ההודי הינהן בסיפוק והסכים לשלם למחרת את הסכום שנקבע מראש - מיליון יורו. דקות ספורות לאחר שנפרד מקרלוס העביר ההודי לחברה ולמשטרה את ההקלטות והצילומים שביצע בסתר בזמן הפגישה. הזיהוי היה מיידי. כשקרלוס נחת למחרת בישראל חיכתה לו בנתב"ג קבלת פנים מטעם שוטרי היחידה לחקירות בינלאומיות.
הסצינה הזאת היתה סופה של חקירה שערך ב-2002 משרדו של החוקר הפרטי בני פרלמן. היה זה רק אחד ממאות מקרים בשנה שבהם מנסים עובדים להונות את מעסיקיהם באמצעות גניבה ישירה של כסף, מכירת מידע פנימי או זיוף חשבונות וצ'קים.
מקרים שבהם מעורבים סכומים גדולים במיוחד זוכים לחשיפה גבוהה. ב-2002 נחשפה מעילת הענק של אתי אלון בבנק למסחר, שבה היא הצליחה לגנוב מלקוחות כ-270 מיליון שקל. ב-2001 התגלתה מעילה בהיקף 100 מיליון דולר שביצע ארנסט אימפלד בבנק לאומי שווייץ, ובשנה שעברה נחשפה מעילה בהיקף 120 מיליון שקל שביצע המשנה למנכ"ל הראל בית השקעות גיא ויסמן. ואולם מעילות אלה הן רק טיפה בים ביחס למאות מיליוני השקלים שעובדים גונבים בכל שנה ממעסיקיהם בדרכים שונות.
החקירה של פרלמן התחילה כשעובדת בחברת הטלפונים הסינית קיבלה מייל שבו הציע אדם שכינה את עצמו קרלוס למכור לחברה את כל קודי התוכנה של רד-לן תמורת מיליון דולר. רד-לן מפתחת תוכנה לניהול מידע ברשתות תקשורת, והחברה הסינית היתה אחת מלקוחותיה. קרלוס ידע כי בעזרת הקודים היו הסינים יכולים לטפל בתוכנה בעצמם, ולא היו זקוקים יותר לשירותיה של רד-לן. הם גם היו יכולים למכור את המידע לגורמים נוספים.
למרבה המזל, הסינים סירבו לשתף פעולה עם קרלוס. העובדת העבירה את המייל לחברה הישראלית, שגייסה את שירותיו של פרלמן. פרלמן החל להתכתב עם קרלוס, כשהוא מתחזה לעובדת שקיבלה את המייל. הוא אמר לו כי החברה הסינית מעוניינת בקוד של התוכנה, ולצורך הרכישה מונה איש קשר הודי. לתפקיד זה לוהק ישראלי ממוצא הודי שעובד במשרד של פרלמן.
החקירה נמשכה שנה. ראשית התבקש קרלוס להעביר דוגמיות מהחומר שבידיו - והחברה אישרה כי אכן מדובר בחלק מהקודים שלה. פרלמן ניסה לקבוע פגישה בישראל, אבל קרלוס לא נפל בפח ודרש שהפגישה תיערך במוסקווה. פרלמן סירב. "ביקשתי להעביר את הפגישה לאנטוורפן. זה מקום קצת יותר בטוח. במוסקווה הוא יכול לקנות בזול צבא שלם ולהציב לי מארב", הוא מסביר. המחיר עלה בינתיים ממיליון דולר למיליון יורו.
לבסוף נקבעה הפגישה. לאחר שהועברו הצילומים זיהו בחברה את קרלוס באופן מיידי. "מדובר בעובד שהיה בעל נגישות גבוהה לתוכנה", מספר פרלמן. "אדם מתוחכם ביותר, אלוף שחמט. הוא היה ממזר לא קטן, אבל הצלחנו לעצור אותו".
