לידיעת ציבור החוסכים

משהו מוזר קרה השבוע לידין ענתבי, הממונה על שוק ההון והמפקח על הביטוח במשרד האוצר. האיש, שאמור להגן על חסכונות הציבור, שאמור להיות כיום עירני ודרוך יותר מתמיד, ירד ביום שני לאילת לכנס סוכני הביטוח והכריז: "מרוב פרסומים, נדמה כי החיסכון של הציבור הישראלי מצוי בסכנה. זה אינו המצב".

ואולי זה לא מוזר כל-כך: בחודש שבו ענתבי רואה כיצד נגידי הבנקים מכל העולם זורקים לעזאזל את כל עקרונותיהם ומזרימים מאות מיליארדי דולרים לשוק הכספים מחשש למשבר פיננסי - ייתכן שגם ענתבי מרגיש שצו השעה הוא להרגיע את הציבור כדי למנוע מהעדר להתחיל לרוץ.

ענתבי טוען שאין כיום בישראל יותר משברים פיננסיים מאשר בעבר, אלא יש רק יותר משברים שנחשפים. "אנחנו חיים בעולם שלא ניתן להסתיר בו משברים. השווקים משוכללים, היקף המידע הוא עצום, וגוף שינסה להסתיר בעיות שהתגלו בו - יינזק פי כמה מגוף שיציף באופן גלוי את ממצאי הכשלים שאותרו".

יש צדק מסוים בדבריו של ענתבי: שוקי ההון ומכשירי החיסכון בישראל גלויים ושקופים כיום יותר מאי-פעם.

אבל ענתבי מטעה את הציבור כשהוא אומר לו שהחיסכון שלו לא בסכנה. כי בישראל של 2008 ובישראל של 2020, 2030 ו-2040 - השנים שבהן רבים מקוראי שורות אלה יפסיקו לעבוד - התלות של האזרח הישראלי בשוקי ההון הפתוחים תהיה גדולה לאין שיעור מאי-פעם.

ראשית, יותר מ-40% מחסכונות הציבור הקצרים והארוכים מושקעים כיום במניות ובאיגרות חוב של חברות עסקיות. כלומר, החוסך הישראלי חשוף כיום למשברים פיננסיים יותר מאי-פעם.

התופעה הזאת צפויה רק להתחזק, שכן בעקבות הרפורמות של העשור האחרון, הנתח של איגרות חוב ממשלתיות ומסובסדות בתיק ההשקעות הפנסיוני של הציבור יורד במהירות בשנים האחרונות, והוא צפוי ליהפך לקטן בתוך עשור.

במקביל להעברת חסכונות הציבור לשוק ההון הפתוח, נזרקים רוב העובדים בהדרגה גם לשוק עבודה חופשי ואכזר יותר; אין קביעות, אין פנסיה מסובסדת, אין ביטחון תעסוקתי.

התוצאה של תופעות אלה פשוטה: התלות של החוסך בחיסכון הפרטי שלו לפנסיה תגדל משנה לשנה; מי שינהג בחוסר אחריות, מתוך מחשבה ש"יהיה בסדר", עשוי למצוא עצמו במצב עגום עם הגיעו לגיל פרישה.

בעידן כזה, לרגולטורים של שוק ההון יש אחריות ציבורית אדירה. הם לא צריכים להרגיע את הציבור ולספר לו כמה הרפורמות שהם עשו מצוינות, הם צריכים להזהיר אותו מכל הסכנות הברורות והמיידיות שאורבות לפנסיה שלו - ולפעול בנחרצות כדי להרתיע את החבורה הגדולה של אנשי עסקים, מתווכים, יזמים ומנהלי כספים, שמבקשת לגזול את כספם של אנשים אחרים - את הפנסיה שלכם:

1. ענתבי צריך להזהיר את הציבור מפצצת הזמן של דמי הניהול. הוא צריך להחדיר לראשם של החוסכים את מה שאנחנו כותבים כאן שוב ושוב: הפרשים של 2% או 3% בתשואה השנתית על תיק ההשקעות שלהם יצטברו לאורך עשרות שנים למספרים מפחידים. זה עניין מתימטי של ריבית דריבית. הוא צריך להסביר לחוסכים שדמי ניהול מנופחים הם האויב הגדול ביותר של תיק השקעות פנסיוני, משום שלאורך זמן מעטים הם מנהלי ההשקעות המסוגלים להניב תשואות עודפות בשוק, ובטווח הארוך רוב ההבדל בביצועים של תיקי השקעות מקורו בגובה דמי הניהול. הוא צריך להסביר לחוסכים שדמי ניהול גבוהים על ביצועים ממוצעים הם למעשה דרך חוקית, אטית ובדוקה, להעביר את הכסף שלהם מחשבון הבנק שלהם אל חשבונו של מנהל ההשקעות שלהם.


