אם ד' היתה גרה בבלגיה היא לא היתה צריכה לחלום: שם המשאית באמת מגיעה עד הבית. בכנס סביבה 2020, שייערך מחר, יציג הנרי מאירסון מתאגיד המיחזור FostPlus בבלגיה את שיטת המיחזור שעובדת בקרב 10 מיליון התושבים במדינה, שלא צריכים לעשות כמעט כלום בשביל למחזר.
החברה שמנהל מאירסון היא חברה פרטית, שקיבלה אישור ממשלתי להפעיל את שירותי המחזור במדינה. בכל שנה עליהם להציג לממשלה את התוצאות ולהראות שעמדו בכל ההתחייבויות שנקבעו בחוק. לדבריו, "בבלגיה כל החברות חייבות למחזר לפי חוק, ואנחנו עושים את העבודה עבור יותר מ-6,000 חברות. הן יכולות לעשות את זה בעצמן, אבל זה לא פרקטי: לא הגיוני שחברת מארס תאסוף את כל עטיפות השוקולד ותמחזר אותן. במקום זאת, הם פונים אלינו כארגון שנעשה את זה עבורם. אנחנו לוקחים הכל: קרטונים, זכוכית, מתכת, פלסטיק".
מאירסון מגיע לישראל כאורח איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים. FostPlus הוקמה לפני 14 שנים על ידי התעשייה כדי למלא את הדרישות של איסוף האשפה והמיחזור, ובין המקימות נמנות חברות כמו קוקה קולה, יוניליוור ופרוקטר אנד גמבל.
מדובר בעלות גבוהה מאוד של איסוף, הובלה ומיחזור. מי משלם את כל זה?
"אנחנו אוספים את הכסף מהחברות לפי מה שהם מוכרים בשוק. העלות לחברות היא למעשה אחוז מהרווחים שלהן. הכסף הזה הוא לא למטרת רווח. אנחנו מעבירים את הכסף לעיריות ולרשויות שיאספו את כל החומרים, ואנחנו הגורם המתווך. יש לנו חוזים עם 50 רשויות, שאוספות את החומרים וממחזרות באמצעות חוזים עם חברות נוספות. 50% מהעבודה נעשית ישירות על ידי הרשויות, ו-50% על ידי גורמים אחרים".
כמה זה עולה?
"המאזן ב-2007 היה 113 מיליון יורו. 75 מיליון יורו מהם מגיעים מהחברות, ו-38 מיליון יורו מגיעים ממיחזור של החומרים והחזרתם לשוק על ידי מכירה לגורמים שזקוקים להם להמשך ייצור. זה מכסה 30%-35% של כל העלות".
האם השיטה מצליחה?
"אנחנו מצליחים מאוד. יש בבלגיה 10 מיליון תושבים, וכל השיטה הזו עולה 7.5 יורו לשנה בלבד לכל תושב. על ידי זה אנחנו משיגים 92% של מיחזור מכל האשפה בשוק. זה השיא בעולם".
מה דוחף את זה, חקיקה ממשלתית או אחריות חברתית של החברות?
"חברות רוצות להיראות אחראיות חברתית, ואני רואה שינוי גדול מאוד בשנים האחרונות אצל חברות בכל מה שקשור באריזות ירוקות יותר. החברות משתדלות לעבור לחומרים פחות מזיקים לסביבה ועם תו ירוק, כדי להראות אחריות סביבתית. אמנם המיחזור כיום הוא חובה והחברות עושות את זה בגלל החוק, אבל בגלל האחריות החברתית הן מנסות לעשות את זה יותר ויותר טוב. אין חוק שמכריח אותן להשתמש במוצרים ידידותיים לסביבה, אבל אנחנו רואים מעבר לחומרים כאלה כל הזמן. החברות גם מתייעצות איתנו באשר לאריזות חדשות ושואלות אם נוכל למחזר אותן".
ואיך הציבור מגיב למהלך הזה?
"השקענו המון כסף כדי להראות לציבור שאם עושים את זה כמו שצריך החברות ממחזרות. ההשקעה בחינוך של הציבור משתלמת לטווח ארוך".
גם בשיטה של חוק פיקדון יש סוג של חינוך של הציבור.
"נכון, אבל זה לא מספיק. ב-10 השנים האחרונות הצריכה הבלגית עלתה ב-50%, אבל השימוש באריזות עלה רק ב-6% - וזה בגלל היחס והחינוך של החברות והאנשים. כל זה לא יכול לעבוד עם שיטה של פיקדון. זה לא מה שהופך את הצרכנים לאחראים. הצרכן יודע שהוא רק צריך לקחת את הבקבוק ולקבל את הכסף. זה לא מקיף את כל תחומי החיים ואת כל אריזות הפלסטיק, הניילון והקופסאות שנצברות אצלו באשפה".
"פיקדון לא מקיף את כל האריזות"
חוק הפיקדון נכנס לתוקף בישראל ב-2001, והוא קובע כי כל מיכל משקה מפלסטיק, זכוכית ומתכת, למעט מוצרי חלב, שקיבולתו בין 100 מ"ל ל-1.5 ליטר (לא כולל), מחויב בפיקדון של 25 אגורות. על בתי העסק לגבות את הפיקדון ולהחזירו ללקוח. החוק מטפל ב-550 מיליון מכלי משקה, שהם 50% בלבד מסך מכלי המשקה. בכנסת מנסים לגבש הצעה להרחבת החוק כך שיחול גם על מכלים של 1.5 ליטר, כאשר האחריות לאיסוף המכלים תוטל על יצרני ויבואני המשקאות.
