הח"כים עבדו השנה רק 113 יום

התופעה של מעט ימי עבודה היתה גם בתקופת הכנסת ה-16, שכיהנה במשך שלוש שנים (מארס 2003 עד מארס 2006). בתקופה זו כונסה המליאה ל-305 ישיבות בלבד - כלומר כ-102 ישיבות בממוצע בשנה.



שתי סיבות יש למספר הנמוך של ימי הפעילות בכנסת: הראשונה היא משך הפגרות הארוכות הנהוגות בבית המחוקקים - הכנסת מתכנסת ברוטו (כולל שבתות וחגים) במשך שמונה חודשים בלבד בשנה, כאשר אורכה של פגרת הפסח הוא כחודש וחצי ואורכה של פגרת הקיץ הוא כחודשיים וחצי.



בשבוע שעבר קיצרה ועדת הכנסת את מושב החורף בשבוע, ובכך הקדימה את מועד יציאת הח"כים לפגרת הפסח. הנימוק הרשמי של הכנסת הוא כי מדובר בשנה מעוברת וכי חלה טעות במועדי כינוס המושב. הסיבה הלא רשמית היא כי הממשלה רצתה בקיצור המושב לנוכח המפלות הקואליציוניות שנחלה באחרונה במליאה. כך למשל, אישרה המליאה בקריאה הטרומית, בניגוד לעמדת הממשלה, הצעות חוק פרטיות שלהן עלות תקציבית גבוהה.



הסיבה השנייה למספר הנמוך של ימי פעילות מליאת הכנסת היא משום שהמליאה מתכנסת בימים שני עד רביעי בלבד, למעט במקרים מיוחדים כמו אישור התקציב בקריאה השנייה והשלישית. בנוסף, המליאה אינה מתכנסת בימים ראשון וחמישי.



ממחקר של ד"ר שילה הטיס רולף, ממרכז המחקר בכנסת, עולה כי בעולם יש פרלמנטים שבהם עובדים המחוקקים יותר: באוסטריה נהוג מושב אחד שאורכו עשרה חודשים; בפולין עובד הפרלמנט במשך כל השנה, למעט פגרת קיץ של שלושה שבועות וחופשות חג המולד, הפסחא והחגים הלאומיים; ובאיטליה עובד הפרלמנט ברצף, למעט חופשה של שבועיים בחג המולד ופגרה של חמישה שבועות באוגוסט-ספטמבר.



הח"כים בישראל טוענים כי הם עובדים מספר רב של חודשים בשנה. לדבריהם, במשך הפגרות הם ממלאים שליחויות הסברה חשובות ומייצגים את ישראל ברחבי העולם.



עוד טוענים הח"כים כי בפגרות הארוכות ובימי ראשון וחמישי, שבהם המליאה אינה מתכנסת, הם יוצאים לסיורים בשטח ומקיימים פעילות מפלגתית. לדעתם, זהו חלק מעבודתם כמחוקקים ועל כן אינם יכולים להטריח עצמם לבוא ולחוקק במשכן הכנסת - אף שלשם כך נבחרו.