דובי וייס - מנכ"ל פולאר השקעות הנסחרת בשווי של 350 מ' ש' - זכה לעלות שכר של 11 מ' ש' ב-2007

וייס עומד בראש חברת נדל"ן לא גדולה. שווי השוק של פולאר השקעות הוא 350 מיליון שקל ושוויה של פולאר נדל"ן בינלאומי הוא 95 מיליון שקל בלבד. וייס מקדים בעלות שכרו בכירים כמו אביגדור קפלן - העומד בראש "חברת ביטוח קטנה" - כלל ביטוח הנסחרת בשווי של כ-3.7 מיליארד שקל, או אלי יונס - העומד בראש "בנק קטן" - בנק מזרחי-טפחות הנסחר לפי שווי של יותר מ-6 מיליארד שקל.



עלות השכר הזו עשויה לפצות את וייס על האכזבה ממניית החברה. וייס עצמו מחזיק ב-15% מפולאר בינלאומי - שמנייתה עוקבת אחר המפולת של מניות הנדל"ן ושאיבדה 30% משוויה מתחילת השנה. הציבור - המחזיק יותר מ-13% מפולאר בינלאומי - לא זכה לפיצוי כזה.



וייס עובד קשה. הוא חי על הקו שבין תל אביב לניו יורק כדי לבדוק אפשרויות ועסקות סביב נכסי הנדל"ן בהם מתעניינת החברה. בפולאר השקעות יש גם מסורת של משכורות מנופחות - בכירי קבוצת שרפ"ק זכו בעבר לביקורת ציבורית בגין עלויות שכר גבוהות. בכל זאת, כדאי לשאול איך מגיע מנכ"ל של חברת נדל"ן ישראלית לא גדולה לעלות שכר העולה על זו של חברות גדולות פי כמה.



התשובה נמצאת אולי בתהליכים שעברה החברה בשנתיים האחרונות. בסוף 2006 פורסם כי איל ההון האמריקאי זיל פלדמן השקיע 50 מיליון דולר תמורת 40% מפולאר השקעות - החברה האם של פולאר בינלאומי, המחזיקה ב-70% מהחברה. פלדמן רכש את השליטה בחברה מקבוצת שרפ"ק של איציק שרם, יאיר פודים ואביגדור קלנק - במטרה לבצע מפנה במניית החברה, שסבלה מדשדוש תחת הבעלים הקודמים, ולא הצליחה לנצל את הגאות ששררה אז בענף הנדל"ן הישראלי.







במסיבת העיתונאים החגיגית לכבוד כניסתו של פלדמן, שהונו הוערך אז ב-3 מיליארד דולר, ניתן היה להרגיש בבירור את הקירבה בין פלדמן לבין מנכ"ל החברה הבת פולאר בינלאומי, דובי וייס, שלא מילא עד אז תפקיד מרכזי בפולאר השקעות.



וייס, בעל קשר עמוק ואיש אמונו של פלדמן, הוא שהביא אותו לעסקה. מאז העסקה עבר וייס לקדמת הבמה. בתחילת 2007 אכן זינקה מניית פולאר השקעות ב-50% בתגובה לעסקה, ופלדמן צירף את החברה לכמה מעסקותיו. פלדמן גם צירף את המנכ"ל שלו כנראה לעלויות שכר במונחים אמריקאיים. באמצע 2007 פורסמו חלק מפרטי העסקתו של וייס, ובמונחים אמריקאיים ייתכן ששכרו נשמע פחות מרשים. בינתיים סובלת פולאר מהנפילות בענף הנדל"ן. מחזיקי המניות עשויים להתנחם בכך שאת עיקר הונו עשה בעל השליטה פלדמן בעסקות בתקופות משבר קודמות בענף בשנות ה-80.