אין אחד שלא טועה

באחרונה התבשרנו כי אבי ג'וזף כהן, אסטרטגית ההשקעות הראשית של בנק ההשקעות האמריקאי גולדמן זאקס, הועברה מתפקידה. כהן נחשבת לחזאית בעלת דעות אופטימיות במיוחד ביחס לשוק המניות, עובדה שלא עמדה לזכותה בסערות אותן חווים השווקים בחודשים האחרונים. כהן, בעלת הגישה השורית והאופטימית הוחלפה באסטרטג דובי עם נטייה למאניה דיפרסיה.

העברת אסטרטגים מתפקידם לאחר תקופה שבה תחזיותיהם אינן עולות בקנה אחד עם מגמת השוק היא דבר שבשגרה בוול סטריט. בדרך כלל, האסטרטג המחליף מחזיק בדעה ובגישה הפוכה לעומת זה המסיים את תפקידו ביחס לשוק המניות. ואולם, אם לשפוט על פי ההיסטוריה, מנהלי בתי ההשקעות המובילים בעולם נוטים לבצע את "החלפת המשמרות" דווקא לקראת שינוי המגמה בשווקים. הדוגמה המרתקת ביותר שייכת ללא ספק למריל לינץ'. האסטרטג הראשי של החברה פיספס בגדול את הזינוק של שווקי המניות בסוף שנות ה-90 בשל הגישה הדובית והפסימית שלו. הוא הוחלף באמצע 2000, חודשים ספורים בלבד לאחר שהשוק נכנס לתקופת ירידות. מחליפתו היתה בעלת גישה שורית. בינואר 2002, כשנה לפני תחילת העליות בשווקים בעולם גם היא הוחלפה, ניחשתם נכון, על ידי אסטרטג דובי.

מניתוח שיטות העבודה של מנהלי ההשקעות הטובים והמפורסמים בכל הזמנים עולה שלכל מנהל יש את הגישה הייחודית לו. חרף הבדלי הגישות, המכנה המשותף לכולם הוא היכולת להתמיד באסטרטגיה שנבחרה לאורך שנים. שוק ההון מבוסס על קבלת החלטות בתנאי אי ודאות. קיומן של הסתברויות להחלטות מוצלחות, גבוהות ככל יהיו, משאירות פתח גם להחלטות שגויות. גם בקרב מנהלי ההשקעות המוערכים בעולם לא ניתן למצוא אחד שלא שגה בהערכותיו. כך לדוגמה, וורן באפט היכה על חטא בראשית 2000 משום שהחשיפה שלו למניות הטכנולוגיה היתה נמוכה מדי. האתגר של מנהל ההשקעות אינו להימנע מטעויות, אלא להפחית אותן ולפעול כדי למזער את השפעותיהן השליליות בהקדם.

הכותב הוא סמנכ"ל ברמקו בית השקעות