מאות מיליוני שקלים בשנה
משרד רואי החשבון ברלב ושות', המתמחה בביקורת חקירתית של ארגונים, חושף בכל שנה הונאות בהיקף של כ-300 מיליון דולר. במשרד מעריכים כי הונאות נוספות בהיקף כולל של מאות מיליוני דולרים נחקרות בכל שנה על-ידי משרדים אחרים או שאינן מטופלות כלל.
פעמים רבות מתגלות ההונאות דווקא במקומות שאינם נתפשים כמסוכנים. לדברי איציק סלובודיאנסקי, ראש צוות במשרד רו"ח ברלב, אחד המקומות האלה הוא הקופה הקטנה. סלובודיאנסקי מספר על חקירה שניהל, אשר בה נחשפה מעילה שיטתית שביצע המנכ"ל בקופה הקטנה של החברה.
הגניבות היו קטנות אך שיטתיות. המנכ"ל היה מגיש חשבונית על ארוחת צהריים, ולאחר חודשיים הגיש בנפרד גם את חשבונית האשראי שקיבל על אותה ארוחה. כאשר היה נוסע במונית הוא היה אוסף כמה חשבוניות שהשאירו הנוסעים לפניו. בתחנות דלק הוא היה מתדלק באמצעות כרטיס הדלקן של החברה, אך גם הגיש חשבונית להחזר הוצאות.
כשהחוקרים זומנו לחברה עקב חשד למעילה הם התחילו לבדוק את הקופה. "אלה דברים שאתה רואה אפילו באמצעות הצלבה פשוטה של נתונים בקובץ אקסל", מספר סלובודיאנסקי. "אתה מגלה ארוחות באותו מחיר ובאותו תאריך שמופיעות כמה פעמים, דברים כאלה".
לכאורה מדובר בגניבה שולית למדי של סכומים בגובה עשרות או מאות שקלים. ואולם כאשר החוקרים החלו לסכם את הנתונים התברר כי החריצות של המנכ"ל נשאה פרי: בשלוש שנים הוא הצליח לגנוב כמיליון שקל. "קופה קטנה, כסף גדול", מצטט סלובודיאנסקי אימרה החביבה על חוקרים בתחום.
לפי הערכות שונות, כ-80% מההונאות בארגונים מבוצעות על-ידי עובדים. מדו"ח המסכם את המקרים שבהם טיפל משרד ברלב ב-2006 עולה כי גורמים פנימיים היו אחראים באותה שנה ל-77% מההונאות. ב-2007 עלה שיעורם ל-87%. רובן המכריע של ההונאות שבהן טיפל המשרד בוצעו על-ידי בכירים: שותפים (29% ב-2007), בעלי מניות (21%) או עובדים בכירים אחרים (31%). עם זאת, גם בעלי דרג נמוך יותר, כשומרים, נהגים או מחסנאים, עשויים לבצע הונאות.
החלוקה המגדרית בין מבצעי ההונאות מצביעה על הבדלים ברורים מאוד: לפי נתוני משרד ברלב, ב-2007 גברים היו אחראים על כ-85% מהן. לא רק שגברים מבצעים יותר הונאות - גם הנזקים שהם גורמים גדולים יותר בממוצע. בעוד שהגברים ביצעו ב-2007 פי 6.5 הונאות מנשים, הנזקים שהם הסבו היו גדולים פי 40.
לא לסמוך על הפוליגרף
"אפשר לחלק את העובדים המבצעים הונאות לכמה טיפוסים", אומר ניסים בראל, מנכ"ל חברת אבטחת המידע קומסק. "הסוג הראשון הוא עובדים ממורמרים, שמבקשים להסב לארגון נזק. באחד המקרים נתקלנו בעובד שפוטר מארגון פיננסי גדול. משום מה המעסיקים סברו כי גם לאחר הודעת הפיטורים הוא ימשיך לשרת את הארגון בנאמנות כפי שעשה בעבר, והותירו אותו באותו תפקיד במשך עוד כמה שבועות, כנהוג בישראל.
