מנכ"ל תפוגן - אורן המאירי: "הגענו לשדרות לפני 13 שנה - מי ידע שהולך להיות כזה מצב?"

המאירי לא היה איש העסקים היחיד שהופתע. "עברנו מהצפון ב-1994, כי רצינו להיות קרובים ללקוח העיקרי שלנו באותו תקופה", מספרת שפרה רגב, סמנכ"לית מפעל אר.פי.אם פלסטיק. "ובנוסף, ניתנו באזור הטבות. כשנפל הקסאם הראשון זו היתה הפתעה מוחלטת. לפני שבע שנים אף-אחד לא ציפה שדווקא האזור הזה יקבל כזו מכה".



המפעלים שפועלים בשדרות מתמודדים עם שורה ארוכה של קשיים, הנובעים מהמצב הביטחוני המתוח. שמעון אדרי, מנהל היחידה הכלכלית של אזור התעשייה בעיריית שדרות, אמור לסייע לעסקים, לקדם יזמויות, להביא מפעלים לעיר ולחנוך אותם. אבל בשנה האחרונה, עיקר עבודתו הוא להמריץ ולעודד את המפעלים והעסקים שכבר עובדים במקום.



"אין לנו, למעשה, כמעט שום כלי לעשות את זה", מספר אדרי. "אני יכול לחבק אותם, להבין אותם, אולי לפנות לרגש פטריוטי, אבל זה גרוטסקי, מצחיק ולא מחזיק מים. שבע שנים - ואין אור בקצה המנהרה. אין אופק".



אור אולי אין, אבל הבהובים קטנים דווקא יש: עסקים שהחליטו, דווקא בשנים האחרונות, להשקיע בשדרות. למשל רפי אלון, הבעלים של קבוצת אלון, שהחליט לפני שנתיים וחצי לבנות מפעל בעיר. "באתי לביקור והתאהבתי בשדרות", הוא מספר. "כולם חשבו שאני משוגע, אבל יש כאן אנשים טובים והרבה מאוד מובטלים, כשאנחנו צמאים לידיים עובדות, שכירות זולה והטבות מהממשלה. אנחנו עושים את זה קצת מתוך ציונות, וקצת כדי לעשות לביתנו". כיום מעסיק אלון 150 עובדים בשני מפעלים בעיר: אחד מייצר סורגים לבית, שערים חשמליים וציוד ביטחון, והשני מייצר גדרות. באחרונה הוא שכר שטח נוסף של 4,000 מ"ר, ועליו הוא מתכוון לבנות עוד מפעל.



גם אסם, שהמפעל הגדול ביותר שלה שוכן בשדרות, ממשיכה להשקיע בו. "מאז 2001 החברה השקיעה במפעל יותר מ-100 מיליון שקל, ועכשיו היא משקיעה 46 מיליון שקל בהעברת מפעל הרטבים מפתח תקוה לשדרות", מספר מנהל מפעל אסם בעיר, יעקב דגן. "העובדה שכבר יש כאן מפעל מצליח, שמראה פעילות קבועה מאז 1979, היא גורם אחד להשקעה. הטבות שנותנת הממשלה הן עוד גורם במשחק".



שגרת קסאמים במפעל



גם בימי קסאמים המפעלים ממשיכים לעבוד, בתוספת מנה גדושה של אזעקות וריצה לחדרים הבטוחים. "באופן עקרוני אנשים באים לעבודה, ואחוזי ההיעדרות נמוכים", מספר דגן. "כולם עושים כמיטב יכולתם. המחויבות לפתוח את שערי המפעל היא של שני הצדדים: אני מתחייב לעשות תוכנית ייצור, והעובדים מתחייבים לבוא לעבודה. אם אחד הצדדים יחליט לא לבוא, אי-אפשר יהיה לפתוח את המפעל. לשמחתי, זה לא קרה עד עכשיו, אבל אני לא יכול להגיד שלא שקלתי את זה בימים שהיו קסאמים אחד אחרי השני. בסופו של דבר, החיים של אנשים נמצאים מעל הכל". העבודה מתנהלת תוך הפרעות בלתי פוסקות. "בכל אזעקה המפעל פשוט עוצר ואנשים תופסים מחסה", מתאר אדרי. "אחר כך כל עובד צריך להתקשר למשפחה, וכך עוברות עוד דקות ארוכות ללא עבודה. זה נזק ממשי לתפקוד של כל עובד. העובדים לא מרוכזים ויוצרים מוצרים פגומים, שצריך לפצות עליהם אחר כך".



