אין תחרות בשמיים

באחרונה נתבשרנו כי אל על העלתה את מחירי טיסותיה לחלק משמעותי מיעדיה. ההעלאה מתבצעת שבועות ספורים לאחר שהממשלה אישרה את הגדלת השתתפותה בהוצאות הביטחון של החברה, ועוד בטרם יבשה הדיו מהכותרות אודות מדיניות השמים הפתוחים והתחרות המתרגשת ובאה בין חברות התעופה השונות.

פתיחת השמים וכניסתן של חברות תעופה חדשות לפעילות בישראל היתה צפויה לשפר ולו במעט את מבנה התחרות בשוק הטיסות לישראל. העלאת המחירים של אל על היא סימן מדאיג לכך שתהליך שכזה לא צפוי להתרחש בקרוב. השאלה מדוע לא אחזו באל על חיל ורעדה לנוכח התחרות העזה הרובצת לפתחה מחייבת בדיקה. העלאת מחירים אינה טקטיקה מקובלת לקבל פניה של תחרות, ומכאן המסקנה כי אל על אינה צופה תחרות של ממש בשוק הטיסות הסדירות. את התשובה לשאלה מדוע תחרות לא תתרחש בקרוב ניתן למצוא במבנה השוק הקיים והצפוי, כמו גם בחקיקה הקיימת.

שוק הטיסות הסדירות לישראל הוא שוק ממועט מתחרים. גם לאחר פתיחת השמים אין זה סביר שנראה יותר מ-2-4 חברות המפעילות טיסות בין ישראל למרבית היעדים האהובים על הישראלים. בשוק שבו יש מספר מתחרים מועט וחסמי כניסה גבוהים, ניתן לצפות גם לתחרות מועטה. מיעוט המתחרים הקיים בתחום הטיסות הסדירות, מגדיל את הסיכויים להמשך קיומם של נוהגים נוגדי תחרות בין המתחרים.

בעוד שפרקטיקות מסוימות קשה למנוע, ישנם נוהגים אחרים שאפשר וצריך להפסיק, כמו הסכמים מפורשים בין חברות התעופה, הכוללים תיאום מחירים והיקפי טיסות. כלל אצבע נוסף קובע כי בהינתן האפשרות המתאימה יעדיפו מתחרים למעט בתחרות, על חשבון הצרכן. לכן, בכל שוק מועט מתחרים נסמך הצרכן על המנגנונים הקבועים בחוק כדי להגן על קיומה של התחרות.

ביטוי להסדרים הכובלים בתעופה הם הסכמי הקוד המשותף, המאפשרים למוביל אווירי לשווק טיסות של מוביל אחר כאילו היו טיסות שלו. המשמעות להסכמים אלה היא שחברות יכולות לתאם מחירי טיסות ולוח זמנים, ובכך לקרר את התחרות עד ביטולה. אל על, למשל, מפרסמת קיומם של הסכמי קוד משותף עם כעשר חברות.

הוראות חוק ההגבלים היו אמורות להגביל גם הסדרים אלה. אלא שמה שטוב לכלל השווקים, לא חל ביחס להסדרים בין חברות תעופה. מטעמים שונים נמנע המחוקק מלהחיל את הוראות חוק ההגבלים על הסכמים הנוגעים לתובלה בינלאומית. ב-2007 תוקן החוק, כך שלכאורה בוטל החריג שהיה קיים בו והוראותיו הוחלו גם על הסכמים בין מובילי אוויר. אלא שהתיקון לא צפוי להיכנס לתוקפו לפני יולי, וגם אז יוכלו חברות ליהנות מפטור שפורסם על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים להסכמים שונים, או לחזר על פתחי שרי התחבורה והחוץ, להם ניתנה סמכות לאשר הסכמים בתחום התובלה הבינלאומית.

בעוד שניתן לקוות כי הנוסח הסופי של הפטור ינוסח בידי הממונה על דרך הצמצום, הפקדת הסמכות בידי פוליטיקאים אינה מבשרת טובות לתחרות, בעיקר משום שהשיקולים אותם הם נדרש לשקול הם שיקולי חוץ ולא שיקולי הגנה על קיומה תחרות לטובת הצרכן.

הכותב הוא שותף וראש תחום הגבלים עסקיים במשרד עורכי הדין מ. פירון ושות'