"העובד, שהיה אחראי על גיבוי מערכת המחשב, אמור היה להחליף בכל יום קלטת גיבוי. ואולם במקום זאת הוא פשוט הוציא את הקלטת הישנה והכניס אותה בחזרה. בהתאם לחוק מרפי, שבועיים לאחר שהעובד עזב את החברה נפלה כל המערכת. כאשר חיפשו את הגיבויים מצאו רק את אותה קלטת, שלא הועילה בדבר. העובד הזה לא חיפש שום רווח אישי - הוא רק ביקש לפרוק את התסכול שלו".
לפי בראל, הסוג השני של מבצעי הונאות הוא אנשים המצליחים למצוא פרצות שונות בנהלים ובבקרות של החברה, שמאפשרות להם לגנוב ממקומות שונים. דוגמה לכך היא המעילה של אתי אלון, שניצלה ליקויים במערך הבקרות בבנק למסחר כדי לגנוב מאות מיליוני שקלים.
מעשי המעילה של אלון החלו עוד ב-1997. היא גנבה את הכספים מלקוחות הבנק כדי לכסות על חובות עצומים שצבר אחיה, עופר מקסימוב, שהסתבך בהימורים.
אלון פדתה פקדונות של לקוחות בלי ידיעתם, והעבירה את הכסף לגורמים שונים בשוק האפור. אם לקוח ביקש לפדות את הפקדון שאלון רוקנה, היא העבירה כספים מחשבונות אחרים בבנק כדי לכסות על הגניבה. אלון גם ביקשה הלוואות בשם לקוחות של הבנק, בלי ידיעתם, ושיעבדה כנגד ההלוואות את תוכניות החיסכון שלהם ופקדונותיהם.
הסוג השלישי של מבצעי הונאות, שלדברי בראל הוא המסוכן ביותר, הוא עובדים שמכירים את הנהלים והבקרות של הארגון ובנוסף יש להם הבנה טכנולוגית גבוהה. עובדים כאלה יכולים להיכנס לקוד של התוכנות ולהסוות את מהלכיהם. "להערכתי, זה מה שקרה בהונאת הענק בבנק סוסייטה ג'נרל בצרפת", אומר בראל. "כרגע עדיין אופפת את המקרה הזה עננה של מיסתורין, שכן הנהלים היו ככל הנראה תקינים והבקרות הולמות, פחות או יותר. ההערכה שלי היא כי מבצע ההונאה, ז'רום קרוויאל, הצליח להסוות את עקבותיו באמצעות חדירה לקודים של האפליקציות עצמן".
לדברי חדוה חזאי, מומחית לבדיקות עובדים בתהליך ההשמה שעבדה בעבר בשב"כ, האופן שבו נבדקת כיום מהימנות העובדים לוקה בחסר. לדבריה, במקומות רבים מתבסס המיון על בדיקת פוליגרף שאינה מתבצעת באופן נכון. בנוסף, ייתכן מאוד כי שיטת בדיקה זאת תיהפך בקרוב לבלתי חוקית, לאחר שהצעת חוק בעניין עברה בקריאה ראשונה.
חזאי טוענת כי דווקא אנשים בעלי רמה מוסרית נמוכה, המהווים את הסיכון הגדול ביותר, חסינים יותר לבדיקה. לדבריה, קיימים מבדקים אחרים בעלי רמת אמינות גבוהה שיכולים להצביע על עובדים עם בעיות אישיות.
"מבדיקה שעשיתי, שהתבססה על פרסומים גלויים בלבד, נראה כי הפרופיל הפסיכולוגי של אתי אלון היה צריך להעלות סימני שאלה רבים", היא אומרת. "לפי הפסיכולוגית מטעם ההגנה במשפט, היא אופיינה כאישיות נרקיסיסטית. כמו כן, במשפחתה הכל סבב סביב אחיה, שלמענו היא ביצעה את המעילה. כאשר שאלו את אביה כמה ילדים יש לו הוא היא עונה: 'יש לי בן אחד', ולא התייחס כלל לשתי הבנות. אלה דברים שהיו צריכים להיבדק ולהעלות סימני שאלה עוד לפני קבלתה לעבודה.
