אם יש תמונה אחת שעמה מזוהה קרן JVP, היא זו של עובדי כרומטיס חוגגים בחוף הים את האקזיט הענק של החברה, שנמכרה ב-2000 לבלוסנט תמורת 4.5 מיליארד דולר. ואולם זה לא היה אקזיט הענק היחידי של הקרן. באותה תקופה הנפיקה הקרן גם את נטרו, לפי שווי של 5.5 מיליארד דולר, את פרסייס לפי מיליארד דולר ואת קוג'נט, באקזיט של 1.2 מיליארד דולר.
במקביל ביצעה הקרן כמה אקזיטים קטנים יותר, שהבולט בהם היה אלוט - עם הנפקה בהיקף 78 מיליון דולר, פאוורדיסיין עם הנפקה בהיקף 69 מיליון דולר ומגניפייר, שנמכרה ב-29 מיליון דולר לאפ 5 נטוורקס.
תחום הפעילות המקורי של הקרן, שהוקמה ב-93' על ידי אראל מרגלית, היה תקשורת. מאוחר יותר החליט מרגלית להעביר את הפעילות לתחום האופטיקה ולפני כשלוש שנים, עשתה JVP שינוי נוסף במיקוד - רק שהפעם המעבר אינו לכיוון החומרה, אלא לעולם התוכן. כעת, לאחר מספר לא מבוטל של השקעות בתחום מתחילה JVP לקטוף את הפירות.
לדברי קובי רוזנגרדן, לשעבר נשיא יצרנית שבבי הזיכרון סייפן וכיום שותף בקרן, "השוק רוצה כיום מוצר מוגמר - ולא רק טכנולוגיה. הכיוון הוא הצרכן הסופי". על כן, מתמקדים המאמצים של אינפיניט ממוריז באימוץ של טכנולוגיה קיימת וביישום שלה במוצרים מוגמרים. את הרקע שלו בסייפן, שנמצאת בימים אלה בהליכי רכישה על ידי ספנשן, גייס רוזנגרדן לטובת מיזם חדש בשם אינפיניט ממוריז, באמצעותו הוא מקווה לשנות את הדרך שבה אנו צורכים מדיה.
משקיעים במדיה
המטרה של אינפיניט ממוריז, לדברי רוזנגרדן, היא "להביא לשוק מוצר בעלות של 10 מיליון דולר, במקום ב-40 מיליון דולר".
החברה מפתחת מגוון של מוצרים המבוססים על טכנולוגיה של סייפן שמאפשרת לכתוב באופן חד פעמי ובזול על שבב זיכרון, שאותו ניתן להשתיל בפתרונות קיימים, כמו כרטיסי זיכרון נפוצים או אמצעי מדיה של משחקים אלקטרוניים. בשל העובדה שחוסכים את פעילות הכתיבה והעיבוד באופן רציף, משום שכותבים רק פעם אחת בלבד, ניתן להקטין את גודלה של פרוסת הסיליקון בשבב הזיכרון ובכך לחסוך בעלויות.
"דוגמה למוצר אפשרי באמצעות הטכנולוגיה היא החלפה של הזיכרון בכרטיס הזיכרון של משחקים אלקטרונים בטכנולוגיה הזו, במקום בטכנולוגיה הקיימת, שמוגבלת ל-64 מגה בייט. פתרון אפשרי נוסף הוא לייצר ולמכור מדיה זולה לגיבוי חד פעמי, כך שבמקום לקנות חבילה של דיסקים, שרגישים לשריטות, ניתן לקנות 20 יחידות של זיכרונות לגיבוי חד פעמי".
פרק הזמן שדרוש כיום בשביל להכניס מוצר לשוק הוא שלוש-ארבע שנים. ואולם על אף שאינפיניט ממוריז הוקמה רק לפני כמה חודשים, היא מקווה להשיק את סל המוצרים הראשון, בנפח של ג'יגה בייט בודד, כבר השנה ולהתחיל למכור לשוק הזר כבר ב-2009.
להערכת רוזנגרדן, "למוצר שוק פוטנציאלי של כ-2 מיליארד דולר ב-2011, שמורכבים משוק בהיקף של כ-400 מיליון דולר לזיכרונות למשחקים אלקטרוניים, 250 מיליון דולר במוצרי שיווק, 700 מיליון דולר באלבומי מוזיקה, 430 מיליון דולר בזיכרון לנגני וידיאו ניידים ו-100 מיליון דולר במוצרים אחרים".
לדבריו, "יתרונה של החברה הוא בבלעדיות בשימוש בטכנולוגיה, הבעיה המרכזית של אם-סיסטם נסבה מכך שלא הייתה להם שליטה על הפלאש. הם לקחו את זיכרון הפלאש, חיברו אותו לממשק USB ויצרו את הדיסק און-קי. ואולם לא היתה להם שליטה על הקונצפט הזה, כולם יכלו לייצר מוצר דומה ולשווק אותו בשם אחר".
