שיעור העוני בקרב הקשישים (בני 65 ויותר) בישראל הגיע ל-24.3% בשנה שהסתיימה ביוני 2007. ההסתברות היחסית של משפחה שבראשה קשיש להיות ענייה היא יותר מפי שניים מזו של משפחה אחרת.
דו"ח בנק ישראל החדש אשר יפורסם ב-1 באפריל, החושף פרטים אלה, מדגיש כי לשינויים בקצבאות הביטוח הלאומי השפעה מכרעת על תחולת העוני בקרב הקשישים - ועל ההסתברות שלהם להיות עניים.
כ-700 אלף קשישים חיו בארץ ב-2006, שהם כ-10% מכלל תושבי המדינה. שיעור העוני בקרב הקשישים, 24.3%, היה דומה לשיעורו באוכלוסייה כולה - אך גבוה בהשוואה למצב בעולם.
כ-90% מהמשפחות שבראשן קשיש מקבלות קצבת זקנה. הקצבה מהווה מרכיב חשוב בכלל הכנסותיהן. בשל המשקל הגבוה של הקצבאות והתמיכות הממשלתיות בהכנסות הקשישים - ובעיקר הענים שבהם - לשינויים בקצבאות השפעה מכרעת על שיעור העוני בקרב הקשישים ועל ההסתברות שלהם להיות עניים.
הקריטריון: רמת הצורך בסיוע
ללא הקצבאות, ובפרט קצבת הזיקנה, יותר מ-50% מהקשישים היו מצויים מתחת לקו העוני. סכום קצבת הזקנה עם השלמת ההכנסה ליחיד עמד על 2,181 שקל ב-2007 - כ-28% מההכנסה הממוצעת במשק. הסכום היה מעל לקו העוני בשנה זו.
לכאורה, במצב זה תחולת העוני היתה צריכה להיות נמוכה יותר. למעשה, היא גבוהה יותר, כיוון שחלק מהקשישים אינם זכאים לקצבת הזיקנה - וכיוון שישנם קריטריונים נוקשים לקבלת קצבה של השלמת הכנסה.
בנק ישראל מדגיש כי בשנים האחרונות, התחזקה אצל קובעי המדיניות הגישה שלפיה מוקד התמיכה הממשלתית צריך לעבור מתמיכה אוניברסלית לתמיכה סלקטיווית, וכי על הקריטריון החשוב ביותר להיות רמת הצורך בסיוע.
גישה זו ואילוצים תקציבים הביאו לקיצוץ נומינלי ולהקפאת עדכון הקצבאות ב-2002 וב-2003. מהלכים אלה הקטינו ב-4% נומינלית וב-9.1% ריאלית את הקצבה הבסיסית. הקיצוץ הנומינלי לא חל על מי שזכאים להשלמת הכנסה או לקצבת שארים, בהתאם לגישה שיש לשמור על רמת חיים מינימלית של הנזקקים ביותר.
ב2005-- וב-2006 הועלתה הקצבה הבסיסית, אולם רק ב-2.3% נומינלית, כך שהיא לא חזרה לרמתה הריאלית לפני הקיצוץ. הקצבה להשלמת הכנסה הועלתה באותה תקופה ב-32%. בנובמבר 2007 הוחלט להעלות בצורה הדרגתית, עד ינואר 2010, את קצבת הזיקנה - תוך תמיכה סלקטיווית והתמקדות בנזקקים במיוחד.
להערכת בנק ישראל, העלאת קצבת הזיקנה וקצבת השלמת ההכנסה, ללא שינויים בקריטריונים לקבלת הבטחת הכנסה, לא תשנה את תחולת העוני בקרב הקשישים.