כשרונלד רייגן רץ לנשיאות ב-80' הוא הבטיח לקצץ מסים בדרך שנראתה אז כמו קסם לא מובן. ההכנסות ממסים יגדלו - לא יקטנו, הבטיח רייגן, והסביר שהכלכלה תשגשג בתגובה להורדת המס.
מאז נהפכה כלכלת "צד ההיצע" (supply side), כפי שכונתה בתחילה בזלזול ואחרי כן גם על ידי תומכיה, לאחד מעמודי התווך של האידיאולוגיה הפוליטית והכלכלית של הרפובליקאים בארה"ב. אבל עובדה היא שהורדות המס הגדולות שהכתיבה אידיאולוגיה זו בשנות ה-80 ובתחילת העשור הנוכחי לא עבדו כפי שהובטח, ואפילו תומכי השיטה מסכימים על כך.
ואולם מי שמצדד בכלכלת "צד ההיצע" טוען כי יש תועלת כלכלית רחבה מהורדת שיעורי המס. בשל כך הקונצפט הזה הופיע בצורתו המשודרגת מחדש כעצם מחלוקת במסע הבחירות לנשיאות המתקיים כיום.
"מה שבאמת קורה הוא שהכלכלה צומחת מהר יותר כשמורידים את שיעור המס", אמר קווין האסט, יועץ למועמד הרפובליקאי ג'ון מקיין, ומנהל מחלקת לימודי המדיניות הכלכלית במכון אמריקן אנטרפרייז השמרני. "זה מעבר ליכולתו של מדע הכלכלה להסביר בדיוק איך זה קורה, אבל זה קורה".
עם זאת, אפילו בכלכלה צומחת ההבטחה לגידול בהכנסות ממס מעולם לא התממשה. ולמרות הכל, ארתור ב. לאפר, מהתומכים הידועים בכלכלת "צד ההיצע", טוען כי ההכנסות ממס "עולות דרמטית" כשמורידים את שיעור המס.
קלינטון מוביל על בוש ורייגן
לפי נתוני משרד הניהול והתקציב של הבית הלבן, בשנות ה-80, בעידן הראשון של הורדות מסים, ההכנסה לנפש ממס הכנסה אישי במונחים ריאליים עלתה ב-0.7% בשנה בממוצע בתקופת כהונתו של רונלד רייגן.
צמיחה זו בהכנסה ממסים היתה אטית בהרבה מהצמיחה בשמונה שנות כהונתו של הנשיא ביל קלינטון, שהיתה 6.5%, וזאת על אף שקלינטון העלה את מדרגות המס הגבוהות יותר.
מאז 2001, ההכנסה לנפש ממס הכנסה ירדה ב-1% בממוצע מדי שנה תחת שלטונו של הנשיא ג'ורג' בוש. למרות עלייה חדה בהכנסות ממסים ב-2005, העודף בתקציב של בוש ירד ונהפך לגירעון.
ג'ייסון פורמן, מנהל פרויקט המילטון במכון ברוקינגס, המשמש כיועץ מדיניות למועמדים הדמוקרטים לנשיאות, אמר כי "אם מקצצים מסים ללא קיזוז ההורדות באמצעות הקטנת הוצאות ממשלתיות, מה שקורה בפועל הוא שמגדילים את החובות ופשוט דוחים את המסים". הנסיבות השתנו בחלוף הדורות, כמובן, וקשה לזהות את כל ההשפעות על הכלכלה והכנסות ממסים. ואולם כשרייגן ויועציו, חובבי "צד ההיצע", פעלו להוריד את המסים בדרכים שונות, ההיגיון שבו נקטו השפיע על המוני עובדים משלמי מסים. הם טענו כי התמריץ משיעורי מס נמוכים יותר על דרגות שכר גבוהות יגרום לאנשים לעבוד יותר, או להשקיע בחינוך כדי להשיג משרה מכניסה יותר.