בישראל יש חוק לפיקדון על בקבוקים. האם יש חוק כזה גם בבלגיה?
"לפי החוק האירופי 70% מהזבל חייב להיות ממוחזר, ובבלגיה החוק חמור אף יותר. נושאים סביבתיים הם באחריות שלוש הממשלות הבלגיות השונות, אבל בנושא המיחזור יש חוק אחד לשלושת האזורים (בבלגיה קיימים שלושה מיעוטים שלכל אחד מהם ממשלה משלו, ת"ט). לא מדובר בחוק פיקדון, אלא בחוק הקובע כמה מהחומרים חייבים להיות ממוחזרים".
מה דעתך על שימוש בחקיקה כמו חוק הפיקדון?
"חוק הפיקדון יקר מאוד. מחקרים הראו כי שיטה זו עולה פי שלושה לפחות מהשיטה שלנו. בשוודיה ובמדינות שונות בארה"ב המיחזור יקר פי 5 עד 15 משיטת המיחזור שלנו, כי הוא מכסה רק בקבוקי שתייה. המון אריזות לא מכוסות בחוק הפיקדון, ושיטה שחובקת הכל צריכה להיות כמו הדגם שלנו, שהוא יותר יעיל ופחות יקר.
"בנוסף, שיטה של פיקדון לא יעילה כל כך מבחינת איכות הסביבה. כל אחד צריך לנסוע ברכב הפרטי לחנות ולהוביל את הבקבוקים. אצלנו יש משאית אחת שעוברת בכל הרחובות ולוקחת את כל החומרים למרכז המיחזור, וזה הרבה פחות זיהום".
האם החברות מוכנות לשלם יותר ולצרוך פחות?
"אנחנו ארגון ללא מטרות רווח. אנחנו מחשבים בכל שנה כמה יעלה לאסוף את הכל ולמחזר, ואומרים לחברות את הסכום. בדרך כלל זה סכום קטן מאוד - 1% מההכנסות שלהן".
איך נכנסים לתחום הזה?
"כל החברות בבלגיה חברות בארגון. בהתחלה היה צריך לשכנע אותן לעבוד בהתאם לחוק, אז ביקרנו בחברות והסברנו מה אנחנו עושים. החברות הגדולות הסכימו מיד, והקטנות נזקקו למעט שכנוע. אני מאמין שגם בישראל אפשר לעשות את זה. זה תהליך ארוך של כמה שנות חינוך והסברה, אבל התוצאות כדאיות בהחלט".
נחמה רונן: "הציבור ישתף פעולה עם חוק אריזות בישראל"
"המחוקק בישראל עד היום האמין רק בשיטה של קנסות ולא של חינוך. אנחנו מאמינים בחינוך, שיביא לתוצאות הרבה יותר טובות עבור הסביבה", אומרת נחמה רונן, לשעבר ח"כית ומנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה וכיום יו"ר תאגיד המיחזור אל"ה (איסוף למען הסביבה).
בנובמבר העלתה רונן, במימון יצרני המשקאות, קמפיין "זה מטורף לא למחזר". היתה זו הפעם הראשונה בישראל שיצרני המשקאות מימנו קמפיין לעידוד המיחזור. מטרת הקמפיין היתה להוכיח למחוקק הישראלי שניתן באמצעות קמפיין הסברה בלבד לחנך את הציבור הישראלי למחזר, במקום להטיל עליו "קנסות" בדמוי חוקי פיקדון.
רונן מציגה נתוני הצלחה מרשימים ביותר בחודשים שחלפו מאז: בנובמבר חל גידול של 48% במספר הבקבוקים בכלובים, בדצמבר חל גידול של 59%, בינואר גדל מספר הבקבוקים ב-80% ובפברואר ב-95%. לדברי רונן, המשרד להגנת הסביבה בוחן את הצעת החוק שלו לאור המודל שהיא הציעה ולאור המודלים הקיימים בעולם, "מתוך ניסיון לשיתוף הציבור ולא מתוך כפייה".
רונן מציעה להציב בשנים הקרובות מתקני מיחזור בנוסף ל-9,000 הקיימים. בנוסף היא אומרת כי יש להשקיע כסף בחינוך הציבור ובהסברה על אחריות חברתית. "כיום, כשהנושא של איכות הסביבה והמיחזור כל כך חזק בעולם ובישראל, אין לי ספק שהציבור מוכן לשתף פעולה", היא אומרת.
ההצעה שרונן מקדמת עוסקת בהעמקה של חינוך הציבור כבר בגני הילדים ובתי הספר, וכן בחוק אריזות כולל. "חוק אריזות מורחב קיים באירופה ובארה"ב, שם מפרידים את הזבל בבית לאריזות יבשות ולאשפה רטובה", היא מסבירה. "אי אפשר לטרטר את הציבור פעמיים, ולדרוש ממנו גם להחזיר את הבקבוקים לרשתות וגם להפריד את שאר האשפה. לכן הכיוון הוא של חוק אריזות כולל".
רונן מציינת גם כי "חוק כזה יגרום לכל יצרן להיות אחראי לאריזות שהוא מייצר ומשווק. אם יטילו היטל על היצרנים, כל יצרן יתחיל בצמצום האריזות שלו". השאלה היחידה שנשארה היא אם הציבור בישראל יטריח את עצמו להפריד את האשפה, מבלי לקבל משהו בתמורה. רונן מאמינה שכן.
מנכ"ל תאגיד המיחזור הבלגי - הנרי מאירסון: "הדגם שלנו יותר יעיל ופחות יקר מחוק הפיקדון"
תמר טרוים
31.3.2008 / 9:28