על כנפי האסרטיוויות: נשים בראש נציגויות תעופה

מאת זוהר בלומנקרנץ וטלי חרותי סובר



לאחר כמה שעות בחברתן של שלוש נשים חזקות בתחום התעופה בישראל, מצטייר מאפיין אחד שעובר כחוט השני בין כולן: נאמנות ברורה, חד-משמעית ומוחלטת למותג. "בעלי יודע שהוא התחתן עם בריטיש איירוויס", אומרת יעל קטן, המנהלת המסחרית של החברה בישראל, כששתי הקולגות שלה מהנהנות בראש בהבנה.



עבור דבורה ברוכשטיין, המנכ"לית הישראלית של רויאל ג'ורדיאן, מהווה חברת התעופה עבר, הווה ועתיד. רות בן צור, שהקימה את הסניף המקומי של אייר קנדה ומשמשת גם מנכ"לית אזור הים התיכון ואפריקה, לא רואה את עצמה עושה שום דבר מחוץ לחברה.



תעופה היא כנראה עניין ממכר, אחרת קשה להסביר הלהט שיש לשלושתן בעיניים. "אני אוהבת את הקשר עם הלקוחות", אומרת קטן בחיוך חולמני ומקפיצה את ברוכשטיין מכיסאה. "גם את הלקוחות הצועקים?", היא שואלת, ומיד עונה בעצמה: "אותם אני לא יכולה לסבול. הלקוח הישראלי קונה כרטיס, וכבר מתכנן את התביעה. הכל מגיע לו, תמיד. אנשים כאן שוכחים מושג שבו אני משתמשת גם כמוטו ניהולי: כבוד. תן אותו ללקוחות שלך, לספקים, לבוסים לעובדים. כדי לנהל חברת תעופה זרה בישראל אתה צריך להיות חזק ואסרטיווי מאוד, אבל לא לשכוח לכבד את סביבתך".



טיל על חדרה



כמנהלת, אוהבת ברוכשטיין - שהקימה את הסניף המקומי לפני 12 שנה מטעם חברת כלל תיירות - לאפשר הרבה חופש פעולה לעובדיה, תוך שמירה על מדיניות הדלת הפתוחה. ואולם, החופש, לעתים, עלול לבלבל את העובדים. "היתה לי לפחות עובדת אחת שלא ידעה להבדיל בין יחסינו האישיים, החבריים, ליחסי עבודה שדורשים כבוד בסיסי של עובד למעביד", היא מספרת. "נאלצתי להראות לה את הדלת כי לא היתה ברירה".



בן צור, היתה קונסול התיירות של ישראל במשך חמש שנים בקנדה, עד חזרתה לישראל, והוזמנה ב-97' על ידי נשיא אייר קנדה להקים כאן את הסניף המקומי. ב-2003 הורחבה סמכותה גם לסניפי החברה הקנדית באזור הים התיכון: יוון, קפריסין, טורקיה, מצרים, ירדן, איטליה, ספרד ודרום אפריקה.



כיום היא חולשת על מחזור מכירות של 120 מיליון דולר בשנה, ומדווחת על גידול של 10%-15% בכל שנה. הדרך הנכונה לנהל חברת תעופה זרה בישראל עוברת, לדעתה, דרך מבחן התוצאות העסקיות. "חשוב מאוד להיות מדויקת תמיד, גם כשהסיטואציה לא נעימה, ולהוכיח כי לאורך זמן היא תשתלם כלכלית", היא אומרת ונזכרת בשיחת טלפון לילית אחת בזמן מלחמת לבנון השנייה.



"זה היה נורא", היא מספרת. "טיל נפל ליד חדרה - וביום אחד בוטלו 1,200 כרטיסים. היה צריך להחליט מה עושים - אם ממשיכים לטוס לישראל או לא. בנקודה כזו נבחן הקרדיט שלך כמנהלת: כמה מוכנים להקשיב לדברים שיש לך להגיד בעתות משבר. במשך השיחה לא ייפיתי את המצב, והקפדתי להיות מדויקת בפרטים. השעה היתה שתיים בלילה, שיחת הוועידה התארכה, ונשיא החברה ביקש לשמוע את דעתי. לשמחתי הוחלט שלא להפסיק את הטיסות לישראל. הרגשתי שניצחתי. הרי חלק מהעבודה הזו הוא הציונות".



עצבים חזקים



הפוליטיקה היא אחד המכשולים הגדולים שעומדים בפני מנהל חברת תעופה זרה בישראל. ברוכשטיין נפגעת פחות, מכיוון "שמה שקורה פה, קורה גם בעמאן - והם הראשונים להבין את זה", אך בבריטיש איירווויס למשל, עלולים להבין פחות.



"מתסכל מאוד שעבודה של שנים יורדת לטמיון בגלל מצב פוליטי קשה", אומרת קטן. "עבודה כמו שלנו דורשת עצבים חזקים ממילא, כי הרבה גורמים כלל לא תלויים בניהול השוטף: איחור של טיסות משלל סיבות, תנאי מזג אוויר, בעיות בשדה.



"שלא כמו במפעל גרביים, שעוסק בפס ייצור, הרי שהמוצר שלנו הוא חוויה, וזו משתנה מטיסה לטיסה. מצב פוליטי קשה הוא עניין שלא ניתן להתמודד אתו - רק להתעקש לשמור בתוכו על המסגרת הרגילה. זה לא פשוט, אבל במדינה כמו שלנו אתה מבין מהר מאוד שזה חלק בלתי נפרד מהעבודה".