"אני לא אומרת שיש לפסול כל אדם שיש לו בעיות, אך צריך לבחון את האדם מול הנזק שהוא עלול לגרום בתפקיד שאליו הוא מיועד. גם אדם עם בעיות יכול להתאים לתפקידים מסוימים, אך אדם שמפקידים אותו על מידע שעשוי לגרום לארגון נזק גדול, או אף למוטט אותו, צריך להימצא מתאים מבחינת הפרופיל שלו על-ידי מבדקים מקצועיים".
חברה בתוך חברה
אחת ההונאות העסקיות המסוכנות ביותר מכונה "חברה בתוך חברה". מדובר בעובד או קבוצה של עובדים שמקימים פעילות משלהם בתוך החברה, ומנצלים את המשאבים והידע של הארגון כדי לגרוף כסף לכיסם הפרטי.
פרלמן מספר על חקירה שבה נחשפה רשת כזאת בחברת מזגנים גדולה. את ההונאה ביצעו טכנאים של החברה, שהגיעו לבתי לקוחות שדיווחו על תקלה. בדרך כלל היה מדובר בבעיות קלות שאפשר לפתור תוך כמה דקות, כמו קצר או מחסור בגז. ואולם במקרים שבהם הלקוח לא היה מבוטח עטה הטכנאי על פניו ארשת מודאגת ואמר שחייבים לקחת את המזגן למעבדה.
בעל המזגן נחרד מהמחשבה כי יישאר בלי קירור בעיצומו של הקיץ, ואז הציע לו הטכנאי הצעה קורצת: טכנאי מאוד מוכשר שעבר בחברה פתח לפני שבוע עסק, והוא ישמח להגיע אליו. אמנם עוד אין לו קבלות, אך הוא יכול לעשות את העבודה יותר בזול מאנשי החברה.
"הטכנאי המוכשר", שאינו אלא טכנאי אחר שעובד בחברה, הגיע כעבור זמן מה לבית הלקוח והחל לחטט בקרביו של המזגן במשך שעה ארוכה, מעמיד פנים שהוא מתקן את התקלה הסבוכה. לבסוף הוא תיקן במהירות את התקלה האמיתית והפשוטה, גבה כסף - והלך.
כך רימו הטכנאים גם את החברה - שנגזלו ממנה הכנסות; גם את הלקוחות - ששילמו מחירים מופרכים בעבור טיפולים פשוטים; וגם את רשויות המס - שלא ראו כמובן שקל מהעסקה. ההערכה היא כי מקרים מסוג זה גורמים לנזקים בהיקף מאות מיליוני שקלים בשנה.
החוקר הפרטי מאיר פלבסקי מספר על מקרה הונאה שבו נתקל בבית האבות "נווה אביב" שבכפר שמריהו. מנהלת בית האבות, שירה עם דוד, רשמה הוצאות פרטיות על חשבון העסק בשיטה פשוטה מאוד. היא רכשה לעצמה שירותים או מוצרים שונים, ביקשה מבעלי בתי העסק לרשום חשבונית על שירותים או מוצרים אחרים, ושילמה מחשבון העסק.
בין השאר, היא רכשה רהיטים מחנות יוקרתית וביקשה לרשום על החשבונית כי היא ניתנה בעבור מזרנים שנרכשו לבית האבות. במקרה אחר היא קנתה משאבה לבריכה הפרטית שבביתה וביקשה מבעלי בית העסק לרשום כי רכשה שמשיות. "כשהתחלנו להתחקות אחריה הגענו לבית העסק", מספר פלבסקי. "התברר שאין להם בכלל שמשיות, אבל לא היה להם איכפת לרשום לה את זה על החשבונית. הדפוס הזה נמשך 10 שנים, ונגנבו כמיליון שקל".
רק 4% מהמקרים מגיעים למשטרה
כשמתעורר חשד לכך שמתבצעת הונאה בחברה מתחיל מצוד, שמתבצע באמצעים שונים: רואי חשבון מתחילים לעבור על ספרי החשבונות כדי למצוא תנועות חשודות; אמצעי מעקב מותקנים ברחבי החברה; ומערכות המחשב נסרקות כדי לחפש דפוסים חשודים. במקרים מסוימים נעשה שימוש בחוקרים סמויים, שמתחזים לעובדים חדשים בחברה.
