפני שהם צבעוניים וחינניים, עשויים מבדים חזקים ומזמינים שימוש חוזר אמיתי", אומרת לבנסארט-נתן.



לאור הביקוש לשקיות החלו לבנסארט-נתן ואדלר לייצר תיקים שונים מבד ממוחזר ולמכור אותם בחנות. בימים אלה אף מופץ ברשת טיב טעם אחד ממוצריהן: "סופר-תיק" - תיק קומפקטי מבד, שמתגלגל לתוך עצמו ונסגר בעזרת תיק-תק. הוא אמור לשכון באופן קבוע בתיק ולשמש תחליף לשקיות הפלסטיק. ב"שתיים" נמכרות באחרונה ב-3 שקלים גם שקיות מנייר עיתון, המיוצרות בהודו בידי תושבי כפרים שנפגעו בצונאמי של 2004. את ייצור השקיות יזמו ישראלים.



"פעם, אם הצענו לאנשים שקית בד כתחליף הם לא הבינו למה, אבל כיום יש יותר מודעות סביבתית", מוסיפה לבנסארט-נתן. גם לנל וכהן מאשרות את המגמה. לדבריהן, "הסיטואציה שבה לקוחות אומרים 'לא צריך שקית' חוזרת על עצמה שוב ושוב".







חנות צעצועים בסלון



רוב חנויות היד שנייה מוכרות בגדים, אך חלקן מציעות פריטים משומשים אחרים. ב"בייבי אושר" שבכרכור, למשל, נמכרים פריטים הקשורים לתינוקות: ציוד, צעצועים ובגדים.



בעלי החנות, טובה ויענקל'ה פורמן (בני 59 ו-61, בהתאמה), הגיעו לעסקי היד שנייה לגמרי במקרה. לפני כשנה, חזרה בתם לישראל עם בן זוגה ובתה הקטנה לאחר שהות של עשור בהודו ובאוסטרליה. יום אחד היא טיילה בסמטה קטנה בכרכור, שם הבחינה בחנות יד שנייה לתינוקות שמוצעת למכירה. הרעיון מצא חן בעיניה והיא החליטה לקנות את העסק.



היא שיפצה את החנות ופתחה אותה מחדש תחת השם "בייבי אושר". הקולבים הקטנים עם הבגדים הנקיים והעיצוב מאיר העיניים החלו למשוך למקום קונים רבים, שמחפשים בגדי תינוקות, ציוד וצעצועים במצב טוב ובמחירים נמוכים.



לאחר כמה חודשי פעילות נאלצו איילת ובן זוגה לשוב לאוסטרליה, והוריה קיבלו את מושכות העסק. "אם היו אומרים לי לפני שנה שאחזיק בחנות יד שנייה לתינוקות לא היה דבר יותר מופרך מזה", אומרת פורמן. "אבל זה לא היה רווחי למכור את החנות לאחר חודשי פעילות ספורים, כך שהחלטנו להפעיל את המקום עד סוף שנת השכירות, ואז לראות מה יהיה". בימים אלה מסתיימת תקופת השכירות, אבל השניים החליטו להאריך את החוזה ולהמשיך עם העסק.



בעבור פורמן, מורה לשעבר, הפעלת החנות היא המשך טבעי לפעילות ההתנדבותית שבה היא מעורבת כבר שנים רבות. בימים אלה היא סיימה לכהן בתפקיד יו"ר סניף ויצ"ו המקומי, אך היא ממשיכה להתנדב בארגון. בעבר היא גם התנדבה בחברה להגנת הטבע.



"תעסוקה היא תוצר לוואי של החנות. ההנאה האמיתית היא תרומה לקהילה", היא קובעת. "אם מישהי נכנסת לחנות ויוצאת עם עשרה פריטים זולים שמשמחים אותה ופותרים לה בעיה זה מסב לי נחת ומחמם את הלב".



הבגדים והצעצועים נמכרים בחנות במחירים שמתחילים בשקלים בודדים. פורמן מספרת כי אינה גובה מחירים גבוהים יותר בעבור מותגים. לדבריה, קהל הקונים מגוון. "יש אמהות צעירות וגם גברים, אבל יש גם כאלה שלא מוכנות לשמוע על יד שנייה לילדים שלהן", היא אומרת. גם כאן הבגדים והציוד מגיעים מאנשים, שמקבלים תמורתם זיכוי לקנייה בחנות. צעצועים וציוד כמו עגלות ולולים נמכרים בקונסיגנציה (בעליו הקודם של החפץ מקבל את התשלום בעבורו רק לאחר שהוא נמכר).



