המדינה לא עושה טובה לזקנים

ועדת העבודה והרווחה אישרה בשבוע שעבר לקראת קריאה שנייה ושלישית הצעת חוק ממשלתית המעלה את קצבאות הזיקנה. ואולם, בדיקת פרטי ההצעה מגלה שאין הרבה על מה לשמוח.

בפעם הראשונה בתולדות המדינה יצרה הכנסת שתי רמות של זיקנה - מגיל פרישה ועד גיל 80 ומעל גיל 80. קצבת הזיקנה היא קצבה מחליפת עבודה, שמטרתה לאפשר קיום בכבוד למי שסיימו את שנות עבודתם. קשה להבין את ההבחנה לפיה הקצבה אינה עומדת על אותו שיעור לגבי בני 67 ובנות 64 ולגבי בני ובנות 80 פלוס. מה מהות ההכנסות השונות שאמורות להיות בגילים השונים?

גם מבחינת אחוז ההעלאה אין בשורה. הצעות החוק הפרטיות שעמדו על שולחן הכנסת קבעו את העלאת קיצבת הזיקנה מ-16.2% לכ-20%. הצעת הממשלה קובעת כי בני 80 ומעלה יקבלו קצבה של 17.5%, ואילו שאר הזקנים יקבלו קיצבה של 16.5%. כעת אתם שואלים 16.5% ממה? חוק הביטוח הלאומי קבע כי שיעור הקצבה ייגזר מהשכר הממוצע במשק. במסגרת הגזירות על הקצבאות בחוק ההסדרים ב-2003, שונתה ההגדרה ל"סכום בסיסי" ממנו תיגזר הקיצבה ושיהיה צמוד למדד. עליית המדד בשנים האחרונות נמוכה מעליית השכר הממוצע. המדד מורכב משורה ארוכה של מוצרים, שחלקם הלא מבוטל אינו רלוונטי לשבעת העשירונים הראשונים בחברה.

כדי לעמוד על השינוי שבין ההצמדה לשכר הממוצע להצמדה למדד צריך לראות את המספרים עצמם: קצבת הזיקנה כיום היא 1,191 שקל בחודש. לאחר ההעלאה, על פי הצעת החוק, תהיה קצבת הזיקנה 1,213 שקל. לו היתה נותרת בעינה ההצמדה לשכר הממוצע במשק, היתה קצבת הזיקנה כיום 1,258 שקל, קרי 49 שקל יותר מאשר לאחר ההעלאה המוצעת עתה.

קצבת הזיקנה אינה טובה שהמדינה עושה לתושביה הזקנים. מדובר בחיסכון שכל אדם עובד משלם עליו בכל שנות עבודתו. גזירות 2003 הוצדקו בטענה שמצב המשק קשה ויש להצילו, זאת גם על חשבון פגיעה בזכות הקניינית של הזקנים. כיום, לעומת זאת, כשמדברים על צמיחה במשק, אין עוד מקום להמשיך בפגיעה בזכותם של הזקנים, ויש להשיב את קצבאות הזיקנה להצמדתם לשכר הממוצע במשק. מן הראוי היה שהממשלה תעשה מעשה ותעלה את קצבאות הזיקנה לשיעור של 20%. מכל מקום, ודאי שאין לממשלה על מה להתגאות בהעלאת הקצבאות הנוכחית, שתיתן לזקנים פחות ממה שהיה אמור להשתלם להם לו רק קיבלו את הקצבה לפי החוק המקורי.

הכותבת היא עורכת דין והיועצת המשפטית של עמותת כן לזקן