"לפעמים אנחנו עושים שימוש בחוקרים שמנסים להשיג מידע באמצעות יצירת קשר אישי עם החשוד", מספר עו"ד דרור גל ממשרד עורכי הדין סטריקובסקי, גל, ברוך, פורת ושות', המתמחה בדיני עבודה. "מגיעים לאזור שבו גר העובד, מבררים מהם התחביבים שלו ויוצרים אתו קשר אקראי לכאורה - זה יכול להיות בפאב או על רקע תחביב משותף. מנסים לגרור אותו לבילויים משותפים ולדובב אותו. מתברר שבמקרים רבים האנשים האלה אינם דיסקרטים במיוחד, והם מתחילים לספר כמה קל 'לגלח' את מקום העבודה שלהם. הכל מוקלט ומשמש אחר כך בבית המשפט".
ואולם לא תמיד הדברים מגיעים לבית המשפט. חברות רבות מעדיפות לסגור את העניין באופן דיסקרטי. הסיבות לכך הן רבות: חשש מפרסום שלילי, היעדר ראיות מספיקות, חשש מהשפעה על המשקיעים, העדפה לקבלת הכסף חזרה על-פני הליך פלילי או פשוט רחמים כלפי העובד. לפי נתוני משרד ברלב, 4% בלבד מהמקרים מדווחים למשטרה.
"כשמזמינים את המשטרה, מתחילה מהומה שלמה במקום העבודה", מסביר בראל מקומסק. "השוטרים מגיעים, מחרימים מחשבים, ולעתים מפסיקים את העבודה לכמה ימים. מדובר בנזק כלכלי לא קטן. בנוסף, כשהמשטרה לוקחת מחשבים היא עשויה להיחשף לכל מיני דברים שהארגון לא רוצה להוציא החוצה - ממידע עסקי רגיש ועד סרטי פורנו במחשב של מנהל הכספים. הבעיות האלה גורמות לחברות לא מעטות לסגור את העניין בשקט".
עם זאת, עו"ד גל מזהיר כי הימנעות מהגשת תלונה במשטרה עלולה גם לפגוע בארגון. "היו מקרים שבהם תפסנו מישהו, אשר הודה והסכים לפיטורים מיידיים בלי פיצויים", הוא מספר. "מאוחר יותר הוא הגיש תביעה לפיצויים וטען כי החוקרים והמנהלים בחברה הלחיצו אותו ולכן הסכים לחתום על הוויתור. לעתים בתי הדין לעבודה חייבו את המעסיק לשלם פיצויים לעובדים האלה. אחד מהנימוקים של בית הדין היה: 'אם באמת תפסתם אותו, מדוע לא הגשתם תלונה במשטרה?'"
חשיפת הונאה בחברה עלולה לשבש לא רק את חייו של העובד שנתפס, אלא גם את אלה של הבוס. "הבן אדם נהיה לבן. הוא מסרב להאמין. אתה מראה לו שוב ושוב את המספרים ואת העדויות, וקשה לו לקלוט את זה. לפעמים הוא פורץ בבכי", מספר סלובודיאנסקי ממשרד ברלב על התגובה הנפוצה של בעלי עסקים הנחשפים בראשונה להונאה של עובדיהם.
סלובודיאנסקי מספר על חשב בחברה קבלנית בצפון שהיה אחראי למעילה בהיקף מיליוני שקלים. החברה השכירה חלק מהדירות שבנתה. החשב היה מגיע לדירות, דופק על הדלת ומציע לדיירים להמיר את הצ'קים שהפקידו בעבור שכר הדירה בתשלום מזומן, תמורת הנחה. את הכסף שקיבל היה מפקיד לחשבונו האישי.