2. במקום להרגיע את הציבור - ענתבי צריך לעקוב בדריכות אחר הנעשה בוול סטריט. בימים האחרונים מתחילים שם פרשנים ומנתחים לחשוף את הסוד הגלוי והידוע ביותר: התעשייה הפיננסית התנפחה באופן לא פרופורציונלי בעשור האחרון. על-פי נתונים שפירסם החודש מרטין בארנס מחברת המחקר הקנדית BCA, שיעור הרווחים של הסקטור הפיננסי האמריקאי גדל מתחילת שנות ה-80 מ-10% מסך רווחי הסקטור העסקי ל-40%. הנתח של הבנקים להשקעות והמוסדות הפיננסיים בסך שווי השוק של הבורסה שילש את עצמו מ-6% ל-19% על אף שהערך המוסף של ענף הפיננסים גדל ב-5% בלבד.

ענתבי צריך לייעץ לציבור לעקוב בדריכות אחר ההתפכחות הגדולה בוול סטריט, שם השחקנים מתחילים להבין שחלק מהגיאות הפיננסית הגדולה של השנים האחרונות מקורה בקדחת הלוואות מטורפת שאחזה בכל השחקנים. במקום להרגיע את הציבור, ענתבי צריך להיפגש בדחיפות עם הקולגה שלו - יו"ר רשות לניירות ערך, זוהר גושן - ולייעץ לאחרון להפסיק לתת הרצאות משפטיות מלומדות, ולהתחיל לפשוט על הגופים המוסדיים וחברות החיתום כדי לחשוף את כל השיטות שבהן בעלי עניין בחברות בורסאיות, בסיוע חתמים ומשקיעים מוסדיים, שולחים את ידיהם הארוכות לכיסי הלקוחות. 15 שנה חלפו מאז גל המעצרים הקודם בשוק ההון, וחגיגות השחיתות חזרו - ובגדול - לשווקים.

3. ענתבי צריך להזהיר את הציבור שחלק גדול ממכשירי ההשקעה הפנסיוניים, שנמכרים כיום, אינם רלוונטים ולא מתאימים לעידן הנוכחי. בולטות במיוחד קופות הגמל הכלליות, המנהלות עשרות מיליארדי שקלים ומתייחסות באופן זהה ללקוחות בני 70 שמחר עלולים להזדקק בדחיפות לכל חסכונותיהם וללקוחות בני 30 שיש לפניהם עוד 35 שנות עבודה פעילה. קופות גמל כלליות רבות לא הזהירו את הלקוחות הקשישים שחשיפה של 40% מתיק ההשקעות שלהם למניות ולאיגרות חוב קונצרניות תגביר דרמטית את הסיכון בתיק ועשויה להביא אותם להפסדים של עשרות אחוזים בשנים קשות. בטווח הארוך, מניות ואג"ח קונצרניות עשויות להניב תשואות גבוהות ורווחים נאים - אבל הטווח הארוך יכול להתקצר מאוד לחלק מהלקוחות שלהם.

4. ענתבי צריך להמשיך ללא לאות לקדם את הרפורמה בניוד כספי קרנות פנסיה וביטוחי המנהלים ולתקשר אותה ללא הפסק בין כל לקוחות חברות הביטוח. הלקוחות צריכים להבין את הסכנה הגדולה האורבת להם בביטוחי מנהלים עתירי דמי ניהול ועמלות, וכיצד המפקח על הביטוח נחוש לאפשר להם לברוח מפוליסות יקרות. חברות הביטוח מערימות קשיים אדירים על הלקוחות, ותפקידו של ענתבי לאסור מלחמה על חברות המנסות לכלוא את מבוטחיהן במכשירי השקעה גרועים ויקרים.

5. ענתבי ויו"ר רשות ניירות ערך צריכים למצוא דרכים לניתוק הקשר הסימביוטי בין מנהלי החברות המנפיקות והרשומות בבורסה לבין מנהלי החברות המנהלות את כספי הציבור. בעלי העניין והמנהלים בחברות הציבוריות עושים כל מאמץ להעביר נתח גדל והולך מרווחי החברה לכיסיהם באמצעות משכורות ואופציות מנופחות. מנהלי הגופים המוסדיים, שאמורים להגן על כספי לקוחותיהם, מעדיפים ברוב המקרים להצטרף לחגיגה - לארגן לעצמם סידורים דומים - במקום להילחם את מלחמת הלקוחות שלהם.

לשמחתנו, החזירות, תאוות הבצע וההתמכרות לאשראי ומכשירים פיננסיים שהם "קופסאות שחורות" שרק מעטים יודעים מה בדיוק יש בתוכן - לא התפשטו בישראל בשנים האחרונות במהירות שבה הן אכלו כל חלקה טובה בוול סטריט.

זה אומר שענתבי וחבריו הרגולטורים לא צריכים לעסוק עכשיו בהרגעה של הציבור ובחיזוק אמונו בבנקים ובמערכות הפיננסיות, כפי שחבריהם בוול סטריט נאלצים לעשות.

לכן המשבר הזה צריך להיות הזדמנות בעבור ענתבי וחבריו להאיץ את הרפורמות, החקירות והשינויים בשוק ההון - כדי שהאזרח הישראלי, שמשלם מסים גבוהים וצופה בעיניים כלות מדי יום בפוליטיקאים צינים ובמקורבי השלטון שודדים את כספו, יידע לפחות שהכסף שהצליח לחסוך ולהפקיד במכשיר הפנסיוני שלו יצבור ריבית ורווחים ויהיה עמו לעת זקנה, ולא יזרום גם הוא לכיסים של חברי מועדון "חיים-על-כספם-של-אחרים".