רישיון בלעדי מסייפן
לדברי רוזנגרדן, "כיום כבר לא נוצרות חברות חדשות בתחום המוליכים למחצה והסיבה לכך היא העלויות האדירות הכרוכות בהקמה של חברה ובפיתוח מוצר בתחום. אם בעבר היו העלויות של הוצאת מוצר חדש כ-5 מיליון דולר. כיום - בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית והמזעור - צריך להוציא 40-50 מיליון דולר בכדי להביא מוצר חדש לשוק".
כדי לחסוך בעלויות הפיתוח האדירות מתבססת אינפיניט ממוריז על הטכנולוגיה של סייפן, שהקבוצה קנתה רישיון בלעדי לעשות בה שימוש. "באמצעות הטכנולוגיה שפיתחה סייפן ניתן לכתוב יותר מידע על פחות סיליקון. בעולם שבו המחיר הוא ביחס ישיר לגודל פרוסת הסיליקון, זה מוריד את המחיר.
"כיום לא רואים את הפלאש כמדיה לצריכה, כמו את תקליטורי המוסיקה. הפלאש נתפש כמדיה רב פעמית. הבעיה של תחום הפלאש עד היום היא שמלבד השימוש במכשירי מדיה ניידים (מצלמות, נגנים - ש"ש), לא נוצרה האפליקציה הספציפית שתפסה את השוק. כיום מוכרים יותר יכולות ממה שהשוק רוצה, אבל ברמת המחירים הנוכחית השוק אינו מוכן לשלם את המחיר עבור היכולות האלה.
"הדוגמה הקלאסית היא הדיסקים הקשיחים בטכנולוגיית הפלאש - דיסקים מסוג SSD (Drive Solid State). הם אמנם נמכרים כיום, אך מחירם הגבוה, כ-700 דולר לכונן, הופך את רכישתם ללא כדאית ברוב המקרים.
"אחת הסיבות למגבלת הפלאש בשימוש של מדיה נובעת מההגבלות שיש למספר הפעמים שניתן לכתוב על שבב הזיכרון ומשך הזמן שהמידע יכול להישמר על השבב. בניגוד למה שמקובל לחשוב, המידע שמאוכסן על זיכרון הפלאש לא מחזיק מעמד לפרקי זמן אינסופיים, ואחרי תקופה מסוימת, גם אם ארוכה יחסית המידע מתחיל להיעלם".
ומה לגבי שוק המוליכים למחצה שנמצא במשבר והתכווץ לאחרונה בכל העולם?
"זה שוק מעגלי, כך שאני לא מתרגש ממצב שוק מסוים בזמן נתון. האסטרטגיה של JVP מאופיינת בהתחייבות לאורך זמן. אנו מטפחים את החברות, וחלק ניכר מהפורטפוליו שלנו מקורו בחברות שגדלו אצלנו בחממה. השינויים בשוק הם דווקא יתרון עבורנו, כקרן הון סיכון, שכן אנו יכולים לבצע רכישות במכירים אטרקטיוויים".
הסטודיו לאנימציה של JVP
בניסיון לפרוץ לשוק המדיה העולמי הקימה JVP ב-2006 אולפן אנימציה בשם אנימישיין לאבס. כחלק מהמאמץ להותיר חותם בשוק האנימציה העולמית ריכזה JVP בחממה הטכנולוגית שלה בירושלים, את העילית של יוצרי האנימציה העולמית בירושלים במטרה ליצוא סרט שיוכל להתחרות מול מיטב התוצרת של הוליווד בתחום האנימציה.
הסרט הראשון מבית היוצר האולפן, The Wild Bunch, אמור לעלות למסכים ברחבי העולם ב-2009. עלילת הסרט, שנכתב על ידי פיליפ לזנביק, עוסקת בקבוצה של פרחים וצמחים שנאבקים בצמחי תירס מהונדסים גנטית שמנסים להשתלט על העולם.
על ידי שילוב של מאפיינים מסרטי הרפתקאות ומותחנים עם אלמנטים קומיים מקווים באנימישיין לאבס ליצור חוויה קולנועית מרגשת לכל הגילאים. JVP מנהלת כ-680 מיליון דולר, שפרוסים על ארבע קרנות - כשאחת הקרנות, "קרן 4", מנהלת כ-450 מיליון דולר.
קובי רוזנגרדן מ-JVP: "השוק רוצה מוצר מוגמר, לא טכנולוגיה"
שמואל שוסטר
25.3.2008 / 15:26