לדברי סלובודיאנסקי, "הבעלים של החברה והחשב היו חברים מאז שירותם הצבאי. החשב היה המפקד של המנהל. אלה קשרים עמוקים של שנים ארוכות. התגובה של הבעלים לעובדה שנגזל על-ידי אדם כל כך קרוב היתה הלם מוחלט".
"ישנם מנהלים שמעדיפים להתמקד בתחומים החזקים שלהם כמו שיווק ומכירות, אבל הם חייבים לגלות יותר מעורבות גם בהתנהלות של הצד הכספי ובבקרות", מסכם סלובודיאנסקי. "אם הכסף שהרווחת בעסק בורח לך, אז לא עשית כלום".
המומחים מסבירים: כך מתגוננים
"הדבר החשוב ביותר לצורך הגנה על העסק מפני הונאות ומעילות הוא יצירת הפרדה בין הסמכויות השונות של העובדים", אומר רו"ח יורם שיפר ממשרד רואי החשבון זיו שיפר ושות'. לדבריו, ריכוז של כמה פעולות הקשורות לניהול הכספים בארגון בידי אדם אחד מאפשר לו לבצע מעילה בקלות.
אם, למשל, אותו אדם אחראי על ספירת הכסף בקופה, על הפקדתו בבנק וגם על ביצוע הבדיקות מול הבנק מאוחר יותר, הוא יכול למעול בכספים ולטשטש את עקבותיו בלי שהדבר יבוקר בשום שלב בתהליך.
"המנהל צריך ליצור שרשרת שתהיה מורכבת מכמה שיותר אנשים", מסביר שיפר. "ככל שמספר האנשים גדול יותר כך גדלה הבקרה ההדדית. כשאדם יחיד אינו יכול לבצע את המעילה ועליו לשתף אנשים נוספים - הסיכוי למעילה קטן מאוד".
אמצעי הגנה נוסף שעליו ממליץ שיפר הוא לדאוג שאנשים ייצאו לחופשה מדי פעם. כאשר אדם יוצא לחופשה מישהו אחד נדרש למלא את מקומו - ואי סדרים עשויים להיחשף. שיפר מזכיר כי אתי אלון, האחראית למעילת הענק בבנק למסחר, לא יצאה לחופשה במשך כל התקופה שבה ביצעה את המעילה.
איציק סלובודיאנסקי, ראש צוות במשרד רואי החשבון ברלב, מציג כמה אמצעי זהירות נוספים. לדבריו, יש להקפיד גם על כספים היוצאים מהקופה הקטנה - על אף שנראה כי מדובר בסכומים קטנים, הם עשויים להצטבר וליהפך להונאה של מיליונים. בנוסף, יש לבחון אם חלה עלייה פתאומית ולא מוסברת ברמת החיים של עובד. עובד שרוכש בית או מכונית שאמורים להיות מחוץ להישג ידו צריך לעורר חשד.
סלובודיאנסקי ממליץ גם לבדוק לעומק סעיפים שאינם מתאזנים במאזן סוף השנה. במקרים רבים רואי החשבון נוטים לסגור סעיפים אלה באופן מלאכותי, אך יש לבחון מדוע הסעיף אינו נסגר - שכן הדבר עשוי להצביע על הונאה.
מנכ"ל חברת אבטחת המידע קומסק, ניסים בראל, מדגיש את חשיבות ההגנה על מערכות המידע של הארגון. לדבריו, כדי לדאוג לאבטחת המערכת יש לפתח אותה לפי תקנים בינלאומיים. "החברות עושות בדיקות איכות לתוכנה באופן שוטף תוך כדי הפיתוח, אבל רק מעט חברות דואגות ליישם בדיקות לאיכות האבטחה", הוא אומר.
בראל גם ממליץ על שימוש בתוכנות המנתחות את דפוסי ההתנהגות של עובדים בארגון כדי לאתר פעילויות חשודות. המערכות מקבלות בזמן אמת מידע על הפעולות שמבצעים המשתמשים ומנתחות אותן. פעולות מסוימות המתבצעות ברצף או במקביל עשויות להצביע על ניסיון הונאה.
