פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על הקשר בין פניקה והתערבות בשוק

      ברננקי ופישר חינכו אותנו במשך שנים שהמחיר בשוק הוא המלך, ושאין להתערב בו כלל. אבל משהו קרה. גם בארה"ב וגם אצלנו

      עד לפני כמה ימים כל זה היה בלתי אפשרי. מה פתאום שיו"ר הפדרל רזרב, בן ברננקי, יתערב כדי להציל את בית ההשקעות בר סטרנס? ומה פתאום שנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, יתערב במסחר החופשי בדולר?

      הרי שניהם חינכו אותנו במשך שנים שהמחיר בשוק הוא המלך, ושאין להתערב בו כלל. הם נהגו לומר שאף-אחד לא יודע את מחיר שיווי המשקל, לכן אסור להתערב בשוק, כי זה רק מעלה את רמת הסיכון ועלול לגרום למפולת.

      כמו כן, אם בית השקעות פועל ברמת סיכון גבוהה מדי ובגישה אגרסיווית והרפתקנית בתחום ניירות הערך מגובי המשכנתאות - ומשום כך נופל - אין סיבה להציל את בעלי המניות שלו על חשבון משלמי המסים.

      אבל משהו קרה. גם בארה"ב וגם אצלנו. הבנק הפדרלי התערב והכניס יד ארוכה לכיסו של משלם המסים האמריקאי והעמיד לבר סטרנס ערבות של 30 מיליארד דולר. בכך איפשר את מכירת בר סטרנס לג'יי.פי מורגן.

      אותו דבר קרה גם אצלנו. פישר הגדיר את הירידות בשער הדולר "התנהגות חריגה של שער החליפין", והחל לדבר על אובדן העוגן ועל התנהגות של עדר. זה נתן לו את הגיבוי להתערב. האם משמעות ההתערבות היא, שהנגיד לא יאפשר לשער החליפין לרדת אל מתחת לשער מסוים, למרות שהוא טוען שאין רצפה לדולר?

      לפני כמה שנים נערך ויכוח פומבי בנושא זה, בין פרופ' יעקב פרנקל לפרופ' רוברט מונדל, בכינוס השנתי של האיגוד האמריקאי לכלכלה. פרנקל אמר אז שהוא נגד התערבות בשער החליפין ובעד שערי חליפין גמישים. מונדייל אמר שהוא בעד התערבות בשוק וגם בעד יצירת "גושי מטבע" נוסח האיחוד האירופי.

      פרופ' מונדל, זוכה פרס נובל לכלכלה, טען אז ש"תנודות חריפות בשער החליפין הן איום מרכזי על הצמיחה העולמית, כי הן גורמות לתנודות לא רצויות בשוקי ההון, שמשפיעות לרעה על ערך הנכסים הפיננסים, על רמת המחירים ועל השכר". מונדל הוסיף ש"כולנו מקבלים כלגיטימית את התערבות הבנק המרכזי בשוק ההון באמצעות שער הריבית, אז מדוע לא להסכים להתערבות באותו שוק גם באמצעות פעולה ישירה על שער החליפין?"

      פישר הוא באופן עקרוני נגד התערבות, כמו פרנקל. אך הוא התערב בפועל. הוא אומר שההתערבות שלו נעשתה רק משום שהיה מדובר במצב חריג, אך האמת היא שאין מי שיכול להבחין בין מצב חריג, מצב זמני, או מצב פרמננטי.

      שני הנגידים חששו מאפקט הדומינו. בן ברננקי חשש שהתמוטטות בר סטרנס תביא לפניקה של מכירות לכל רוחב השוק, מה שיגרום להפסדי ענק למוסדות פיננסיים נוספים שיקרסו גם הם. זה היה גם החשש של סטנלי פישר. הוא חשש שהמשך ירידת הדולר יגרום לאובדן אמון הציבור, ולפניקה של משיכת השקעות מכל הסוגים, מה שעלול להוביל למשבר פיננסי וריאלי ואפילו למיתון.

      ברננקי ופישר שמו בצד את כל התאוריות - והתערבו כדי לייצב את הכלכלה. אך האם יצליחו בכך?

      בזמן המשבר הגדול בארה"ב ב-1929, ניסה בנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן (שרכש בתחילת השבוע את בר סטרנס במחיר סמלי) לארגן קבוצת בנקאים שירכשו מניות כדי לעצור את המפולת בבורסה. מנכ"ל הבנק אמר אז שמדובר "בירידת שערים שמשקפת פניקה ותו לא". הסוף ידוע.