אבי ברססט, מנכ"ל ובעלים של הולנדיה אינטרנשיונל, מתאר תמונת מצב קשה - פיסית ונפשית. במפעל הראשי של החברה, שנמצא בשדרות, יש כ-100 עובדים שמתקשים להתרכז וסובלים מעייפות מצטברת. "יש חרדת קיום שקשה לחיות אתה", אומר ברססט. "ברמת התפקוד היום-יומי, העובד מוטרד לשלום משפחתו והחשק שלו לעבוד שואף לאפס. אלמלא הצורך הקיומי אף אחד לא היה בא".



המפעל בשדרות מייצא ל-17 מדינות, וברסטט מספר שלקוחות רבים מחו"ל לא מוכנים כיום להגיע לעיר. "הדברים האלה פוגעים, ולא רק בכסף", הוא מספר. "המזל הוא שהולנדיה היא חברה רווחית, ויש לנו יכולת לספוג יותר מכל חברה אחרת באזור. אבל זה לא מנחם".




רגב מעריכה את הנזק שנגרם בתקופה האחרונה ב-100 אלף שקל. המדינה טרם החליטה על גובה הפיצויים וההטבות שיינתנו לעסקים ומפעלים בשדרות, אבל במאבק המאסף להשארת התושבים והעסקים בעיר, אומר אדרי, "כל תמריץ חומרי הוא פקטור רציני. זה מה שאנחנו יכולים לתבוע. היינו רוצים לתבוע שיפסיקו את הקסאמים, אבל זה כבר פוליטיקה, וקטונתי מלייעץ למומחים".



סקר התעשייה בנגב ל-2007, שערך מרכז הנגב לפיתוח אזורי, מצא כי בשבע השנים האחרונות נסגרו באזור שישה מפעלים. עם זאת, לדברי רועי נוריאל, רכז הפרויקטים של המרכז, אזור התעשייה של שדרות הוא עדיין אזור התעשייה השני בגודלו בנגב, אחרי האזור בבאר שבע.



"לאחר נזק של שבע שנים מפעל צריך לגייס הון עצום כדי לעבור למקום אחר", מסביר אדרי. "הם בקושי שורדים, אז אין להם מקורות. באשר למפעלים הגדולים, כמו עלית, אסם ואלביט, הם לא יכולים להעתיק את עצמם. אלה מפעלים שהמדינה אישרה את הקמתם, יש להם מחויבות והטבות, מה גם שעלות ההעתקה היא אסטרונומית. למזלנו, הם שבויים פה".



בודדים פסיכולוגית




קשה לא פחות מהנזק הכלכלי היא תחושת הבידוד הפסיכולוגי. "היתה תקופה שהספקים והלקוחות סירבו להגיע", אומרת רגב. "אני חייבת לציין שדווקא בתקופה האחרונה יש שיפור בעניין הזה, ממש התגייסות, וזה מאד מעודד".



"היו כאלה שלא רצו לבוא, אבל אני לא רוצה להזכיר שמות", אומר אלון. אדרי מספר כי "יש לקוחות שאומרים - 'המצב קשה, אני חייב למצוא עוד ספק', ואז מעבירים אליו חלק מהעבודה של המפעל משדרות. זה הפסד של לקוחות, חוזים והמון כסף".



