שווקים לא יכולים לנהל את עצמם

מאת חיים הנדוורקר

פרופ' ג'וזף שטיגליץ, אחד משלושה זוכי פרס נובל לכלכלה, שימש בתפקידו הממסדי האחרון ב-97'-99' ככלכלן ראשי של הבנק העולמי. הודות למעמדו זוכה התנועה למאבק בגלובליזציה בטיעונים ובתשתית עובדתית שלא ניתן לבטלם. תמצית תפישתו: העולם המערבי, בראשות ארצות הברית, באמצעות ארגונים בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, המיט אסונות כלכליים על מדינות חלשות יותר ברחבי העולם.

ניו יורק. פרופ' ג'וזף שטיגליץ, אחד משלושת זוכי פרס נובל לכלכלה השנה, נהפך בשנים האחרונות לדמות אהודה בקרב מי שיוצאים להפגין ברחובות נגד הגלובליזציה. כרזות עם תמונתו אמנם לא נישאות שם, וספק אם חברי "הגוש השחור" או "האוברולים הלבנים" שמעו עליו, אבל אלה מבין המפגינים המצויים בנושא הגלובליזציה מכירים היטב אותו ואת תפישתו. תמציתה: העולם המערבי העשיר, בראשות ארצות הברית, באמצעות ארגונים בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, המיט אסונות כלכליים על מדינות חלשות יותר ברחבי העולם.

שטיגליץ הוא איש ממסד שלמד את המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים החזקים מבפנים והחליט שלא להסתיר את עמדותיו. הודות למעמדו בעולם האקדמי, בממשל האמריקאי ובארגונים פיננסיים בינלאומיים, זוכה התנועה למאבק בגלובליזציה בטיעונים ובתשתית עובדתית שלא ניתן לבטלם כחסרי ערך.

ב-93' צורף כחבר בצוות הכלכלי של הנשיא ביל קלינטון, וב-95' היה לראש המועצה הכלכלית המייעצת שלו. בתחילת 97' מונה לכלכלן הראשי של הבנק העולמי. הוא שימש בתפקיד עד סוף 99'. שטיגליץ יודע על מה הוא מדבר. הוא איננו מפגין צעיר שרוצה לפרוק מתחים. למקבלי ההחלטות אין ברירה אלא להקשיב לו.

שטיגליץ התפטר מתפקידו ככלכלן הראשי של הבנק העולמי. אחרים יגידו שהוא בעצם נדחף החוצה. הסיבה היתה עימותים בינו לבין לארי סאמרס, שר האוצר האמריקאי באותם ימים. שטיגליץ לא היסס לבקר את קרן המטבע ואת משרד האוצר האמריקאי, ששליטתו בקרן מוחלטת. משרד האוצר האמריקאי לא רווה נחת.

הביקורת הבסיסית של שטיגליץ התמקדה ב"קונסנסוס ואשינגטון", הפילוסופיה הניאו-ליברלית שאומצה בתחילת שנות ה-80 על ידי הבנק העולמי, קרן המטבע, משרד האוצר האמריקאי והמטות האזוריים של הבנק העולמי. מדיניותם של מוסדות אלה גרסה, שמדינות במצוקה הזקוקות לסיוע של המוסדות הפיננסיים העולמיים חייבות להעלות את הריבית כדי להגביל את האינפלציה בכל מחיר - אם אכן ברצונן לקבל את ההלוואות. שטיגליץ טען ב-98' כי זו התניה מיותרת, שאינה מבטיחה יציבות כלכלית למדינות אלה ואינה תורמת להתפתחותן בטווח הארוך. בעקבות ביקורתו דרש משרד האוצר האמריקאי מהבנק העולמי להשתיק את הפרופסור הסורר. שטיגליץ נשאר בתפקידו, ואולם השפעתו בתוך ארגונו הלכה ופחתה.

אסיה תחילה

לאחר פרישתו מהבנק העולמי שב שטיגליץ לאקדמיה. משרתו באוניברסיטת סטנפורד נשמרה לו. משם המשיך למרר את חייהם של קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות בקרן המטבע והבנק העולמי. ככל שתכפו ההפגנות נגד הגלובליזציה, והעניין הציבורי בסוגיה גדל, כך גאתה הפופולריות של שטיגליץ.

