מוטי בן אהרון, מנכ"ל קבוצת טעם וצבע, אוהב לעסוק בקרמיקה: "האמנות תורמת לי לעבודה היום יומית"

תכונות רבות נדרשות ממנכ"לים וממנהלים בכירים. יצירתיות היא אחת מהן. אולם יש מנהלים שאת היצירתיות שלהם הם מראים גם בסטודיו. צילום, פיסול, קרמיקה, צורפות וציור הם תחומי היצירה שמוציאים עורכי דין בכירים ומנכ"לים של חברות גדולות מהמשרד, כדי לעסוק בעבודת כפיים ולתת חופש לנשמה.



שלום בלכמן, מנכ"ל חברת פיטרו, יבואנית רהיטים ופריטי עיצוב, בן 54 מהרצליה, מפסל עשר שנים, מאז ביקר בתערוכה של הפסל דיוויד בז'ה בטיול בלונדון. "מאוד התרשמתי מהתערוכה, ומיד הרגשתי שגם אני רוצה, וההרגשה הזו לא עזבה אותי - עד שפשוט התחלתי. כשחזרתי מהטיול, התחלתי לחפש רשתות לפיסול, וגיליתי שאין חנויות ייעודיות שמוכרות ציוד כזה. בסוף מצאתי חנות בתל אביב שמתמחה ברשתות לבניין ולתעשייה, ושם מצאתי רשתות בדרגות צפיפות שונות ובגימורים שונים והתחלתי לקמט אותן. מצאתי שאני נמשך לעשיית צורות אנושיות מהחומר הפשוט הזה".



בלכמן מעיד על עצמו שהוא מונע מדחף פנימי. "פתאום עולה בי צורך, או דחף, וגורם לי פשוט לגשת לחומר ולהתחיל לעבד אותו. אני לא מכין סקיצות מראש, אלא ישר מתחיל להתעסק עם הרשת. וכשעבודת הכפיים נגמרת, יש סיפוק נהדר. זו הרגשה מופלאה שמשהו שעשיתי נראה לעיני אנשים, מקבל תגובות, קיים. זה נותן לי תחושה שאני לא סתם פה".



ניהול רשת פיטרו היא עבודה תובענית ומאתגרת, אומר בלכמן, שבה "כל הזמן צריך לחדש ולהיות מעודכנים ולעמוד בכל הפרמטרים הכי גבוהים. בזמן שאני עובד, יש לי מנוחה מוחלטת - העולם לא קיים סביבי". בכל שנה מכין בלכמן חנוכייה אחרת, העשויה מחומר אחר. "השנה כשעשיתי חנוכייה עבדתי לילה שלם בלי הפסקה, עד שיצא המוצר הסופי. זה סוג של התרגשות של עשייה שאני לא רוצה להפסיק".



מתי בכל זאת אתה מפסיק?



"זה קורה לבד. פתאום נכנסים לתקופה של בצורת יצירתית. אבל הבצורת תמיד זמנית, עד ששוב מתעורר בי הדחף ליצור".



עיסוק בודד



עו"ד ד"ר דוד תדמור, הממונה על ההגבלים העסקיים ושותף במשרד עורכי הדין של רם כספי לשעבר, מצלם מאז היה בן שש. את אהבתו, וכנראה גם את כישרונו לצילום, ירש מאביו, פרופ' חיים תדמור, אשורולוג נודע וצלם. בשנה שעברה תדמור הוציא לאור ספר תצלומים של אביו והציג תערוכה מהתצלומים בספר. אבל גם תצלומיו הוא כבר הוצגו, גם בתערוכות קבוצתיות, וגם בתצוגת יחיד לפני שנתיים, באולם סותבי'ס בתל אביב.



נהנית להציג את התמונות?



"חלק מחוויית היצירה והעיבוד הוא גם הצגה של היצירה. לא של הכל, ולא תמיד, אבל עובדה שאני מציג. אני מצלם באופן קבוע מגיל שש, אבל העיסוק הזה הוא תמיד חלק ממני".



מה מלאכת הצילום נותנת לך?



"אני מצלם כי אני צריך - זו לא בחירה, זה צורך. אני נהנה גם מהתהליך וגם מהתוצאה. אני אוהב במיוחד את העבודה הפיסית של עיבוד, הדפסה, הצגה, ואפילו מכירה. זה עיסוק מלא וכולל, זה חלק ממני ומעולמי. אם יבקשו ממני לספר קצת על עצמי, בין שאר הדברים אגיד שאני מצלם".



תדמור, בן 47, הוא בעל משרד עורכי דין תדמור ושות', שבו מועסקים כ-20 עורכי דין. "זה עיסוק בודד", אומר תדמור. "יש אירועים מעטים בלבד של צילום משותף. וגם כשאני נמצא עם עוד אנשים שמצלמים, זה לא בהכרח דיאלוג. זה הרבה מונולוגים יחד". תדמור מעיד על עצמו שאיננו "מאלה שהולכים עם תיק משפטי ביד אחת ומצלמה ביד השנייה. אני מפנה ימים לצורך הצילום והטיפול בתמונות. יש לי זמנים לעבודה על תמונות ולהדפסה".