לא רק עצבים חזקים נדרשים מהמנהלות, שעוסקות בתחום מסוכן שנוגע בחיים ומוות, אלא גם זמינות תמידית ומוחלטת. "בעבודה שלנו אי אפשר להתנתק למעט ביום הכיפורים, אז השדה סגור" אומרת צור, אבל גם אז הן זמינות בטלפון הסלולרי. "אפילו בחופש - ואני אוהבת את החופשות שלי בבית, ללא טיסות או נסיעות - גם אז אין ברירה אלא להיות כל הזמן בקשר".



נשמע מתיש



בן צור: "נכון. זה אכן מתיש, אבל גם מלא עניין. חלק מההצלחה בתפקיד הזה הוא האהבה לאקשן. אף יום לא נראה כמו זה שלפניו או אחריו. דברים קורים כל הזמן, ומי שאוהב סוג עבודה שכזה נהנה מאוד".



מה עוד נדרש כדי להצליח בתפקיד?



קטן: "מיקוד וחתירה ליעדים ברורים. את צריכה להיות כמו בולדוג. לתפוס ולא להרפות. כשאני ננעלת על רעיון או מטרה, יהיה קשה להסיט אותי. גם בחיי הפרטיים. לטוב ולרע. לפעמים קוראים לי קוץ בתחת".



לדבריה, גם ניסיון לא מזיק. "אני למשל התחלתי את חיי המקצועיים בחברה כדיילת קרקע, ועליתי בסולם הדרגות תוך כדי הלימודים. מכיוון שעברתי את כל השלבים, אני יכולה לשאול כיום את השאלות הקשות, לברר למה לא ניתן לעשות משהו או למה אומרים לי שצריך לעשות אחרת. אני יכולה לאסוף את האינפורמציה מהר ובקלות יחסית, ולקבל החלטה מבוססת ונכונה".



מה בנוגע לאינטואיציה?



קטן: "גם אינטואיציה היא דבר חשוב. לעתים את מרגישה שמשהו לא בסדר, לדוגמה, במבצעים שעושות חברות תעופה אחרות. יש לך תחושה שהן טועות, ושכדאי לך לא להיגרר אחריהן".



בן צור: "אינטואיציה לא עומדת בפני עצמה. היא באה לחזק את הפרמטרים המדידים. בחברות התעופה הכל מדיד. רואים אחוזים ומספרים. תעופה זה ביזנס. אמנם לא מדע מדויק, אך התוצאות מדידות. בסוף השנה את צריכה להראות תוצאות חיוביות חיובי ומאוד גבוהות".



העיקר הקשרים האישיים



כמה חשוב לנווט בתוך הפוליטיקה הפנימית של החברה?



ברוכשטיין: "חשוב, כשהשורה התחתונה היא יצירה של קשרים אישיים טובים שהולכים איתך לאורך זמן. הקשרים האישיים - שמתחזקים כמובן לאחר שהוכחת שאפשר לסמוך על מלה שלך - הם אלה שיחזקו אותך, והיעדרם עלול להכשיל. הקשרים האישיים שאני יצרתי עם אנשים בכירים מאוד - הן בחברה והן בממשל הירדני - עוזרים לי לקבל את הדברים שאני מבקשת כדי לבסס את הגוף שאני עומדת בראשו. חייבים להבין את הפוליטיקה הפנימית ולהשתלב בתוכה".



הבוסים הירדנים שלך הם גברים.



ברוכשטיין: "נכון, ואני מעולם לא נתקלתי בתקרת זכוכית זו או אחרת, או בהתייחסות שונה אלי בגלל היותי אישה. אני מקפידה על דבר אחד נוסף: אני לא מדברת עם אף אחד על פוליטיקה ואני שומרת על התנהלות חביבה ועסקית. ברגע שהוכחתי שאפשר לסמוך עליי מקצועית התחלתי לקבל את כל הקרדיט ללא קשר למין שלי או לצבע השיער שלי".



לעומת בריטיש איירוויס או אייר קנדה, בעלות השם העולמי המצוין, את עומדת בראש משרד של חברה ערבית שצריכה להתאמץ יותר כדי להוכיח את עצמה.



ברוכשטיין: "החברה שלי היא סמל השלום. כיום, כשאנחנו עומדים במקום הראשון במכירות למזרח הרחוק והישראלים מכירים אותנו, נעשה הרבה יותר קל למכור כרטיסים, אבל בעבר נוסעים פחדו לעלות על מטוס ערבי. הייתי צריכה לעבוד קשה מאוד, ללא תקציב פרסום, כדי לשכנע קהל נוסעים שכדאי לו לנסות. הדרך הייתה לתת שירות נפלא לסוכנים. הם שלחו את הנוסעים ומי שנוסע פעם אחת גם חוזר".



כשבן צור החלה לבסס את החברה החדשה שמציעה כרטיסים מישראל לצפון ודרום אמריקה. היו לה בעיות אחרות: "לפני שלוש שנים הוחלט לעבור מטיסות לילה לטיסות יום", היא מספרת. "אני התנגדתי, כי הנוסע הישראלי אוהב להגיע לאמריקה בבוקר, אבל החברה התעקשה מסיבות אופרטיוויות. הלחץ שלי לא פסק ואני שמחה לספר שיש פירות; מיוני הקרוב, תחזור החברה לטוס מישראל בלילה".



איך עשית את זה?



"החלטיות, אסרטיוויות ועמידה על עקרונותי".



ייתכן שלזכות בן צור עמדו גם הנתונים הלא משמחים שכללו ירידה בת 16% ויותר במספר הנוסעים בשנה.



מה תאמרו לבחורה צעירה שחולמת על קריירה בתחום התעופה?



קטן: "שהכל אפשרי. דעי לסמן את המטרה וללכת אליה. אני חושבת כמו וולט דיסני שאמר: 'אם אפשר לחלום על זה - אפשר גם לבצע'".



nihul@themarker.com