הוא היה כה מבוקש, שאוניברסיטת קולומביה החליטה להעבירו לשורותיה בכל מחיר, כדי לתגבר את סגל בית הספר לכלכלה שלה. לא בכל יום קורה שפרופסור לכלכלה המככב בשמי האקדמיה עובר מאוניברסיטה אחת לאחרת. שטיגליץ עשה את זה. המעבר שלו זיכה אותו לפני כחודשיים וחצי בכתבה בולטת בשער מדור הכלכלה של "ניו יורק טיימס". שטיגליץ קיבל חבילת שכר מפוארת, במונחים אקדמיים, של יותר מ-200 אלף דולר לשנה. הוא סירב לומר בכמה יותר. על פי ה"טיימס", חבילת השכר של שטיגליץ מציבה אותו במאיון העליון של הפרופסורים לכלכלה. שטיגליץ גם יקבל דירה נאה מהאוניברסיטה, ולא פחות חשוב - האוניברסיטה תסייע לו לצאת למסעות ברחבי העולם שבהם יוכל לייעץ לראשי מדינות כיצד להעלות את מדינתם על דרך המלך. בדיוק כפי שעשה כאשר עבד בבנק העולמי. אלא שהפעם בלא השוט של בעלי השליטה בבנק - המדינות העשירות.

"אם מישהו חשב שהגלובליציה תביא שפע ויציבות לעולם, ובמיוחד למדינות המתפתחות", אומר שטיגליץ, "הוא טעה. תמיד טענו, למשל, שאם נסלק את השיטה הכלכלית שהיתה נהוגה במדינות מזרח אירופה וברוסיה, נוכל לראות במדינות אלה פריחה. לאחר התפרקותה של ברית המועצות שונתה השיטה במזרח אירופה, בניצוחה של קרן המטבע הבינלאומית, ומה קרה? התוצר הלאומי הגולמי ירד ב-40%, היקף העוני גדל מ-2% ל-40% מהאוכלוסייה. אחד מכל שני ילדים חי בעוני. השינויים שנעשו לפי דרישות קרן המטבע יצרו מצב חמור יותר מאשר בתום העידן הקומוניסטי. היו אמנם שינויים חיוביים, פוליטיים בעיקר, אבל מבחינה כלכלית התוצאה היתה אסון".

את המשבר הכלכלי הגלובלי, שהחל ביולי 97', הגדיר שטיגליץ במאמר שכתב ב"ניו ריפבליק" כחמור ביותר בחצי המאה האחרונה. המדינה הראשונה שנפגעה היתה תאילנד. לדבריו, מדינות מזרח אסיה נהנו מכלכלה טובה בשלושים השנים האחרונות. ההכנסה עלתה, תחום הבריאות השתפר, רמת העוני ירדה במידה ניכרת. בתחילת שנות ה-90 ביצעו מדינות מזרח אסיה מהלכי ליברליזציה בשווקים הפיננסיים שלהן, לא משום שהן נזקקו לכסף מבחוץ אלא בגלל לחץ בינלאומי, ובמיוחד מצד משרד האוצר האמריקאי. השינויים הזרימו לתאילנד הון לטווח קצר. כאשר המשקיעים בתחום זה משכו את כספם, התחולל משבר.

קרן המטבע הבינלאומית טיפלה עוד בשנות ה-80 במשברים הפיננסיים באמריקה הלטינית. הכלכלה שם התאפיינה באינפלציה ובגירעון תקציבי בלתי נסבלים. הקרן חייבה את ממשלות האזור לנקוט שורה של צעדים כתנאי לקבלת סיוע: השגת איזון תקציבי ומדיניות מוניטרית מחמירה. היא הכתיבה תנאים דומים לתאילנד ולמדינות אחרות באזור שמצבן הלך והחמיר. זו היתה שגיאה, לדעתו של שטיגליץ. בעייתן של תאילנד ושאר מדינות מזרח אסיה לא היתה דומה לזו של אמריקה הלטינית. הממשלות במזרח אסיה ניהלו מדיניות מחושבת, האינפלציה במדינות אלה היתה נמוכה, תקציבן נהנה מעודף. הבעיה היתה של המגזר הפרטי, ובכלל זה הבנקאים והלווים