הבעיה היא לא בהרצאות אלא בהוצאות

"ח"כ בנימין נתניהו התראיין בתקופת מלחמת לבנון השנייה ליותר מ-50 כלי תקשורת בחו"ל, והציל את כבודה של ההסברה הישראלית" - קבעה בחודש שעבר ח"כ לימור לבנת (ליכוד) בדיון שקיימה הוועדה לביקורת המדינה. "אז בואו נמנה אותו לראש מטה ההסברה הלאומי", השיב בציניות ח"כ אבשלום וילן (מרצ).

גם הח"כים שלא מסכימים עם דעותיו הפוליטיות של נתניהו מודים שהוא מרצה מצוין ומרואיין היודע להעביר היטב את מסריו. תשובותיו רהוטות, מחודדות, דבריו קולעים והוא יודע לדבר אל לבו של הקהל ואל הצופים בבית. אין ספק שנתניהו תורם בהופעותיו בחו"ל רבות למדיניות ההסברה הישראלית.

הבעיה היא לא בהרצאות. נדמה שהוצאותיו בביקור שערך בלונדון באוגוסט 2006 היו מוגזמות. נתניהו הגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10, שחשף כי הוצאותיו באותה נסיעה הגיעו ל-131 אלף שקל בעבור שישה ימים וחצי של שליחות. נתניהו טוען כי ההוצאות שהוצגו מנופחות ובלתי סבירות, וכי הוא שילם מכיסו כ-12 אלף שקל לכיסוי הוצאותיו האישיות ובהן מספרה, ארוחה ותיאטרון. לדבריו, הכנסת השתתפה בחלק קטן מההוצאות, והיתר מומן על-ידי מיליונר בריטי. עוד טען נתניהו, כי חלה טעות בחישוב שהוצג, וכי הוא חויב על שני ביקורים בתיאטרון במקום על אחד.

אף-אחד לא מצפה מנתניהו שיישן במוטל דרכים, אבל הוא (ורעייתו) לא צריכים להשתכן בסוויטות מפוארות במיוחד במלונות יקרים. המחיר הגבוה ללילה בסוויטה שבה התארח הזוג נתניהו - כמעט פי שלושה משכר המינימום במשק - מנקר עיניים. גם בסוויטה יקרה פחות אפשר למצוא מיטה טובה וכרית נעימה להניח עליה את הראש.

גם ההוצאות המיוחסות לנתניהו בגין כביסה, תיאטרון ועיצוב שיער מעצבנות. אף שמדובר בהוצאות שהוא מימן, מפתיע שדווקא מי שדיבר על "השמן והרזה" הוציא סכומים כאלה. נכון, שהייה בלונדון עולה הרבה כסף, אבל יש עניין של מידתיות. מי ששואף לחזור למשרת ראש הממשלה, להוביל את המשק והמדיניות הכלכלית והחברתית ולבצע קיצוצים בתקציב המדינה, לא יכול מבחינה ציבורית לבזבז כל-כך הרבה כסף על מנעמים, גם אם המימון הגיע ממיליונר בריטי ולא מקופת המדינה.

לנוכח ההוצאות המיוחסות לו, איזה תוקף מוסרי יהיה לדבריו על הצורך בהידוק החגורה? קודם כל, שנתניהו יתחיל להדק את החגורה בנסיעותיו לחו"ל לפני שיטיף מוסר לציבור. חשיפת הוצאותיו מחייבת את ועדת האתיקה של הכנסת להדק את הפיקוח על נסיעות ח"כים לחו"ל במימון גורמים חיצוניים. הוועדה צריכה לקבוע הגבלות לגבי גובה הוצאותיהם של ח"כים היוצאים לשליחויות הסברה בחו"ל. כיום מסתפקת הוועדה באישור הנסיעה במימון גורם זר, ולא דנה בגובה הוצאותיו של הח"כ המשולמות על-ידי המזמין.

על ועדת האתיקה לקבוע תקרה להוצאות הח"כ בחו"ל, ולהחיל עליו את הכללים הנהוגים בנסיעות רשמיות של ח"כים לחו"ל. למשל, הח"כ יטוס במחלקת עסקים (בניגוד לנתניהו שטס במחלקה ראשונה), החדר שבו ילון יהיה מכובד וראוי, אפילו סוויטה נחמדה (אבל לא סוויטה בעלות של 12 אלף שקל ללילה), והגוף המזמין ידאג לארוחותיו או להחזר אש"ל בסכום סביר. בנוסף, לאחר שובו של הח"כ מאותה נסיעה הוא יידרש להציג לוועדת האתיקה (וגם לציבור, באמצעות אתר האינטרנט של הוועדה) את שיעור הוצאותיו.

החלת ההגבלות על נסיעותיהם לחו"ל של הח"כים תסייע להיגיינה הציבורית, תמנע מהם להיות מנותקים מהציבור, ותקל על הקהילות והארגונים היהודיים. גם זו מטרה ראויה לשליחות ההסברה החשובה שהם מבצעים בחו"ל.