לדבריהם, הורדות מסים אלה יתמרצו נשים לא-עובדות לצאת לעבודה. ההכנסה של המשפחה תגדל, ועמה ההכנסה הלאומית, טענה התיאוריה, וכך תיווצר יותר הכנסה ממס, למרות הורדת שיעור המס.
קלינטון ואובמה רוצים לבטל את הקלות המס לעשירים
הטיעון הזה נולד בתקופה שבה לא זרם חלק כל כך גדול מההכנסה הלאומית למשקי הבית העשירים ביותר, ולפני שנתוני ההכנסות ממס של המדינה בשלושת העשורים האחרונים הפריכו את התיאוריה של "צד ההיצע".
הגרסה בת זמננו של כלכלת "צד ההיצע" מתמקדת במשקי הבית האמריקאים העשירים יותר. לפי גרסה זו, מכיוון שיש להם כל כך הרבה דרכים להגן על כספם מפני מסים, התמריץ להצהיר על הכנסה גדול יותר כשמורידים בעבורם את שיעור המס, מאשר כשמורידים את שיעור המס לעשירונים הנמוכים יותר.
"טיעון 'צד ההיצע' בימים אלה תקף לגבי אנשים בעלי הכנסה גבוהה", אמר רוברט מ. סולואו, חתן פרס נובל לכלכלה, שהיה איש ממשל קנדי. "הם נתפשים בתור אווזי הזהב, ואנחנו רוצים לעודד אותם להטיל את ביציהם". בניגוד לכך, אומר סולואו כי "הדמוקרטים משוכנעים שהעשירים יטילו את הביצים בלאו הכי, עם או בלי הורדות מס".
הסנטורים הילארי רודהם קלינטון וברק אובמה, המתמודדים על תפקיד המועמד הדמוקרטי לנשיאות, משקפים את העמדה הזו. הם אומרים כי אין להם כוונה לבטל את קיצוצי המס שהעניק בוש למשפחות המשתכרות פחות מ-250 אלף דולר בשנה. זוגות נשואים עם הכנסות של יותר מרמה זו, ימוסו שוב בשיעור של עד 39.6% - המדרגה הגבוהה ביותר בתקופת כהונתו של קלינטון כנשיא.
בוש הבן הוביל עד 2003 חקיקה שהורידה את שיעור המס המרבי ל-35%, לתקופה של עד 2011. הסנטור מקיין רוצה להאריך את החוק ללא הגבלה, ומנמק זאת באידיאולוגיה המודרנית של "צד ההיצע": ההשפעה על הכנסות ממסים של משפחות עשירות. בעבר הצביע מקיין נגד קיצוצי המס של בוש, אבל הוא הפך את עורו וגייס לצדו את לאפר כיועץ מיוחד. "מקיין נמצא בכיוון הנכון", אמר לאפר.
לאפר טוען כי ההכנסות ממס יגדלו אם שיעורי המס יוקטנו, אבל כלכלנים אחרים, התומכים בכלכלת "צד ההיצע", פחות נחרצים ממנו. מרטין פלדסטין, כלכלן מהרווארד שהיה היו"ר הראשון של מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא רייגן וכיום תומכו של הסנטור מקיין, מעריך כי קיצוץ של 10% במס יקטין את ההכנסות ממסים, אם כי ב-3%-5% בלבד. "לא זוכים בתוספת הכנסה אם מורידים את שיעור המס, פשוט לא מפסידים כל כך הרבה", אמר.
בוש הבן נגד בוש האב
מאז שרייגן רץ לנשיאות ב-80' לא היה נושא קיצוץ המס מרכזי כל כך במסע בחירות. ג'ורג' בוש האב וביל קלינטון העלו, בסיכום כהונתם, את המסים, והתעלמו מתיאוריית "צד ההיצע", שבוש האב כינה פעם "כלכלת וודו".