באחרונה התחילה גם פורמן לתת תיקי בד במקום שקיות. את התיקים היא תופרת בעצמה ולא גובה עליהם תשלום. "גם שקיות הנייר שנתנו עד עכשיו עלו לי כסף אז אני לא מוצאת לנכון לגבות תשלום על שקיות הבד", היא מסבירה.



הדס כהן, 36, אחת הלקוחות הקבועות בחנות, אומרת שבגדי תינוקות נשמרים במצב טוב כי משתמשים בהם במשך זמן קצר. לדבריה, כשמתחילים להיכנס לתחום היד שנייה מגלים עולם שלם של פריטים במחירים פעוטים. "גם מבחינה אקולוגית זה מצוין", היא מוסיפה.



מקום נוסף שמציע צעצועים מיד שנייה, אך בעיקר בסגנון וינטג', הוא "הבית של דידי" שבשכונת נוה צדק בתל אביב. דידי קליין, 36, מפעילה את החנות בסלון של ביתה הפרטי, ומקפידה להחזיק אך ורק סחורה איכותית. מפני שהחנות נמצאת בבית, שעות הפתיחה גמישות. "יש לי לקוחות דתיים שמגיעים ב-23:00, ואחרים שמגיעים מוקדם בבוקר", היא מספרת.



לדבריה, "חלק מהלקוחות קונים יד שנייה בגלל מצוקה כלכלית, אחרים מתחברים לקטע האקולוגי ויש כאלה שמחפשים צעצוע ספציפי". חלק מהצעצועים שנמכרים בחנות אינם מתאימים לכל כיס - בעיקר פריטי הווינטג'. כבאית של "טונקה", למשל, עולה 275 שקל.



קליין נחשפה לתחום היד שנייה כבר בגיל צעיר. היא גדלה בסקוטלנד, שם יש תרבות יד שנייה מפותחת, וכילדה היתה חוסכת את דמי הכיס כדי לקנות חפצים ביריד היד שנייה השבועי. הרעיון לפתיחת העסק צץ בראשה במקרה. "כשנסעתי לבקר את המשפחה בסקוטלנד הייתי מביאה לילדים שלי צעצועים, ופתאום גם חברות שלי ביקשו שאביא להן. כשגם החברות שלהן ביקשו הבנתי שיש פוטנציאל כלכלי", היא אומרת.



את החנות פוקדים גם ילדים, שיכולים לנסות את הצעצועים לפני שהם מחליטים לקנות אותם. הם אף מוזמנים למכור לקליין צעצועים ישנים ולקבל תמורתם כסף. "כשאני נותנת לילד כסף תמורת צעצוע שהוא בא להחליף אני מעבירה לו מסר חינוכי שכדאי לשמור על צעצועים", היא מספרת.



בין הלקוחות של קליין יש גם אספנים מבוגרים, שמחפשים פריטים כמו מכוניות צעצוע ממתכת משנות ה-50, ואפילו צבי נינג'ה.



יד שנייה בחינם



מסחר פורה בחפצי יד שנייה מתקיים גם באינטרנט, אבל יש גם מי שמקדם שם החלפת מוצרים משומשים בחינם. האתר "אגורה" (www.agora.co.il), שפועל כבר שנתיים, מאפשר לאנשים למסור חפצים שהם אינם צריכים. "במקום לאגור בבוידעם או לזרוק, למה לא להעביר דברים למישהו אחר שיכול לעשות בהם שימוש?" שואל צור טאוב, מייסד ומפעיל האתר.



טאוב החליט להקים את האתר בזמן שעבד במחסן אופנה וראה כיצד זורקים בו כל יום עשרות קולבי פלסטיק. "חשבתי לעצמי שיש הרבה אנשים שצריכים קולבים, ואם הייתי יודע לאתר אותם זה היה עוזר להם וגם חוסך אשפה מיותרת. אז החלטתי לעשות את זה באינטרנט", הוא מספר. טאוב מדגיש כי רוב המשתמשים ב"אגורה" אינם נזקקים, אלא פשוט אנשים שמעדיפים לחסוך ומבינים את חשיבות המיחזור.



ב"אגורה" עוברים ידיים חפצים שאיש לא היה טורח למכור תמורת תשלום. טאוב מספר כי הוא עצמו מסר כבלים של מחשב, חלקי מחשב וערכה משומשת למילוי דיו למדפסת. אפילו סכו"ם ומתקן לייבוש כלים מצאו בעלים חדשים - חייל שחיפש חפצים למועדון של היחידה שלו.



ב"אגורה" רשומים כ-50 אלף איש, ומדי יום נוספים למאגר כ-100 חפצים. עד היום נמסרו באמצעותו יותר מ-10,000 פריטים.



באינטרנט פועל אתר נוסף שעובד על פי מודל דומה, הנקרא "אלטעזאכן" (www.altezahen.co.il).