אין מה לעשות במקרה של לקוחות מפוחדים שנוטשים. במקרה של ספקים מפוחדים, לעומת זאת, יש מפעלים שאינם חוששים לנקוט פעולה חד-משמעית. "לפני כמה מהשבועות נתקלתי בחברה מהצפון שהיתה אמורה לספק לנו שירותים, והם לא רצו להגיע לשדרות", מספר דגן. "הרמתי טלפון למנכ"ל ואמרתי לו שני דברים: קודם כל, ששדרות זה חלק ממדינת ישראל. אם אנשים לא יגיעו, הפלשתינאים השיגו את המטרה. זה עניין של ציונות.



"ואם לא תבינו ככה, אמרתי לו, נסביר לכם דרך הכיס: אתם מספקים שירותים לכל אסם. אני אוציא מכתב לחברה שלא יקנו מכם שירותים, וכך גם למנכ"ל עלית. לא תזכו להרבה אהדה. ובאמת, הם באו הנה עם המנכ"ל וראו שזה לא נורא".



מתגייסים דרך הארנק



חברה שדווקא התעקשה להגיע לשדרות היתה ברוקרטוב, שמעבירה קורסים בתחום שוק ההון לאנשים פרטיים ולחברות. "עשינו קורס שלם באמדוקס תחת מטר בלתי פוסק של קסאמים", מספר ניר שיין, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברה. "בשיעור האחרון נפל מטח של 15 קסאמים. במקום שעתיים וחצי, ההרצאה ארכה שלוש שעות, כי כל רבע שעה השיעור הופסק והתלמידים רצו למקלט. לא פעם ולא פעמיים היתה לנו בעיה לשלוח מרצים לשדרות, אבל קיימנו את כל המפגשים, כולל מפגש בונוס".



שיין מספר שתושבי שדרות קיבלו בבית הספר קורסים בחינם או בהנחה גדולה. חברות נוספות, כמו ביתילי וטויס-אר-אס הצטרפו ליוזמה של ברוקרטוב, והציעו לתושבי שדרות הנחות של 25% ומעלה, "ללא אותיות קטנות", כהגדרת פיני גולדשטיין, סמנכ"ל סחר ושיווק בביתילי.



פורים סיפק עוד הזדמנויות לעזרה, הפעם לילדים: רשת הצעצועים טויס-אר-אס קיימה מסיבת פורים בסניף שלה בשדרות, ומוניות עזריאלי, בשיתוף עם קניון עזריאלי, שלחו לעיר 1,000 משלוחי מנות ב-20 מוניות. "הלב שלנו אתם", אומר גולדשטיין. "לא יאומן מה שקורה שם, ממש מטריד".



לבנק לאומי יש סניף גדול וממוגן בשדרות, והבנק משתמש בו כמשאב לפיתוח יוזמות עידוד. בשבוע הספר קיים הסניף יריד ספרים בשיתוף סטימצקי, שבו נמכרו רבי מכר לתושבי העיר ב-10 שקלים בלבד. לקראת פורים נסע אורי כחלון, סגן ראש החטיבה הבנקאית של הבנק, עם מנהלי סניפים מהגליל כדי לחלק לילדי גן בשדרות תחפושות מחנות "כפר השעשועים".



"בשבוע הספר אנשים בשדרות שאלו -'למה אף אחד לא בא אלינו'?" מספר כחלון בראיון טלפוני בדרך לשדרות. "כל מוכרי הספרים פחדו לבוא. לכל העניין יש מטרה ברורה - ליצור תחושה שאנחנו אתם, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים".



המאירי חושב שההתגייסות היעילה ביותר תושג דווקא דרך הארנק: הוא קורא לרשתות השיווק לארגן מבצע "מייד אין שדרות" (תוצרת שדרות), ולתת הנחות על מוצרים שמיוצרים באזור. "האנשים שקונים בשדרות לא יודעים כמה הם עוזרים לתושבים", הוא אומר. "בלי זה, אפשר לספור את הזבובים בחנויות".