ההמלצה האחרונה נוגעת למעורבות של המנהלים בחברה. "כמעט תמיד יש לאנשים תחושת בטן לגבי מי מעורב, אבל עובדים לא מלשינים", מספר החוקר הפרטי מאיר פלבסקי. "הבעיה היא שהמנהלים עסוקים יותר בבורסה מאשר אצלם בחברה. הם לא יודעים איך עובדי הייצור נראים. אם הם היו יותר מעורים במה שנעשה בחברה, הם היו יכולים לאתר את הבעיות הרבה יותר מהר".
הונאות עובדים בעולם
הבנק שהפסיד 4.9 מיליארד יורו
מאת מיכל רמתי
לפני כחודשיים הסעיר את העולם הפיננסי ז'רום קרוויאל - סוחר זוטר בן 31 מבנק סוסייטה ז'נרל הצרפתי. הסערה פרצה לאחר שהבנק חשף כי קרוויאל הימר בכספיו ללא שקיבל לכך אישור - והפסיד 4.9 מיליארד יורו. כדי להסתיר את הרווחים שצבר בתחילה - ומאוחר יותר את ההפסדים - ביצע קרוויאל שורת מעשים, שבהם זיוף פלטי מחשב.
נגד קרוויאל הוגש בחודש שעבר כתב אישום בגין הפרת אמונים, פריצה למחשבים וזיוף מסמכים. אף שהפרשה עשתה הרבה כותרות, יש בה משהו יוצא דופן: בניגוד לרוב העובדים שהונו את מקום עבודתם, קרוויאל לא לקח את הכסף לכיסו - ולטענתו, כל מעשיו כוונו להגדלת רווחי הבנק.
לא כך היה המקרה שבו שלושה מעובדי קוקה קולה ניסו למכור ליריבתה פפסיקו את המתכון הסודי של המשקה שהיא מייצרת. הפרשה החלה כשג'ויה ויליאמס, מזכירה בקוקה קולה, שמה את ידיה על נוסחאות ודוגמיות של כמה מוצרים. היא הבריחה אותם בארנקה ובעזרת איבראהים דימסון ואדמונד דוהייני ניסתה למכור אותם לפפסיקו תמורת 1.5 מיליון דולר.
פפסיקו החליטה שלא לשתף פעולה עם השלושה ודיווחה על ההצעה לקוקה קולה, שפנתה מצדה לבולשת הפדרלית. הגנבים נעצרו לאחר שקיבלו מסוכן פדרלי שהתחזה לרוכש מפפסיקו מקדמה בסך 30 אלף דולר, אשר הוסתרה בקופסת עוגיות. דימסון ודוהייני הגיעו לעסקות טיעון - ועל ויליאמס נגזרו שמונה שנות מאסר.
במקרה אחר, ג'ון ריגאס ובניו, טימותי ומייקל, ניסו להתעשר על חשבון חברת הכבלים אדלפיה. ואולם בניגוד לוויליאמס ושות', החברה שאותה בזזו במשך שנים היתה בבעלותם. השלושה השתמשו בהלוואות שלקחו מהחברה ללא אישור הדירקטוריון והמשקיעים - ומחלו לעצמם על ההלוואות.
בין השאר, השתמש ג'ון ריגאס בכספים שגנב כדי לקנות 17 מכוניות ולהטיס שני עצי אשוח לבתו שבניו יורק. על התרמית הזאת, שהיקפה הכולל היה 2.3 מיליארד דולר, הוא שילם ב-2004 ב-15 שנות מאסר. בהתחשב בעובדה שהוא היה בן 83 כשנכנס לכלא, יש להניח כי יישאר שם עד סוף חייו. בנו טימותי נדון לעשר שנות מאסר, והבן מייקל זוכה מכל אשמה. החברה יצאה מכינוס נכסים ונמכרה.
ניסים בראל, מנכ"ל חברת אבטחת המידע קומסק: "חברות מועטות מדי עורכות בדיקות לאיכות האבטחה"
עוזי לבנה
28.3.2008 / 8:10