עתה טוען בוש הבן כי הורדת המס חיזקה את הכלכלה. הצמיחה התחדשה לאחר שבוש יישם את הורדות המס שלו, אך כלכלנים אומרים כי עמדתו אינה תקפה כעת, בהתחשב בכך שמסע הבחירות מתקיים על רקע משבר אשראי ומיתון מאיים.
ואולם המצדדים ב"צד ההיצע" טוענים כי אפילו בזמנים קשים הורדת מס היא תמריץ חזק במיוחד בקרב עשירים. הורדה של 4%-5% בשיעור המס המרבי של משקי הבית העשירים חוסכת להם עשרות מיליוני דולרים. מעל לכל, אומרים אנשי "צד ההיצע", פחות כסף יתבזבז על רואי חשבון ועורכי דין שאמורים למצוא דרכים לחמוק ממסים גבוהים, ותקציבים אלה ישמשו את המשק כולו באופן יעיל יותר.
עוד טוענים מצדדי "צד ההיצע" כי הורדת מסים לתאגידים - מהלך שבו מצדד ג'ון מקיין - מעודדת חברות לגייס יותר עובדים ולהשקיע בציוד חדש, ובכך לייצר תפוקה גדולה יותר שעמה הכנסה ממסוי רבה יותר.
הדמוקרטים וכלכלנים רבים שאינם משתייכים למפלגה כלשהי נוקטים דעה שונה. תמריצי מס אמנם מגדילים תעסוקה ותפוקה, הם מודים, אבל מה התועלת בכך אם אין מספיק ביקוש לכל המוצרים האלה?
כתוצאה מכך, מזדרזים הדמוקרטים לתמוך בחבילת תמריצים בשווי של 160 מיליארד דולר, שבמסגרתה יקבלו מיליוני אמריקאים החזרי מס מהממשל, במטרה להגדיל את הצריכה הפרטית. הדמוקרטים מוכנים להעלות מסים כדי להזרים יותר הון בעורקי מערכת המס, וכדי לצמצם את הגירעון התקציבי הגדול. החובות העצומים של ממשלת ארה"ב שנועדו לממן את הגירעון, אומרים הדמוקרטים, מחבלים בצמיחה הכלכלית, גורמים לעלייה בריבית, ובכך פוגעים בהשקעות במגזר העסקי.
ג'ין ספרלינג, יועץ כלכלי של ביל קלינטון בתקופת נשיאותו, וכעת יועץ למועמדת קלינטון, אמר כי אנשי "צד ההיצע" מפריזים בהערכת התמריץ שנוצר משינויי מס קטנים יחסית. לדבריו, הם מתעלמים מהתועלת שבהגדלת הכנסות הממשלה וצמצום הגירעון התקציבי.
"אנשי 'צד ההיצע' חזו בשנות ה-90 כי העלאת שיעור המס, אפילו לצורכי צמצום הגירעון, תוביל אותנו למיתון", אמר ספרלינג. "מה שקרה במקום זאת היה ההתאוששות הממושכת ביותר בהסטוריה, ואותם אנשים ששיעור המס שלהם גדל נהנו מגידול יוצא דופן בהכנסה".
נושא המס, על כל חשיבותו, אינו תופס מקום בולט במסע הבחירות, מכיוון שקלינטון ואובמה מתחרים זו בזה על נושאים אחרים, שבהם דעותיהם חלוקות דווקא. עדיין לא נקבע המנצח שיצטרך לצחצח חרבות עם מקיין. "כשיהיה מועמד סופי", אמר אוסטן ד. גולסבי, היועץ הכלכלי הראשי של סנטור אובמה, "נוכל להתווכח על המסים ועל הפגמים שבשיטת 'צד ההיצע'".
הורדת המסים בארה"ב - סיוע לאזרחים או הקטנת העול על העשירונים העליונים?
ניו יורק טיימס
30.3.2008 / 13:31