פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הצרכן הישראלי חסר הישע

      יש בישראל עודף של הגנה על הצרכן, ומתפתחת מגמת חקיקה מסוכנת שעלולה לערער את כל יחסי המסחר במדינה. צריך להפסיק לראות בסוחר כבעל העוצמה והכוח

      בהשתוממות קראתי את מאמרו של אבינועם מגן ("הנורמות הירודות של הסוחרים בישראל", 19.3, TheMaker) האמור להגן על ציבור הצרכנים, ובו האשמות כלפי הסוחרים - כולם עשירים ורשעים אל מול הצרכן האומלל וחסר הישע.

      מגן שואב את רעיונותיו מעולם של מושגים שהיה קיים לפני כ-50 שנה. בעיניו כל הסוחרים הם עשירים, ומי שמגן על הסוחרים ועל חיי מסחר תקינים מגן על העשירים. כדאי שהוא ואחרים יפקחו את עיניהם ויבינו שבישראל ישנם עשרות אלפי עסקים קטנים הנאבקים על קיומם הכלכלי מדי שנה. הם לא מקבלים תוספות שכר אוטומטיות, עדיין אין בעבורם דמי אבטלה ובהרבה מקרים הם מסכנים גם את הונם העצמי.

      אכן, יש בישראל עודף של הגנה על הצרכן, ומתפתחת מגמת חקיקה מסוכנת שעלולה לערער את כל יחסי המסחר במדינה. צריך להפסיק לראות בסוחר כבעל העוצמה והכוח ולהתייחס אל הצרכן כאינפנטיל חסר דעת, שאינו בעל אחריות למעשיו. חוק החוזים וחוק המכר כבר מעניקים הגנות לצרכן במידה והמוצר או השירות שרכש אינם תואמים לתיאור, או במקרים של הטעיה או אי עמידה בסטנדרטים של איכות כפי שסוכם בעסקה. בנוסף על הגנות אלה, מתפתחת בישראל מגמת חקיקה שנועדה לאפשר לצרכן לבטל עסקות לא על שום שהיה פגם במוצר או על שום שהמוצר לא עמד ברמת האיכות הנדרשת, אלא פשוט מאוד רק על שום שהוא שינה את דעתו.

      ישנן הרבה רשתות קמעוניות בחו"ל ואף בישראל שמנהיגות מדיניות המאפשרת לצרכן להחזיר מוצרים ללא כל הסברים, בתנאי שהמוצר, כמובן, לא פגום ולא נעשה בו שימוש. ואולם, מדובר במדיניות אשר העסק מחליט עליה באופן וולונטרי ולא בחקיקה הכופה מתן אפשרות לצרכן להחזיר תמיד את המוצרים או השירותים שרכש. כבר כיום יכול צרכן לבטל עסקות רק על שום ששינה את דעתו במקרים הבאים: בעסקת רוכלות שבוצעה שלא ביוזמת הצרכן אלא מתוך שכנוע חיצוני; ברכישת יחידות נופש תוך 14 יום; עסקת מכר מרחוק עד 14 יום; וכן במידה ולא הופיע בבית העסק פרסום נאות של מדיניות השבת מוצרים. מעבר לכל ההגנות הללו המאפשרות ביטול עסקה, רוצים כיום להרחיב כמעט טוטאלית את יכולתו של הצרכן להחזיר מוצרים או לבטל שירות במקרים שבהם לא נעשה שימוש במוצר או כאשר המוצר עדיין באריזתו המקורית.

      בכך אנו מטילים עומס נוסף על המסחר הקמעוני ונותני השירותים למיניהם. כך תתפתח מערכת של ויכוחים מתמידים בין הצרכן למוכר באם נעשה שימוש במוצר או לא ואם המוצר מוחזר באריזתו המקורית. מותר גם להטיל מינימום של אחריות על הצרכן עצמו. חיי המסחר צריכים לזרום לאחר שעסקות כבר הסתיימו ולא להפוך לשדה של חיכוכים. ברצון המופלג הזה של פרישת הגנה על הצרכן חסר הישע אל מול הסוחרים העשירים, אולי כדאי גם לחשוב שמוטב לחנך גם את הצרכן לאחריות.