חוויית היצירה וההצגה נותנת ערך מוסף מעבר לסיפק המיידי, אומר תדמור. "כשהייתי צעיר והצילום היה אנלוגי, היתה מצלמה והיה פילם, והכל היה אטי יותר. לקח זמן לגמור נגטיב. כשנגמר הנגטיב, הלכנו לפוטו, ששלח את הנגטיב למעבדה המרכזית, שהחזירה את התמונות רק כעבור זמן. כל העסק היה כרוך בהרבה הסתכלות, ציפייה והמתנה. עשייה כזו מביאה לא רק צורת צילום אחרת, השונה מזו המיידית שרגילים אליה כיום, אלא גם לצורת הסתכלות אחרת ולצורת התנהלות אחרת, ואני שמח על כך".



אם לא הייתי עורך דין



עו"ד ישראל קנטור, בן 67, מבכירי עורכי הדין בישראל, מייסד ושותף בכיר במשרד עורכי הדין קנטור, אלחנני, טל ושות', מציג בימים אלה תערוכת ציורים של כ-60 מתוך מאות יצירות שצייר במהלך השנים. קנטור מצייר מאז שהוא זוכר עצמו, והמפגש הרציני הראשון שלו עם האמנות היה בעודו תלמיד תיכון בירושלים, כשלקח קורסי ערב ברישום וציור בבצלאל.



קנטור מימן את לימודי המשפטים שלו באמצעות עבודה כגרפיקאי, וכשהיה עורך דין, בימים הכי עמוסים בקריירה שלו, אמנם לא צייר באופן רציף, אבל התמיד לרשום פורטרטים בישיבות גדולות ובבית המשפט. אחד הרישומים שלו, של עו"ד יגאל ארנון, שרשם בזמן משפט הבנקאים, נכלל בספר מהודר שמשפחתו של ארנון הכינה לו ליום הולדתו ה-75.



לפני עשר שנים החל קנטור לצייר באופן מסודר, כשהשתתף פעם בשבוע בסדנה במכון אבני. בתערוכת ציוריו בתיאטרון גבעתיים יהיו בעיקר ציורי אקריל על נייר ובד, בהם ציורים של תל אביב, ציורים שצייר מחלונות דירתו ומעט אבסטרקט.



קנטור אומר שהעיסוק בציור מספק לו סוג אחר של תקשורת עם העולם - שאינה משפטית, אינה וכחנית, אלא רגשית. לדבריו, "זה מרגיע, זה מחדד, יש סיפוק עצום ביצירה כזו, כי היא יוצרת תגובות, כי אנשים מתקשרים אתה". ובכלל, אומר קנטור, "זה עיסוק נפלא לזמן פרישה. סוף סוף יש זמן לעסוק במה שאוהבים באופן יום-יומי".



פחות ממה שהייתי רוצה



מוטי בן אהרון, מנכ"ל קבוצת טעם וצבע, העוסקת בקייטרינג, ניהול מקומות לאירועים ויזמות בתחום המזון, יוצר כלים מקרמיקה - "אבל לא מספיק. הייתי רוצה לעסוק בזה הרבה יותר", הוא אומר. בן אהרון, בן 39 ממושב עולש, עובד באזור התעשייה עמק חפר, ובכל הזדמנות עוצר במושב משמר העמק, בין הבית לעבודה, ושם יושב על האובניים ויוצר.



"כבר שש שנים אני עושה עבודות קרמיקה. זה התחיל בסדנת קדרות שמצאתי אחרי שהחלטתי להתחיל לעשות משהו עם הידיים. עשינו צלחות וקערות, והתאהבתי בזה.



"תמיד אהבתי לעבוד עם הידיים, תמיד נמשכתי להתעסק עם חומרים, ופה יש לי הזדמנות לשבת לבד עם האבניים והחמר, ולא להיות מוטרד בעניינים אחרים מעבר לצלחת או הכד שאני מכייר".



אווירת הקדרות שונה מהאווירה העסקית של היומיום, אומר בן אהרון. "היום-יום שלי הוא ניהול חברה עם כמה מאות עובדים, בלחץ גדול, עם הרבה פגישות וישיבות, עבודת תקצוב ודברים שאין להם קשר עם שלוות נפש ודמיון. אז מזה אני יוצא מדי פעם לקרמיקה, ומחזיר לעצמי את הכוחות".



הכלים שבן אהרון מייצר משמשים אותו בבית, וגם כמתנות לחברים. "אני אוהב לייצר צלחות, סירי קרמיקה, כלי הגשה - דברים שאפשר לשמור על אחידות-יחסית בצורתם. עשיתי סטים שלמים של כלי הגשה, למשל.



"כמנכ"ל, העבודה עם החומר תורמת לי גם לעבודה היום יומית", אומר בן אהרון. העיסוק עם חומר שיש לו תכונות משלו, שצריך לעבד להביא אותו לטמפרטורה מתאימה, עוזר לראש להתחדד ולהצטלל. ואז עולים רעיונות עסקיים, מחשבות ותובנות - דווקא מתוך ההתנתקות והאווירה השונה".



על מה אתה עובד עכשיו?



"על צלחת-פסח חגיגית.