עו"ד יקותיאל נתנזון הגיש הבוקר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תביעה כספית ע"ס כ-5.6 מיליון שקל כנגד חברת סולל בונה , סולל בונה בניין ותשתית, סולל בונה פיתוח וכבישים, שמעון הייבלום, המכהן כסמנכ"ל בשיכון ובינוי אחזקות - החברה האם של סולל בונה, ועו"ד שמואל ברון, המשמש כיועץ המשפטי הפנימי של שיכון ובינוי.
נתנזון טוען כי במהלך השנים 1986-2001, נתן שירותים משפטיים שוטפים לסולל בונה ולסולל בונה בניין ותשתית, כאשר לסולל בונה פיתוח וכבישים הוענקו על ידו שירותים משפטיים מאז היווסדה של החברה. לטענת נתנזון, השירותים המשפטיים שהעניק לחברות השתרעו על עיקר פעילותן של יחידות הכבישים, התשתיות, הפיתוח, הבטון, ההובלה, האספקה, הציוד והמשק שלהן.
לטענת נתנזון, תקופת העסקתו הממושכת בשירות הנתבעות היוותה רצף של הצלחות משפטיות, והצלחות אלו אף זכו לשבחים ולשביעות רצון מבלי שתישמע כלפיו כל טענה. נתנזון מוסיף כי הוא טיפל וליווה, לבקשות הנתבעות, פרויקטים שהיקפם הכספי וייחודם אילצו אותו להשקיע את מירב יכולותיו העצמיות לטובתן. נתנזון מוסיף וטוען כי כדי להגיע למתן שירות מיטבי לנתבעות, הוא נמנע מעיסוק עם לקוחות פרטיים, ובכך הוא ויתר על הכנסות רבות, מתוך ציפייה מובנת המסתמכת על הצהרת הנתבעות להמשך ההתקשרות ביניהם.
נתנזון טוען כי בשנת 1986 סוכם בינו ובין הנתבעות כי שכרו ישולם לפי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, עם מתן הנחה של 25% מתעריף זה, בתוספת תשלום חודשי קבוע. במשך השנים, משרבו ההצלחות המשפטיות, ביקשו הנתבעות להפחית את סוגי הטיפולים בגינם שולם שכ"ט לפי התעריף המינימלי, ובמקביל, להעלות את השכר החודשי הקבוע. נתנזון טוען כי הוא ניאות לבקשה זו, משום שרצה להמשיך ולשמר את הקשר עם הנתבעות, וכך, בדצמבר 1995 נחתם בין התובע לנתבעות הסכם חדש שתוקפו עד לתום שנת 2001.
אולם, היחסים התקינים לא נמשכו לנצח. נתנזון טוען כי הצלחותיו המשפטיות היו לצנינים בעיני הייבלום וברון, אשר מתוך קנאות וצרות עין, עשו שימוש בשררה שבידם, כשבכוחם להשפיע על קידומם של מנהלי הנתבעות, וכפו על הנתבעות להפר את ההסכמים עם התובע. בהקשר זה מציין נתנזון כי עו"ד ברון רוכש לו טינה מאז הימים בהם עבדו שניהם כשכירים בסולל בונה.
נתנזון טוען כי הוא הבחין בניצנים ראשונים של פעולת הייבלום וברון כבר בסוף שנת 1999, כאשר הוברר לו כי השניים לוחצים להימנע מלהעביר לטיפולו תיקים. מאוחר יותר, כך טוען נתנזון, גרמו הייבלום וברון לכך שמנהל הכספים של סולל בונה נמנע מלהעביר תיקים לטיפולו, מה שגרם לירידה משמעותית בהכנסותיו לשנת 2000.
נתנזון מוסיף וטוען כי במהלך ינואר 2001 הודיעו לו הנתבעים על כך שעבודתו בייצוג שלוש החברות, מופסקת, וכי הוא נדרש להשיב את כל התיקים אותם הוא מנהל, עד לתום שנת 2001. לטענת נתנזון, הודעה זו, כשלעצמה, היוותה הפרה יסודית של חוזי הריטיינר. למרות זאת, נתנזון טוען כי בכדי להקטין את הנזקים האפשריים ללקוחות, הוא העביר במהלך פברואר-מארס 2001 את כל התיקים שבידיו לנתבעות ולעורכי הדין החדשים שלהן.
לטענת נתנזון, הוא זכאי לתשלום סך של כ-11.1 מיליון שקל מהנתבעות, כאשר הייבלום וברון חייבים עם הנתבעות, ביחד ולחוד, בשל כך שהם אלה אשר פעלו לסלקו מייצוג הנתבעות. לצורכי אגרה, העמיד נתנזון את תביעתו ע"ס של כ-5.6 מיליון שקל.
בנוסף לתביעה האמורה, הגיש היום נתנזון, לבית משפט השלום בתל אביב, תביעה כספית (ת.א. 105778/01) ע"ס של כ-1.1 מיליון שקל כנגד סולל בונה בניין ותשתית בגין יתרת שכר טרחתו, אשר לטענתו, היא חייבת לו.
כתב הגנה מטעם הנתבעים, טרם הוגש (ת.א. 2362/01).
יקותיאל נתנזון, שכיהן כיועץ משפטי בסולל בונה, תובע ממנה ומחברות נוספות שכ"ט בהיקף של 5.6 מ' ש'
אלי דניאל
11.10.2001 / 12:42